זהב ביחס לפירי ונחושת - מקורות
בבא מציעא דף מד.
משנה. הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב. הנחשת קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הנחשת. מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות. אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון. מטלטלין קונין את המטבע, מטבע אינו קונה את המטלטלין. (זה הכלל): כל המטלטלים קונין זה את זה. כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו. אבל אמרו: מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. רבי שמעון אומר: כל שהכסף בידו - ידו על העליונה.
גמרא.
מתני ליה רבי לרבי שמעון בריה: הזהב קונה את הכסף. - אמר לו: רבי, שנית לנו
בילדותיך הכסף קונה את הזהב ותחזור ותשנה לנו בזקנותיך הזהב קונה את הכסף? -
בילדותיה מאי סבר ובזקנותיה מאי סבר? בילדותיה סבר: דהבא דחשיב - הוי טבעא, כספא
דלא חשיב - הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. בזקנותיה סבר: כספא דחריף - הוי טבעא,
דהבא דלא חריף - הוי פירא, וקני ליה פירא לטבעא. - אמר רב אשי: כילדותיה מסתברא,
מדקתני הנחשת קונה את הכסף. אי אמרת בשלמא כספא לגבי דהבא פירא הוי - היינו דקא
תני הנחשת קונה את הכסף, דאף על פי דלגבי דהבא פירא הויא - לגבי נחשת טבעא הוי.
אלא אי אמרת כספא לגבי דהבא טבעא הוי, השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת טבעא הוי,
לגבי נחשת דאיהו חשיב ואיהו חריף - מבעיא? - איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הני פריטי,
באתרא דסגיי - אינהו חריפי טפי מכספא, אימא טבעא הוי, קא משמע לן: כיון דאיכא
דוכתא דלא סגי ביה - פירא הוי.
ואף
רבי חייא סבר דהבא טבעא הוי. דרב אוזיף דינרי מברתיה דרבי חייא, לסוף אייקור
דינרי. אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: זיל שלים לה טבין ותקילין. אי אמרת בשלמא
דהבא טבעא הוי - שפיר. אלא אי אמרת פירא הוי, הוה ליה סאה בסאה, ואסור! - רב דינרי
הוו ליה, וכיון דהוו ליה דינרי - נעשה כאומר לה הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא
מפתח. - אמר רבא: האי תנא סבר דהבא טבעא הוי, דתניא: פרוטה שאמרו - אחד משמונה
באיסר האיטלקי. למאי נפקא מינה - לקדושי אשה. איסר - אחד מעשרים וארבעה בדינר של
כסף. למאי נפקא מינה - למקח וממכר. דינר של כסף - אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב,
למאי נפקא מינה - לפדיון הבן. אי אמרת בשלמא טבעא הוי - משער תנא במידי דקיץ. אלא
אי אמרת פירא הוי, משער תנא במידי דאוקיר וזיל? זימנין דמהדר ליה כהנא וזימנין
דמוסיף ליה איהו לכהנא. אלא שמע מינה: טבעא הוי, שמע מינה.
תנן
התם, בית שמאי אומרים: לא יעשה אדם סלעין דינרי זהב, ובית הלל מתירין. רבי יוחנן
וריש לקיש, חד אמר: מחלוקת בסלעים על דינרין, דבית שמאי סברי: כספא טבעא ודהבא
פירא, וטבעא אפירא לא מחללינן, ובית הלל סברי: כספא פירא, ודהבא טבעא, ופירא אטבעא
מחללינן. אבל פירות על דינרין - דברי הכל מחללינן. מאי טעמא - מידי דהוה אכסף לבית
הלל. כסף לבית הלל, אף על גב דכספא לגבי דהבא פירא הוי, לגבי פירא - טבעא הוי, זהב
נמי לבית שמאי, אף על גב דדהבא לגבי כספא פירא הוי, לגבי פירא טבעא הוי. וחד אמר:
אף בפירות על דינרין מחלוקת. ולמאן דאמר אף בפירות על דינרין מחלוקת, אדמיפלגי
בסלעין על דינרין - לפלוג בפירות על דינרין! - אי איפלוג בפירות על דינרין - הוה
אמינא: הני מילי - בפירות על דינרין, אבל בסלעין על דינרין - מודו להן בית הלל
לבית שמאי דדהבא לגבי כספא פירא הוי, ולא מחללינן, קא משמע לן. - תסתיים דרבי
יוחנן הוא דאמר אין מחללין, דאמר רבי יוחנן: אסור ללוות דינר בדינר. דינר דמאי?
