הגדרת מטבע - מקורות

תוספות בבא מציעא מד.

אסימון - פרש"י שאין בו צורה כלל וקשה לרבינו תם דבפרק במה אשה (שבת דף סה. ושם ד"ה ליעבד) אמרו יוצאין בסלע שעל גבי הצינית אי משום צורתא ליעביד ליה פולסא משמע דפולסא יש עליו צורה ובגמרא מפרש לקמן מאי אסימון פולסא וי"ל לפרש"י דכל דבר שאינו כתקונו קרי אסימון או שאין בו צורה או שיש בו צורה שאינה חשובה וא"ת מה בין אסימון שאין עליו צורה למעות הניתנין לסימן בבית המרחץ דאמרי' בגמ' (שם) ושוין רבי דוסא דאמר מחללין על אסימון מודה שאין מחללין על מעות הניתנין כו' ויש לומר דאסימון הם מעות שנעשו ברוחב ובעובי ובמשקל המטבע היוצא בעיר ובדבר מועט יטביעו הרבה מהם ולכך מחללין על אסימון ור"ת מפרש דאסימון יש בה צורה ואינה יוצאה בהוצאה וא"ת בגמרא קאמר רבי דוסא דאמר מחללין על אסימון ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד דתניא וצרת הכסף לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר לרבות דבר שיש בו צורה משמע דרבי ישמעאל לא בעי צורה ואסימון יש בו צורה וא"כ היאך אמרו דבר אחד ויש לומר לרבות כל דבר הנצרר ביד אע"פ שאינו יוצא בהוצאה אך שיהיה בו צורה כל דהו ור"ע בעי צורה חשובה שתצא בהוצאה אך יוצאה לגמרי לא בעי מדאיצטריך לרבויי ולפי' רש"י אתי שפיר.

רמב"ן בבא מציעא מד.

מתני' אסימון קונה את המטבע. פרש"י ז"ל דבר שאין עליו צורה הוא קרוי אסימון והיינו פולסא דפרישו בגמרא וכן פירש רב נתן בעל הערוך ז"ל, ואיכא דקשיא ליה הא דאמרינן במסכת שבת בפרק במה אשה יוצאה אי משום צורתא לעביד ליה פולסא אלמא דדבר שיש עליו צורה הוא, כבר פרש"י ז"ל שם ליעביד ליה פולסא ולעביד עליה צורתא. ויש מי שפירש שהפולסא דבר שיש עליו צורה הוא אלא שאין צורתו שלמה והוא מלשון שבירה כמו ופלסיה לסלא (ב"ק י"ט ב'), וכיון שנשברה או נסדקה צורתו שוב אינה חשובה ואין יוצאה למקח ולממכר אלא בשויה כלומר בשווי כסף שבו, ומיהו אין המלך ולא בני המדינה מקפידין בהוצאתו במדינה שהרי הוא ממטבע שלהם ואינו פסול אלא שנשברה או נסדקה צורתו, ומפני שאין צורתו חשובה ואינו שוה אלא ככסף שאינו טבוע חשיב כפירות ואין מחללין עליו מעשר שני, דבעינן דבר שיש עליו צורה כלומר שתהא צורתו חשובה ויוצאה למקח וממכר מפני צורת מטבע שבה, ופירוש לשון אסימון כסף שאינו טבוע שכן בלשון יון קורין לכל כלי כסף אסימי, וי"מ פולסא משקל על שם שאינו שוה אלא משקלו כסף, או מפני שדרך לשקול בה בסלע שנפגם כדאמרינן לקמן (נ"ב א') והוא מלשון ושקל בפלס הרים שהוא כלי משקל והמשקל קרוי פליס בלשון מקרא, ובארמית עשרים שקל כסף עשרין פלס דכסף, ויותר נכון מלשון שבירה.

