תגרי לוד - מקורות

בבא מציעא נ.-נ:

איבעיא להו: פחות משתות לרבנן, לאלתר הויא מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו? ואם תמצי לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו, מאי איכא בין שתות לפחות משתות? - איכא, דאלו שתות - ידו על העליונה, רצה - חוזר, רצה - קונה ומחזיר אונאה. ואילו פחות משתות - קנה ומחזיר אונאה. מאי? - תא שמע: חזרו לדברי חכמים. סברוה: פחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן דמי. אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולרבי טרפון כל היום - משום הכי חזרו. אלא אי אמרת פחות משתות לרבנן לאלתר הויא מחילה, ולרבי טרפון נמי, לאלתר הויא מחילה. אמאי חזרו? בדרבי טרפון ניחא להו טפי, דמאי דרבנן קא משוי להו אונאה, לרבי טרפון הויא מחילה! - מי סברת פחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן דמי? - לא, משתות ועד שליש לרבי טרפון - כשתות עצמה לרבנן דמי. - אי הכי, במאי שמחו מעיקרא? תפשוט דבטול מקח לרבנן לעולם חוזר, דכיון דאמר להו רבי טרפון הויא אונאה - שמחו, כי אמר להו כל היום - חזרו. דאי סלקא דעתך דבטול מקח לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו, במאי שמחו? - שמחו בשתות עצמה, דלרבי טרפון מחילה ולרבנן אונאה.

איבעיא להו: בטול מקח לרבנן לעולם חוזר, או דלמא בכדי שיראה לתגר או לקרובו? ואם תמצא לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו, מה איכא בין שתות ליתר על שתות? - איכא, דאילו שתות - מי שנתאנה חוזר, ואילו יתר על שתות - שניהם חוזרים. - מאי? - תא שמע: חזרו לדברי חכמים. אי אמרת בשלמא בטול מקח לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו, ולרבי טרפון כל היום - משום הכי חזרו. אלא אי אמרת בטול מקח לרבנן לעולם חוזר, אמאי חזרו? בדרבי טרפון ניחא להו טפי, דקא משוי להו אונאה כל היום ותו לא! - בטול מקח לא שכיח. - אמר רבא, הלכתא: פחות משתות - נקנה מקח, יותר על שתות - ביטול מקח. שתות - קנה ומחזיר אונאה, וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו. תניא כוותיה דרבא: אונאה פחות משתות - נקנה מקח, יתר על שתות - בטל מקח. שתות - קנה ומחזיר אונאה, דברי רבי נתן. רבי יהודה הנשיא אומר: יד מוכר על העליונה, רוצה - אומר לו תן לי מקחי, או תן לי מה שאניתני. וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו.

רא"ש בבא מציעא פרק ד סימן כ

ויראה ד... אפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שידוע שאין מקחו שוה כל כך. דרחמנא אמר אל תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה תורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שתות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שהלוקח והמוכר אינם יכולין לכוין דמי המקח בצמצום. ודרך העולם למחול טעותם עד שתות. שאף אם יבא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה זה יאמר יש בו אונאה וזה יאמר אין בו אונאה הלכך מקבל עליו שתיקה ואין מערער ומוחל (המוכר). אבל אם המוכר בקי בערך מחבירו והלוקח אין בקי כל כך או אם הלוקח תגר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרש. חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחלה להוציאה ביפה. שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד. כלל או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח זה ומוסיף עליו דמים יותר מכדי שויו ופעמים שהמוכר מזלזל בשומתו בממכרו לפי שאין חפץ זה ערב עליו או שהוא דחוק למעות הלכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שם אונאה כלל וצ"ע. וירא שמים יצא ידי כולם:

בית יוסף חושן משפט סימן רלב

מכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו [אפילו] אחר כמה ימים שזהו מקח טעות. כן כתבו הרי"ף (ל:) והרא"ש (סי' טו) ז"ל בפרק הזהב וזה לשונו והיכא דזבין אינש מידי לחבריה ולאחר זמן אתגלי דאית ביה מומא דהוה ביה מעיקרא מקמי דליזבנה אית ליה לאהדורי למריה ולא אמרינן בכי האי גונא [הא] שהה ליה בכדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין מקח טעות הוא וכל אימת דמגלי ליה מהדר ליה למריה והכי כתב רב האי גאון ז"ל עכ"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות מכירה (ה"ג): וכתב הרב המגיד ויש מי שכתב שאם היה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולים לנסותו ולטעמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר:

ומ"ש והוא שלא נשתמש במקח אחר שידע המום וכו'. כן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר (שם) וכתב [הרב המגיד] יצא לו ממה שאמרו כן (כתובות עה:) במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה וחייב בכתובתה כמו שנתבאר בפרק כ"ה מהלכות אישות (ה"ו) וכן הם דיני מקח וממכר שוים לאשה בדינים אלו כדאיתא בפרק המדיר (שם עו.) עכ"ל:

רמב"ם הלכות מכירה כט:ח

בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן, קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפוטרופוס שנשא ונתן במטלטלין וטעה דינו כדין הגדול, פחות משתות מחילה, שתות מחזיר ההונייה, יתר על שתות בטל מקח כמו שביארנו, ואני אומר שאין מקח הקטן וממכריו במטלטלין קיימין אלא בשמשך או המשיך, אבל אם נתן מעות על המקח וחזר בו אינו מקבל מי שפרע ואחרים שחזרו בו מקבלין מי שפרע.

ראב"ד: קטן היודע וכו' כמו שביארנו. א"א אני אומר שהקטן אין לו מחילה כדאמרינן יתמי לאו בני מחילה נינהו וכן אני אומר שאם הקנו בקניין קנו שהקניין לא גרע מהכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין דההוא דשדא לה מרה כומתא ואמר קני הא וקני נפשך וכו' ונמצא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה הוא בקניין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום פירות לא קנו ממנו דשכירות כמכר הוא עכ"ל.