דעת בקניינים – מקורות
תוספות עבודה זרה עא.
פרדשני דורונות ולא הדרי בהו - ... ואור"י דאפי' למ"ד אינה קונה כרב אשי בסמוך ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקני במשיכה או בהגבהה.
בבא בתרא עו.
ספינה
נקנית במסירה, דברי רבי; וחכ"א: לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה! לא
קשיא: כאן ברשות הרבים, כאן בסימטא.
תוס' שם
ספינה
נקנית במסירה - בסמוך מוקי לה ברה"ר ופירש רבינו שמואל דמסירה קונה
ברה"ר משום דלא אפשר התם במשיכה אבל בסימטא דשייכא משיכה לא קניא מסירה שהוא
קנין גרוע וקשה לר"ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר
ואור"י דאין זו קשיא דכי האי גוונא אמר לקמן דהגבהה החשובה יותר מבטלת שאר
קנינים עוד הקשה דכל פרכי דפריך לקמן (דף פו.) למאן דאמר דהגבהה מבטלת שאר קנינים
הוה ליה למיפרך נמי הכא כיון דמשיכה מבטלת מסירה ואומר ר"י דאין זו קשיא דאטו
בחדא מחתא מחתינהו אם מסירה הגרועה בטילה מחמת משיכה משיכה החשובה לא תיבטל מחמת הגבהה...
ריטב"א בבא מציעא מז:
וקשיא
לי, לר' יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה תקנה? תירצו בתוס' דמודה ר' יוחנן
במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה. והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא
בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות [וגו'] עם ערים מצורות
ביהודה.
ריטב"א בבא בתרא עו.
...נמצאת אומר שלשה קנינים במטלטלין, גדול שבכולם הגבהה ואחריה משיכה ואחריה מסירה, וכל שהצריכו הגבהה לא סגי במשיכה ולא במסירה, וכל (שכן) שהצריכו משיכה כל שכן בהגבהה אבל לא במסירה, וכל שהזכירו מסירה כל שכן משיכה או הגבהה, ומ"מ אין משיכה אלא בסימטא וכיוצא בו ואין מסירה אלא ברה"ר וחצר שאינה של שניהם כדאביי ורבא דלקמן (ע"ו ב'). ולפי שיטה זו הא דתניא ספינה ניקנית במסירה הכי קאמר אף במסירה וכ"ש במשיכה אם הוא מקום ראוי לכך, וה"נ מוכח דמשיכה עדיפא מסיפא דקתני וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה, ומדקאמר עד מכלל דמשיכה עדיפא כדברי רשב"ם.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא
דף י עמוד א
אמר
ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא: ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. [מאי טעמא]
תקינו רבנן - דלא אתי לאנצויי...
אמר
אביי, מותיב רבי חייא בר יוסף פיאה: נטל מקצת פיאה וזרק על השאר - אין לו בה כלום,
נפל לו עליה, פרס טליתו עליה - מעבירין אותו הימנה, וכן בעומר שכחה. ואי אמרת ארבע
אמות של אדם קונות לו בכל מקום, נקנו ליה ארבע אמות דידיה! - הכא במאי עסקינן -
דלא אמר אקני. - ואי תקון רבנן, כי לא אמר מאי הוי? - כיון דנפל - גלי דעתיה
דבנפילה ניחא ליה דנקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דנקני.
בבא מציעא עד.
ױאמר רב פפי משמיה דרבא: האי סיטומתא קניא. למאי הלכתא? - רב חביבא אמר: למקניא ממש, רבנן אמרי: לקבולי עליה מי שפרע. והלכתא: לקבולי עליה מי שפרע. ובאתרא דנהיגו למקני ממש - קנו.
רש"י שם
סיטומתא - חותם שרושמין החנונים על החביות של יין, שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותו באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות.
רשב"א שם
ובדוכתא
דקנו ממש קני. ושמעינן מינה שהמנהג מבטל ההלכה וכל כיוצא בזה, שכל דבר שבממון על
פי המנהג קונין ומקנין הלכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונין.
ריטב"א שם
האי
סיטומתא קניא. פירש רש"י רושם שעושין לקוחות על הסחורה כשלוקחים אותה ומניחים
בבית המוכר, ותמיהא מילתא מ"ט דמ"ד דקני בה לגמרי ואפילו באתרא דלא
נהיגי והרי לא עשה משיכה, והנכון בזה מה שאמר מורנו בשם ה"ר פינחס אחיו
ז"ל דסיטומתא הוא כעין מטבע שאין עליו צורה והתגרין נותנין אותו לסימן
כשלוקחין דבר אחד ולא ידיע אי בתורת דמים יהבי ליה וכאומר ערבוני יקנה הכל וליכא
אלא מי שפרע, או בתורת חליפין יהבי ליה דקני לגמרי דכיון שאין עליו צורה נעשה
חליפין ובהא הוא דפליגי אמוראי, ואמרינן דבאתרא דנהיגי קני דודאי על דעת חליפין
יהבי ליה, ולא בעי בהאי מנהגא תנאי בני העיר אלא מנהג בעלמא שאין מנהג זה מבטל
הלכה בכלום.
שו"ת חתם סופר יורה
דעה שיד
...לפע"ד
סטומתא הוא קנין דאוריי' ממש והיכן מצינו שנמנו רבנן על ככה ואמרו שתקנו שמנהג
סוחרים קונה אלא רבא הודיענו בב"מ ע"ד ע"א שהדין כן מה"ת כל
שהנהיגו הסוחרים הו"ל כאלו התנו וכל תנאי שבממון קיים מה"ת ול"ד
לקניני דרבנן התם לא מחלו בכך הסוחרים מרצונם אלא אנוסים בתקנות חכמים ומטעם הפקר
ב"ד בזה י"ל אין כח ביד ב"ד אלא להפקיע ולא להקנות אבל מה שהנהיגו
מרצונם הטוב כל תנאי שבממון קיים מה"ת בלי ספק ומבואר להדי' בתשו' מיוחסת סי'
רכ"ה דסוגי' דבכורו' דבדיניהם שקבעו להם תורה אותה סוגי' מיירי באתרא דלא
נהיגי במשיכה אבל היכי דנהיגי במשיכה פוטר מבכורה מטעם סטומתא ע"ש ועיי'
בהגה' מיי' פ"ז ממכירה אות וי"ו /ו'/ ועיי' בכל מראה מקומו' ובירושלמי
ר"פ השוכר.
אמנם
ראיתי להגאון בנתיבת המשפט סימן קפ"ד דפשיטא לי' דסטומתא לא הוה אלא קנין
דרבנן דלא עדיף מקניני דרבנן וכבר כתבתי דלא דמי להדדי...
שו"ת דבר אברהם א:א:ג