מי שפרע – מקורות
בבא מציעא דף מז:-מח.
אמר
רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה - גזירה שמא יאמר לו נשרפו
חטיך בעלייה... ריש לקיש אמר: משיכה מפורשת מן התורה...
תנן:
אבל אמרו מי שפרע מדור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. אי אמרת
בשלמא מעות קונות - משום הכי קאי באבל, אלא אי אמרת מעות אינן קונות - אמאי קאי
באבל? - משום דברים. - ובדברים מי קאי באבל? והתניא, רבי שמעון אומר: אף על פי
שאמרו טלית קונה דינר זהב, ואין דינר זהב קונה טלית - מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו:
מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים בים, הוא
עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו. והנושא ונותן בדברים - לא קנה, והחוזר בו -
אין רוח חכמים נוחה הימנו. ואמר רבא: אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. -
דברים ואיכא בהדייהו מעות - קאי באבל, דברים וליכא בהדייהו מעות - לא קאי באבל.
ריטב"א שם
דברים
בלא מעות לא קאי באבל אמרו. פי' הרי"ף ז"ל דהוא הדין לדברים ומשכון, והדין
עמו שלא תיקנו מי שפרע אלא במקום שיש כסף שראוי לקנות מן התורה אבל משכון אינו
קונה וכדמוכח בפ"ק דקידושין (ח' ב') גבי ההיא אמתא דאותיבו נסכא עלה בתורת
משכון ולא קנו ואמרו פריטי אין כאן נסכא אין כאן וכדכתיבנא התם בס"ד, וכן
מוכח בירושלמי דמס' שביעית (פ"י ה"ד) דאמרו שאם נתן זהוב מקבל מי שפרע
ואם נתן טבעת בתורת משכון אינו מקבל מי שפרע, וכן כתב הרמב"ן.
רמב"ן שם מח:
כתב
רבינו הגדול [הרי"ף] ז"ל בהלכות דברים ומשכון לא קאי באבל
אמרו... ויש לסמוך על דברי רבינו הגדול ז"ל מיהא דאמרינן לעיל ואי אמרת מעות
אינן קונות אמאי קאי באבל אמרו, אלמא לר' יוחנן היינו טעמא דקאי באבל אמרו משום
דמעות קונות הילכך משכון דלא קני כלל לא קאי באבל אמרו, ואע"ג דמפרקינן משום
דברים ומעות, לריש לקיש הוא דאית ליה הכי ואנן מיהא כרבי יוחנן קי"ל ואיהו
סבר טעמא משום דמדאורייתא קנו מעות.
בבא מציעא מח:
אבל
אמרו מי שפרע וכו'. איתמר, אביי אמר: אודועי מודעינן ליה, רבא אמר: מילט לייטינן
ליה. אביי אמר: אודועי מודעינן ליה, דכתיב (שמות כ"ב) ונשיא בעמך לא תאר. רבא
אמר: מילט לייטינן ליה, דכתיב בעמך - בעושה מעשה עמך. - אמר רבא: מנא אמינא לה -
דרבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמלחא, לסוף אייקר מלחא. אתא לקמיה דרבי יוחנן,
אמר ליה: זיל הב להו, ואי לא - קביל עליך מי שפרע. - ואי אמרת אודועי מודעינן ליה,
רבי חייא בר יוסף בר אודועי הוא? - ואלא מאי - מילט לייטינן ליה, רבי חייא בר יוסף
אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן? - אלא רבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבי ליה. הוא
סבר: כנגדו הוא קונה, ואמר ליה רבי יוחנן: כנגד כולו הוא קונה.
ריטב"א שם
בעושה
מעשה עמך. ולאו למימר דאביי לא דריש בעושה מעשה עמך דהא דכו"ע היא בכוליה
תלמודא, אלא דאביי סבר דכיון דמחמת יוקרא וזולא או דלא צריכא ליה הוא דהדר ביה לא
יצא מכלל שארית ישראל לא ידברו כזב.
