דבר תורה מעות קונות – מקורות

בבא מציעא מז:

כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו וכו'. אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה - גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. - סוף סוף, מאן דשדא דליקה בעי שלומי! - אלא, גזירה שמא תפול דליקה באונס. אי מוקמת להו ברשותיה מסר נפשיה, טרח ומציל, ואי לא - לא מסר נפשיה טרח ומציל.

רש"י בבא מציעא מו:

סבר לה כר' יוחנן - דאמר לקמן /בבא מציעא/ (מז, ב): דבר תורה מעות קונות, כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש, שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו.

תלמוד בבלי מסכת בכורות דף יג עמוד א

אמר ר' יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום ר' אושעיא: ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם, אע"פ שלא משך - קנה וחייבת בבכורה; ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם, אע"פ שלא משך - קנה, ופטור מן הבכורה. אמר מר: ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם, אף על פי שלא משך - קנה וחייבת בבכורה מאי בדיניהם? אי נימא בדיניהם דגופיה, דאתי בקל וחומר, אם גופיה קני ליה ישראל בכסף, דכתיב: +ויקרא כ"ה+ לרשת אחוזה - הקישו הכתוב לאחוזה, מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף, ממונו לא כל שכן הוא! אם כן, אפי' בשטר ובחזקה נמי! ועוד, ישראל מישראל יוכיחו, דגופיה - קני ליה בכסף, ממונו - במשיכה! אלא אמר אביי: בדיניהם - שפסקה להם תורה, +ויקרא כ"ה+ או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים בכסף...

רי"ף מסכת בבא מציעא דף כח עמוד ב

א"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כ"ש

רמב"ן בבא מציעא מז:

דבר תורה מעות קונות. כתב רבינו בהלכות גופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש, וכן כתב ר"ח ז"ל, וק"ו זה מפורש בגמרא במס' בכורות בפ"ב (י"ג א') אבל לא לענין דבריהם, שאם כן יהיו המטלטלין נקנין בשטר מק"ו, וי"ל מטלטלי כיון דלאו בני שטרא נינהו שאין אדם יכול לסיימן ואין דרך קנייתן בשטר אע"פ שסיים לא קנה, ומיהו איכא למיפרך גוי מישראל יוכיח דגופו בכסף וממונו במשיכה דלר' יוחנן משיכה בגוי קונה ולא מעות, ובגמרא דבכורות איפריך ליה ההוא ק"ו דגופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש בכי האי גונא, ורש"י ז"ל פירש כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו, ואינו מחוור דמהקדש לא גמרינן הדיוט, ועוד דאימעיט ליה הקדש מהכא שהרי אינו בתורת אונאה, אלא עיקר משמעותיה דקרא בכסף הוא דכתיב או קנה ודרך קנייה בכסף והיינו דלא אמרינן הכא מ"ט דר' יוחנן כדאמרינן מ"ט דר"ל משום דר' יוחנן לאו ק"ו קא דריש ולאו קרא קא דריש אלא סתם קנין במעות קאמר.

ריטב"א בבא מציעא מז:

דבר תורה מעות קונות. יש שפירשו דילפינן מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו, ולא נהירא דההיא לטיבותא דהקדש היא כדאיתא בפרק קמא דקדושין (כ"ט א') ולא ילפינן הדיוט מהקדש, ואחרים פירשו דאתיא ליה מק"ו דעבד עברי ומה אם גופו קונה בכסף ממונו לא כל שכן, ולא נהירא דגוי יוכיח שקונה גופו של ישראל בכסף ואינו קונה מטלטלין בכסף דלעמיתך בכסף הא לגוי במשיכה כדאיתא בבכורות (י"ג ב'), והנכון דטעמא משום דרוב קנינים בכסף, וכן סתם לשון קנין האמור גבי קרקעות ועבדים וקדושי אשה, וא"ת אם כן שטר נמי, י"ל שאני מטלטלין דלאו בני שטרא נינהו כדאיתא בפ"ק דב"ק, ומשום דהא [טעמא] דמסתבר והכתוב גם כן אמר או קנה כדרך שבני אדם קונין לא בעי תלמודא אלא מאי טעמא דריש לקיש, וק"ל לר' יוחנן מתנת מטלטלין דליכא מעות במה תקנה, תירצו בתוס' דמודה ר' יוחנן במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה, והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות [וגו'] עם ערים מצורות ביהודה.

תוספות עבודה זרה עא.

ואור"י דאפי' למ"ד אינה קונה כרב אשי בסמוך ה"מ כגון דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקני במשיכה או בהגבהה.

קידושין כו.