אילימא דינר של כסף בדינר של כסף, לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טבעא הוי? אלא
פשיטא - דינר של זהב בדינר של זהב. ולמאן? אי לבית הלל - הא אמרי טבעא הוי, אלא
לאו - לבית שמאי. ושמע מינה: רבי יוחנן הוא דאמר אין מחללינן. - לא, לעולם אימא לך
רבי יוחנן הוא דאמר מחללינן, ושאני הלואה, כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי
פירא, דאמרינן איהו ניהו דאוקיר וזיל, לגבי הלואה נמי פירא הוי. - הכי נמי מסתברא,
דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אסור ללוות דינר בדינר, אבל מחללין
מעשר שני עליו, שמע מינה. תא שמע: הפורט סלע ממעות מעשר שני, בית שמאי אומרים: בכל
הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל כסף, בשקל מעות. השתא לבית שמאי לגבי פריטי
מחללינן, לגבי דהבא מיבעיא? - שאני פריטי, באתרא דסגיין - חריפי.
תלמוד ירושלמי בבא מציעא
תחילת פרק ד
משנה.
הכסף קונה את הזהב והזהב אינו קונה את הכסף הנחשת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את
הנחשת...
גמרא.
זהו כללו של דבר: כל הירוד מחבירו, קונה את חבירו. אמר רבי חייה בר אשי: מאן
תניתה? רבי שמעון ברבי. אמר ליה אבוי: חזור בך, ותני כהדא: "הזהב קונה את
הכסף". אמר ליה, לינא חזור בי, דעד דהוה חילך עליך אתניתני "הכסף קונה
את הזהב". מילתיה דרבי אמר זהב כפירות, מתניתא אמרה כסף כפירות.
רי"ף בבא מציעא כו.
בדפיו
כללא
דנקטינן מהא שמעתא דדהבא לגבי כספא פירי הוי כזקנותיה דרבי דסתם לן הזהב קונה את
הכסף.
וכיון
דהוי פירא לבי כספא לענין הלואה נמי אסור ללוות דינר בדינר שמא ילונו דינר ששוה
בשעת הלואה עשרים וארבעה דינרי כסף ובשעת פרעון שוה עשרים וחמשה ולא מצית למימר
כספא הוא דזול דהא אמרת כספא טיבעא הוי לגבי דהבא אלא דהבא הוא דזל דהוא פירא לגבי
כספא הלכך אסור ללוות דינר בדינר כמו שאסור ללוות סאה בסאה.
אבל
לענין פירי ושאר מטלטלי דהבא טיבעא הוי דלא אשכחן מאן דסבר דדהבא לגבי פירי פירא
הוי אלא בית שמאי במקום בית הלל ואליבא דלישנא קמא ואדעתא דר"ש בן לקיש אבל
אליבא דרבי יוחנן אפילו לב"ש טיבעא הוי לגבי פירי ואי אפילו הויא הלכתא
כב"ש במקום ב"ה לא מצית אמרת דדהבא פירא הוי לגבי פירי דהא פלוגתא דר'
יוחנן ור"ש בן לקיש אליבא דב"ש היא דרבי יוחנן מוקים לב"ש
וב"ה תרוייהו אית להו מחללין פירות על דינרין דשמעת מינה דדינרי לגבי פירא
טיבעא הוי ורשב"ל הוא דמוקים לב"ש דאית להו [דאין] מחללין פירות על
דינרין דסברי דהבא לגבי פירי פירא הוי וקי"ל דכל היכא דפליגי ר' יוחנן
ורשב"ל הלכתא כרבי יוחנן בר מהנהו תלת וכל שכן דב"ש במקום ב"ה אינה
משנה וכל שכן דסוגיין בכוליה תלמודא כלישנא בתרא ולישנא בתרא בין לר' יוחנן בין
לר"ש בן לקיש תרוייהו אית להו דבין לב"ש ובין לב"ה דהבא וכספא כלהו
טיבעא וליכא חד מינייהו פירא לגבי חבריה וכל שכן לגבי פירי והא דקאמרי ב"ש לא
יעשה אדם סלעין דינרי זהב גזרה היא דגזרי שמא ישהה עליותיו.