רא"ש בבא מציעא פרק ד
סימן י
איתמר
אביי אמר אודועי מודעינן ליה. רבא אמר מילט לייטינן ליה ואע"ג דמפשטא דמתני'
לא משמע לא שיהא צריך להודיעו ולא שיקללוהו אלא שהמשנה אמרה לנו שיש עונש למי
שאינו עומד בדבורו. מ"מ מסתברא להו להני אמוראי שצריך לעשות חיזוק לדבר לפי
שהמון העם קל לחזור כל זמן שלא נגמר המקח בקנין ואינן יודעין שיש עונש למי שאינו
עומד בדבורו וקאמר אביי שצריך להודיעו והוסיף רבא וקאמר דמילט לייטינן ליה. מדקאמר
לייטינן ליה משמע שאומר לו הדיין מי שפרע וכו' הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך.
אבל ה"ר משה מיימון ז"ל כתב בפ"ז דקנין שאומר לו הדיין הוא יפרע
ממי שאינו עומד בדבורו.
רמב"ם הלכות מכירה ז:ב
וכיצד מקבל מי שפרע, אוררין אותו בבית דין ואומרין מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים שטבעו בים הוא יפרע ממי שאינו עומד בדבורו, ואחר כך יחזור הדמים.
בבא מציעא מט.
דאיתמר;
דברים, רב אמר: אין בהן משום מחוסרי אמנה, ורבי יוחנן אמר: יש בהם משום מחוסרי
אמנה. - מיתיבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מה תלמוד לומר (ויקרא י"ט) הין
צדק? והלא הין בכלל איפה היה? אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק! - אמר
אביי: ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. - מיתיבי, רבי שמעון אומר: אף על פי שאמרו
טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קונה טלית, מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו: מי שפרע
מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה - הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו! -
תנאי היא, דתנן: מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו: צא ושכור לנו פועלים. הלך
ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו: בני, אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה
בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא, עד שלא יתחילו
במלאכה צא ואמור להם: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. ואי סלקא דעתך
דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה - היכי אמר ליה זיל הדר בך? - שאני התם, דפועלים
גופייהו לא סמכא דעתייהו. מאי טעמא - מידע ידעי דעל אבוה סמך. - אי הכי, אפילו
התחילו במלאכה נמי! - התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו, אמרו: מימר אמר קמיה
דאבוה, וניחא ליה. - ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:
האומר לחבירו מתנה אני נותן לך - יכול לחזור בו. - יכול, פשיטא! - אלא: מותר לחזור
בו. - אמר רב פפא; ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת, דסמכא דעתייהו. הכי נמי מסתברא,
דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ישראל שאמר לבן לוי: כור מעשר יש לך בידי - בן לוי
רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר. אי אמרת בשלמא לא מצי למיהדר ביה - משום הכי
רשאי, אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה - אמאי רשאי? אישתכח דקא אכיל טבלים! - הכא במאי
עסקינן - כגון שנטלו ממנו, וחזר והפקידו אצלו. - אי הכי אימא סיפא: נתנו לבן לוי
אחר - אין לו עליו אלא תרעומת. ואי סלקא דעתך כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו,
אמאי אין לו עליו אלא תרעומת? כיון דמשכיה - ממונא אית ליה גביה! אלא לאו שמע מינה
- בדלא נטלו, שמע מינה. ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי, לסוף אייקר שומשמי, הדרו
בהו ואמרו ליה: לית לן שומשמי, שקול זוזך. לא שקיל זוזיה, איגנוב. אתו לקמיה דרבא.
אמר ליה: כיון דאמרי לך שקול זוזך ולא שקלית - לא מבעיא שומר שכר דלא הוי, אלא
אפילו שומר חנם נמי לא הוי. - אמרו ליה רבנן לרבא: והא בעי לקבולי עליה מי שפרע! -
אמר להו: הכי נמי. - אמר רב פפי אמר לי רבינא: לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות
שמיה, ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא לא הוי קא
משני בדבוריה. בדידי הוה עובדא, ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, והוה יתיבנא ואתא
ההוא גברא וקאי אבבא. אמר לי: אית לך שומשמי לזבוני? אמרי ליה: לא. - אמר לי:
ליהוו הנך זוזי בפקדון גבך, דהא חשכה לי. - אמרי ליה: הא ביתא קמך. אותבינהו
בביתא, ואיגנוב. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כל הא ביתא קמך, לא מיבעיא שומר שכר דלא
הוי - אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי. - אמרי ליה: והא אמרו [ליה] רבנן לרבא:
איבעי ליה לקבולי עליה מי שפרע! - ואמר לי: לא היו דברים מעולם.
