בדף
ל' נאמר שקרבנן גזול פסול לפני יאוש משום שאינו "כי יקריב מכם", ולאחר
יאוש פסול משום מצוה הבאה בעבירה. וכן משמע מפירוש רש"י שם. הרי הוכחה מוחצת
לכאורה שמצוה הבאה בעבירה פסולה אפילו לאחר יאוש.
אבל
עיין בגמ' ב"ק (ס"ז.) דמשמע להפך – דמתוך שיש מהב"ב אף לאחר יאוש,
לומדים דיאוש כדי לא קני. ושם משמע דפשיטא ליה דלאחר שיקנה אין כבר דין
מהב"ב.
ועוד,
סוגיית אוונכרי משמע שאם הגזל קנוי ביאוש ושינוי, הכל מותר. וזה מאפשר לכאורה שתי
אפשרויות
א)
א)
באמת מהב"ב פסול אף לאחר יאוש, אבל סוגיית אוונכרי
היא אליבא דשמואל שחולק על פסול מהב"ב. – זה מנתק את מהב"ב מגזל.
ב)
ב)
פסול מהב"ב הוא לא שייך לאחר יאוש, וצריכים לפרש את
הגמ' הנ"ל בדרך אחרת. – זה מחבר את מהב"ב לגזל
פתרונות
אפשריות לסתירה שבין שתי הסוגיות:
א)
א)
ר"ת בתוס' ב"ק שם: בעלמא יאוש כדי קני אבל
לענין מהב"ב עדיין הוא מהב"ב. – מנתק את מהב"ב מגזל.
ב)
ב)
רמב"ן במלחמות בסוכה, ר"י בתוס' ב"ק
ס"ז - מהב"ב שייך רק עד שיש יאוש ושינוי. ובמקדיש וכדו' שעצם המצוה הוא
שינוי, לא מהני שיחול השינוי בעת ההקדש.והגמ' בסוכה שאמרה דלא שנא לפני יאוש ולא
שנא לאחר יאוש מתכוונת יאוש דווקא בלא שינוי. וכן במקדיש, אם כבר קנה ביאוש ושינוי
מלבד עצם ההקדש, הוי הקדש. – מקשר את מהב"ב מגזל.