בבא מציעא מה:

איתמר, רב ולוי, חד אמר: מטבע נעשה חליפין, וחד אמר: אין מטבע נעשה חליפין. - אמר רב פפא: מאי טעמא דמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין - משום דדעתיה אצורתא, וצורתא עבידא דבטלא. תנן: הזהב קונה את הכסף, מאי לאו בחליפין, ושמע מינה: מטבע נעשה חליפין! - לא, בדמים. אי הכי הזהב קונה [את] הכסף? מחייב מבעי ליה! - תני: הזהב מחייב. הכי נמי מסתברא, מדקתני סיפא: הכסף אינו קונה את הזהב. אי אמרת בשלמא בדמים - היינו דאמרינן דהבא פירא וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני. אלא אי אמרת בחליפין - תרוייהו לקנו אהדדי.

רש"י שם

משום דדעתיה אצורתא - דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא על ידי צורה שבו, וצורתא עבידא דבטלה - שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת, הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן (שם /בבא מציעא דף מ"ז/) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב נעל.

רמב"ן שם

אלא אי אמרת בחליפין תרוייהו ליקנו אהדדי. איכא למידק ולמאי דקס"ד מעיקרא דרישא בחליפין היכי מתרצינן לה, ואיכא למימר קס"ד דמטבע דחריף דעתיה אצורתא ומש"ה הכסף אינו קונה את הזהב ומטבע דלא חריף לאו דעתיה אצורתא וכלי הוא וקני, והשתא קאמרינן דמסתברא דכל מטבעות שוין הם שבכולן דעתיה אצורתא שהרי כל מטבע שוה יותר מדמי זהב שבו.

בבא מציעא דף מו:

תנן: כל המטלטלין קונין זה את זה. - ואמר ריש לקיש: ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות. - תרגמא רב אחא: בדינר אנקא ואניגרא, אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה. וצריכא, דאי אשמועינן פסלתו מלכות - משום דלא סגי כלל, אבל פסלתו מדינה, דסגי ליה במדינה אחריתי - אימא אכתי מטבע הוא, ואין מטבע נקנה בחליפין. ואי אשמועינן פסלתו מדינה - משום דלא סגי ליה לא בצנעא ולא בפרהסיא, אבל פסלתו מלכות דסגי ליה בצנעא - אימא אכתי מטבע הוא, ואין מטבע נקנה בחליפין - צריכא.

רש"י שם

אחד מהם פסלתו מלכות ואחד מהם פסלתו מדינה - המלך גזר שלא יוציאו ובני מדינה לוקחין אותו בהצנע, ואחד מהם פסלתו מדינה - בני מדינה שנאוהו, אבל המלך לא צוה, ומוציאין אותם בשאר מדינות המלך.

רמב"ן שם

והא דאמרינן משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלא. פרש"י ז"ל והוה ליה כדבר שאינו מסוים, ולפי זה לא נדע מה טעם אין נקנה בחליפין דדבר שאינו מסוים נקנה הוא בחליפין, ורב פפא לטעמיה הוא דפריש האי טעמא דקסבר מעיקרא נקנה בחליפין, ויש לפרש צורתא עבידא דבטלא והוה ליה כדבר שאין גופו ממון דומה לאותיות, ולהאי טעמא אין נעשה חליפין ואין נקנה נמי בחליפין והאי טעמא לבתר דהדר ביה רב פפא איתמר.

רי"ף בבא מציעא כו.-כו: בדפיו

כללא דנקטינן מהא שמעתא דדהבא לגבי כספא פירי הוי כזקנותיה דרבי דסתם לן הזהב קונה את הכסף וכיון דהוי פירא לבי כספא לענין הלואה נמי אסור ללוות דינר בדינר שמא ילונו דינר ששוה בשעת הלואה עשרים וארבעה דינרי כסף ובשעת פרעון שוה עשרים וחמשה ולא מצית למימר כספא הוא דזול דהא אמרת כספא טיבעא הוי לגבי דהבא אלא דהבא הוא דזל דהוא פירא לגבי כספא הלכך אסור ללוות דינר בדינר כמו שאסור ללוות סאה בסאה.