מתני'. נכסים שיש להם אחריות - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, שאין להם אחריות - אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות - בכסף, ובשטר, ובחזקה, וזוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן.

גמ'. בכסף מנלן? אמר חזקיה, אמר קרא: (ירמיהו לב) שדות בכסף יקנו.

שם כב:

מתני'. עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בכסף ע"י עצמו, ובשטר ע"י אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים.

גמ'. מנלן? דכתיב: (ויקרא כה) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנה בכסף, בשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף, בשטר ובחזקה.

שו"ת הר צבי או"ח ב סימן מ

ובעיקר מה שמפקפק בבאר יצחק במכירת חמץ דהב"ד נעשים שלוחים להקנות החמץ לגוי ועושים גם קנין כסף, ותמה דכיצד זוכים בהכסף עבור הבעלים, הא גוי לאו בר שליחות הוא ובעינן שלוחו של בעל הממון.

הנה זה מזמן נסתפקתי בסברת קנין כסף, אי זכיית הכסף גורם לקנין החפץ, או דסגי בקבלת הכסף בלבד. ואם נאמר דפעולת התשלומים הוא עיקר הקנין, יש לדון דלא בעינן בזה שלוחו של בעל הממון, דזה לא שייך אלא היכא דבעינן שיעשה שליח לזכות בכסף, אבל הכא לא בעינן אלא שיהא שליח לקבל הכסף ולא לזכות, ומכיון שהנכרי זוכה בחפץ, א"כ שוב זוכה המשלח בכסף בתורת קנין כסף. וזה מכבר דנתי לר"י דדבר תורה מעות קונות, במה קנה המוכר בהכסף, ואם נאמר במשיכה, הרי לדידיה משיכה לא קניא, אבל לפי הנ"ל ניחא, וזה סיוע לדברי הנז'.

[והנה מהא דר"י שדבר תורה מעות קונות אין כ"כ סיוע חזק שאין זכית הכסף גורם הקנין, שאפילו אם נאמר שזכיית הכסף גורם הקנין, י"ל דשפיר קונה את הכסף במשיכה, ובהקדם דברי התוס' בע"ז (דף עא ע"א ד"ה פרדשני) שכתבו דאפילו לרב אשי דמשיכה בעכו"ם אינו קונה הני מילי דאיכא כספא אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כו"ע מודו דקני במשיכה. הנה מבואר בתוס' שבמציאה ומתנה דליכא כספא וא"א בקנין כסף לכו"ע קני במשיכה, וה"נ י"ל לענין זכיית הכסף, דכיון דלא שייך בזה קנין כסף לכו"ע קני במשיכה.

אבל יש סיוע להנ"ל מהא דפסק הרמ"א בחו"מ (סימן רה סעיף יב) דדוקא באנסוהו למכור אמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה, אבל אנסוהו לקנות אינו קנין. ולכאורה בכל אנסוהו למכור יש גם אנסוהו לקנות היינו לזכות בכסף. ולפי הנ"ל ניחא, שאין זכיית הכסף גורם קנין החפץ וכו'. ומצאתי בנתיבות המשפט (סימן ר"ה סעיף יב ס"ק יח) בהא שכתב שם הרמ"א: וכ"ז מיירי באנסוהו למכור דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה אבל אנסוהו לקנות אינו קנין. וכתב שם הנתיבות: אבל אנסוהו למכור אף שאנסוהו לקבל חילוף המכירה מטלטלין כמו דאמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה ה"נ אמרינן אגב אונסא ושוה כסף גמר ומקנה, דהא יכול למכור השוה כסף בעד מעות והוי כקיבל מעות, ואין לומר הא הנאנס לא קנה החפץ שנתן לו האנס בחליפין דהא אנסוהו לקנות לא קנה, וא"כ גם האנס לא יקנה, דזה אינו, דכל המוכר בעד שוה כסף בתורת דמים אין לו קנין בגוף החפץ רק שנעשה בחיוב על הלוקח כמבואר בב"מ דף מה דהזהב מחייב את הכסף, ועיין בסימן רג סעיף ג בט"ז שם, עכ"ל].

ואם כנים אנחנו בסברא זאת דבקנין אין המוכר זוכה בהכסף אלא הקנין הוא בקבלת הכסף ולא בזכיית הכסף, מתיישב שפיר פקפוקו של הבאר יצחק דיתכן דלא צריך בזה שלוחו של בעל הממון. אלא שבירושלמי שביעית (מ"ח /פ"ח/ סוף ה"א) משמע קצת דזכיית הכסף גורם קנין הכסף והארכתי בזה במקום אחר ואכמ"ל.