בל תוסיף

מתי עוברים על בל תוסיף? יש איזון עדין. צריכים שהתוספת לא תחשב להידור של המצוה, וגם לא תפגום את המצוה עד שיהיה החפצא "גרוע ועומד". אבל גם צריכים שייכות מסויימת בין התוספת למצוה, שלא יהיה "האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי".

בגמ' סוכה לא. משמע שאם צריך אגד (שיטת ר' יהודה), אז תיתכן בעייה של בל תוסיף. אבל בלא: משמע להיפך, שאם צריך אגד אין בעיה של בל תוסיף. וכן בלא. משמע דלחכמים שלולב אין צריך אגד אין בעיה של בל תוסיף, כאשר בלא: משמע דלחכמים יש בעייה של בל תוסיף.

תוס' בד"ה הואיל מחלקים בין מקרים שונים. בדף לא: מדובר בנותן את המין הנוסף מחוץ לאגד, כאשר בעמוד א' מדובר באוגד במין הנוסף. זה מיישב את הסתירה בר' יהודה אבל לא את הסתירה ברבנן – אם הם חושבים בע"ב שכאשר נותן חוץ לאגד, עדיין יש בל תוסיף כי האגד אינו שווה כלום, ק"ו שהם צריכים לפסול כשאוגד במין אחר, המקרה של עמוד א'.

תוס' מיישבים את זה ע"י גורם אחר. כאשר אוגדים במין הנוסף, אין זה דרך גדילתם, ולכן אין המין הנוסף ניטל בצורת קיום המצוה, ואין בעיה של בל תוסיף. אבל כאשר המין הנוסף ניטל דרך גדילתו, ואפילו חוץ לאגד או בלי אגד, דעת רבנן שיש בעיה של בל תוסיף.

התוס' מתמודדים עם גמ' בסנהדרין שמשמע ש"האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי" כשאין אגד, ולכאורה משמע שאין בל תוסיף בכה"ג. הם מבארים שאין הכוונה שם לאיסור בל תוסיף, אלא לדין זקן ממרא שנידון שם, דבכה"ג אין המוסיף נחשב לגורע, כיון שעדיין מקיים מצות לולב בד' מינים הכשרים. יוצא מהתוס' שאפשר שיהיה איסור בל תוסיף, למרות שיוצא ידי המצוה.

תוס' (סנהדרין פ"ח ד"ה אי) מעלים אפשרות אחרת, שבל תוסיף לא שייך כלל במעשה המצוה של ד' מינים. כי בתפילין למשל, אפשר להתחיל את המצוה בכשרות ואז להוסיף את הבית החמישי כאשר התפילין כבר מונחים על ראשו. אז באמת יש מצוה "פועלת" שמוסיפים לה דבר נוסף. אבל בד' מינים, אם מוסיף לפני הנטילה, גרוע ועומד הוא, ואם מוסיף אחרי הנטילה הראשונית, הרי "מדאגביה נפק ביה" ואין כאן עדיין מצוה "פועלת" שיכול להוסיף עליה. גישה זו דורשת קיום בפועל של מצוה כתיקונה כתנאי קודם לבל תוסיף, וזה מצמצם מאוד את האיסור. בעצם זה אומר שבל תוסיף ייתכן רק כאשר מקיימים את המצוה. (התוס' שם דוחים את הדברים בגמ' בסוכה שסותרים לכאורה את הגישה הזאת, וכותבים שהם נאמרו רק מדרבנן. זה איננו פוטר את הבעיות הפנימיות של הגמ' בסוכה.)

אמנם דעת המאירי בסנהדרין שם שאין יוצאים ידי מצות ד' מינים כאשר מוסיפים ועוברים על בל תוסיף. ולדבריו כל דיון הגמ' בסנהדרין מתייחס רק לדין זקן ממרא. אבל הגמ' בסוכה היא העיקר במצוות לולב ואיסור בל תוסיף, שאם יש בל תוסיף זה מפקיע את מצוות הד' מינים.

הריטב"א בסוכה כותב שתוספת מספרית של אחד מהמינים, כגון נטילת הדסים רבים כפי שהיה נהוג במקומו, אינו בל תוסיף, והוא מעלה כמה אפשרויות ליישב את המנהג. (דעתו שהוא הדין בשאר המינים, אבל דעת הרמב"ם שדווקא בהדס מותר להוסיף.) הריטב"א נותן כמה אפשרויות למה מותר להוסיף לפעמים:

א. כיוון שאינו אלא לנוי (כגון בהדס)

ב. כיוון שעושים כן משום ספק (כגון בשופר, שמרבים בתקיעות ותרועות).

ג. תמיד מותר לכפול את עשיית מעשה המצוה; תוספת אסורה רק כאשר מוסיף לחפצא

ד. כל שעושה משום תקנת חכמים אין בו משום בל תוסיף

א. וב. מניחים שכדי לעבור על בל תוסיף, צריכים כוונה מסויימת. כל שמתכוון למטרה אחרת חוץ מלהוסיף על המצוה, אין בזה בל תוסיף. ד. גם כן נראה דומה, אבל הוא קצת בעייתי כיון שקשה להבין איך מותר לחכמים לגזור גזירה כזאת – הרי זה הגדרת בל תוסיף, כשבי"ד מוסיפים על מצוות התורה. אפשר לחלק ולומר דכאן מיירי שאומרים בפירוש שהתוספת אינו מדאורייתא אלא מדבריהם.

הרמב"ם צ"ע, כי פוסק שלולב צריך אגד, אבל נראה שאיננו חושש בדיעבד לבל תוסיף בלולב כאשר מוסיף מין חמישי. אמנם כתב המ"מ דדעתו שיש בל תוסיף, רק להיפך מדעת הריטב"א. שאם מוסיף מין אחר, אז זה שונה מדי מהמצוה ואין צירוף לכן אינו עובר על בל תוסיף. אבל כל שמוסיף מספר אחד מהד' מינים, כגון ב' לולבים או ב' אתרוגים, יש איסור בל תוסיף. אם כן יש לנו עוד גישה איזה איזון צריכים בין תוספת למצוה כשרה כדי לעבור על בל תוסיף.

בשיעור הבא נדון בצורך בכוונה לעבור על בל תוסיף.