רש"י בבא מציעא מד.

מעות הרעות - שנפסלו.

מאירי בבא מציעא מד.

מעות הרעות קונות את היפות וכו' מעות הרעות הוא שפסלתן מלכות או מדינה או שנפסלו מאליהם מצד שנמחקה צורתן לרוב ישנן או לסבה אחרת או שלא נתרעעו מחמת עצמן אלא שאין יוצאין במדינה זו ובעלים צריכים לשנותן למטבע אחר היוצא במדינה זו כל אלו נעשין סחורה אצל היפות והיפות נעשין מטבע אצלן:

תוספות בבא מציעא מד. בד"ה הנחשת קונה את הכסף

תימה אמאי איצטריך למיתני דמעות הרעות שנפסלו דמקרו פירי השתא נחשת דסגי טובא הוי פירי כל שכן מעות שנפסלו ותו דכל המטלטלים קונין זה את זה מוקי בגמ' במעות חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה כל שכן דמעות שנפסלו דמקרו פירי לגבי כסף לכך נראה דמעות הרעות היינו שיוצאות קצת ואסימון אצטריך לפרש"י דמפרש אסימון הוי שעשוי כתקון המטבע היוצאת בעיר ואין חסר רק צורה אשמועינן דאפילו הכי הוי פירי אע"ג דאינו חסר כ"א מעט דבדבר מועט יטביעו הרבה מהם ולרבינו תם דמפרש אסימון שיש עליו צורה ואינה יוצאה בהוצאה צ"ל שיוצאת בדוחק אך לא כל כך בדוחק כמו מעות הרעות ומטלטלין קונין מטבע אשמועינן דקונין אפילו מטבע כמו מעות הרעות ואסימון דמקרי פירי לגבי כספא ולגבי מטלטלין מקרי טבעא.

רשב"א בבא מציעא מד.

מעות הרעות קונות היפות. פרש"י ז"ל שנפסלו, ולדבריו אפי' את הזהב הן קונות דפירא גמור נינהו וכדאמר ר"ל בגמ' כל המטלטלין קונין זה את זה אמר ר"ל אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ותרגמה ר' אבא בדינר אניקא ואניגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה, וא"כ מאי שנא קונות את היפות דחריפי טפי אפי' לגבי דהבא דלא חריף הוי פירא ורבותא טפי הוה משמע לן אי תנא מעות הרעות קונות את הזהב, ועוד דל"ל לתנא למתנייה כלל והלא בכלל כל המטלטלין קונין זה את זה הוא כדעת ר"ל והשתא לגבי דידיה הוי פירא, לגבי כספא מבעיא. אלא נראה שפירוש מעות הרעות דשיפי וסומקי דיוצאים הם אלא שאינן יוצאים להדיא, והשתא אשמעינן רבותא טפי דאע"ג דסגיאין כיון דלא חריפי הוו פירא לגבי (פירות) היפות דחריפי כנ"ל, וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל.

ריטב"א בבא מציעא מד.

מעות הרעות קונות את היפות. פירש רש"י מעות הרעות מטבע שנפסל, ולא נהירא דהא בסיפא קתני כל המטלטלין קונין זה את זה לאתויי דינר אנייקא ואניגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה דדיניה כמטלטלין לגמרי, אלמא בכלל מטלטלין קתני ליה תנא, ולא קתני הכא בכלל מטבעות, לכן פירש ר"י מעות הרעות שנפחתה צורתן ואינן יוצאין אלא על ידי הדחק ומכל מקום לא נפסלו, ושאינו נוטלם נפש רעה הוא, ס"ד אמינא דטיבעא הוא וכיפות ויפות דמי, קמ"ל דכיון דלא נפקי אלא על ידי הדחק פירא חשיבי לגבי היפות.