רשב"א שם
וכתב
הר"ז הלוי ז"ל דדוקא בחד תרעא אבל בתרי תרעי לא, והביא ראיה מדר' שמעון
דקאמר מי שהכסף בידו ידו על העליונה כלומר מוכר אבל לוקח לא ואפ"ה אסיקנא
בשלהי איזהו נשך (ע"ד ב') דמודה ר"ש בתרי תרעי דאפי' לוקח יכול לחזור
בו, ומדר"ש נשמע לדידן דמאחר שנשתנה השער קליש ליה אסורא. ואינה ראיה דהתם
כיון דתקון רבנן חזרה אצל המוכר בין בחד תרעא בין בתרי תרעי דינא הוא דליתקון נמי
אצל הלקוחות היכא דאית ליה פסידא מיהא דהיינו בתרי תרעי, אבל הכא מ"ש חד תרעא
מ"ש תרי תרעי כל שאינו עומד בדבורו הרי הוא ממחוסרי אמנה דמאן דזבן ומזבין
סמכא דעתייהו דלוקמו מקח זה לזה, ותדע לך דהתם נמי בין לר' שמעון בין לרבנן אפי'
בתרי תרעי קבולי מקבל מי שפרע אלמא חייב הוא להעמיד דבורו אפילו בתרי תרעי
כנ"ל.
ריטב"א שם
אמרו
ליה רבנן לרבא וליקבל עליה מי שפרע אמר להו אין הכי נמי. האי לישנא מוכר להדיא
דכיון שקיבל עליו מי שפרע פטור מגניבת המעות ואע"ג דההיא שעתא דאמר ליה שקול
זוזך עדיין לא קיבל מי שפרע ואינו יכול לחזור בו בלא מי שפרע אפילו הכי כלתה
שמירתו מן המעות מכיון דאמר ליה שקול זוזך, דאי לאו הכי הוה להו למימר והא בעי
לקבולי מי שפרע, ועוד מאי אין הכי נמי, וזה דקדוק ברור, ושלא כדברי קצת החכמים
שאמרו שחייב הוא באחריותם עד שיקבל מי שפרע, ואף רש"י כן פירש אין הכי נמי או
משלם השומשמין או יקבל מי שפרע, ואע"פ שפירש רבינו והא בעי לקבולי מי שפרע
ודילמא לא הוה מקבל וזוזי דידיה הוו הכי פירושו שהם היו סבורים שפטרו כבר והלך לו
בלא שיקבל מי שפרע ולכך הקשו לו היאך פטרתו בלא מי שפרע דדילמא לא הוה מקבל, ואמר
להו אין הכי נמי או משלם או מקבל מי שפרע ואני לא פטרתיו אלא כשיקבל מי שפרע, כנ"ל.
רי"ף ל. בדפיו
אבל
האי מעשה דיהבו ליה זוזי אשומשמי וקא הדר ביה וא"ל לחבריה תא שקול זוזך דליכא
שומשמי לא אתא לקמיה דרבא ולא אמר ביה רבא מידי וקבלה מיני' רבינא דהוא בתרא דאלמא
לאו הכי דיניה דהאי מעשה ולא איתמר בגמרא בהדיא מאי דיניה אבל חזינן לרבינו האי
גאון זצ"ל דכתב דאי בתורת דמים שקלינון לאנפוקינון ולמעבד בהו מאי דבעי
מיחייב באחריותהון דהוו להו כהלואה גביה אפילו א"ל למרייהו תא שקול זוזך ולא
אתי ואיתניסו מיחייב בהו ואע"ג דמשלם בעי לקבולי מי שפרע ומילי דטעמא נינהו
דודאי מאן דיהיב זוזי בזביני ולא יהיב להו אלא אדעתא דלית ליה גבי חבריה אלא ההוא
זבינא בלחוד הילכך קיימי הנהו זוזי ברשותיה דמזבנה דדיליה אינון ואית ליה
לאנפוקינון בכל מאי דבעי הלכך אע"ג דלא אנפיקינון והדר ביה ואמר ליה לחבריה
תא שקול זוזך דהדרנא בי ליכא עליה דההוא מן דינא למשקל זוזיה עד דמקביל (ליה) ההוא
עליה מי שפרע הילכך כל כמה דלא קביל עליה מוכר מי שפרע קמו זוזי ברשותיה ואי
איתניסו איתניסו ליה