ואשכחינן
נמי האי תנא דאמר דינר של כסף אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב למאי נפקא מינה
לפדיון הבן דסבר דדהבא טיבעא הוי כסברא דרבי בילדותיה והויא לה הא מילתא פלוגתא
דתנאי ולא איפסיקא בה הלכתא בהדיא. אלא כיון דאשכחינן ליה לר' יוחנן דסבר דהבא
לגבי כספא פירא הוי כזקנותיה דרבי ולגבי פירי טיבעא הוי וליכא מאן דפליג עליה
בכולהו אמוראי שמעינן דהכי היא הלכתא. דכי אתא רבין א"ר יוחנן אע"פ
שאמרו אסור ללוות דינר בדינר אבל מחללין מעשר שני עליו.
ולפום
הדין סברא הא דתניא אמר ר"ש אע"פ שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר
זהב קונה טלית הלכתא היא וליכא לדחויה, הדין הוא סברא דילי. ורבינו חננאל ז"ל
נמי הכי ס"ל דדהבא אע"ג דלגבי כספא פירא הוי לגבי פירי ושאר מטלטלי
טיבעא הוי, בין לענין מקח וממכר בין לענין מתנה דלא מיקני בחליפין. אבל רבינו האי
גאון זצ"ל פליג על הא מילתא, ואמר דדהבא פירא הוי לכל מילי ומיקני בחליפין
ואנן כתבינן מאי דסבירא לן.
תשובות הגאונים - הרכבי
סימן שיא
ראובן
נתן ק' דינרין שלזהב לשמע' במתנה וקנו מידו ולא המשיכן לו הרי קנין על המטבע ואין
מט' נקנה בחל' ויכול ראו' לחזור בו. או לפי שאין קצבה לדינרין שלזהב ועולין
ויורדין מדמינן להו לפירות ונקנה בחליפין ואין יכול לחזור בו. הכין חז' שדינרי זהב
אינם חשובים כמטבע אלא כפירות וכשאר מטלטלין וכמעות רעות דתנן הזהב קונה את הכסף
ואין הכסף קונה את הזהב. ותנן מעות הרעות קונות את היפות והיפות אין קונות את
הרעות. והאיי קונה דתנן כבר פירשנו המחייב כי לא קנה כספין ידועין שאילו הן לא
נתחייב זה לזה בכספין סתם. ואם פרטו חדשים או ישנים או ממטבע פלו' כמה שפרטו.
וכיון שהמטלטלין נקנין בחליפין דינרין זהב ומעות רעות כמוהן. דתנן כל המטלטלין
קונין זה את זה. ואמ' ריש לקיש אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ותרגמ' ר' אבא
בדינרא ניאקא ואנגרא חד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה וצריכן. הרי נודע שדינרי זהב
נקנין בחליפין:
בית יוסף חושן משפט סימן רג
רבינו חננאל (בגליון מה:) פירש
דהכי אמר רבינו האי גאון (ס' המקח שער מא עח) דדהבא פירי הוי לכל מילי ושמא בימי
האמוראים היה זהב יוצא בהוצאה והוא טיבעא ובימי הגאון לא היה יוצא כלל ולכך אמר
דהבא פירא.
בעל המאור בבא מציעא כו. –
כו: בדפי הרי"ף
מה שכתב הרי"ף דלענין פירי ומטלטלי דהבא טיבעא הוי
וגמר לה למילתא ממעשר לא נראו לי דבריו משום דממעשר לא גמרינן למקח וממכר... שאין
דין מעשר ודין מקח וממכר שוין זה לזה ובמקח וממכר כולי עלמא לא פליגי דדהבא פירא
וכספא טיבעא כזקנותו של רבי דבתר חורפא אזלינן וטעמייהו דבית הלל לענין מעשר משום
דהכסף כסף ריבה ואפילו זהב טבעא הוי הלכך כיון דתרוויהו לא שנא כספא ולא שנא דהבא
טבעא הוו אם בא לחלל זה על זה אזלינן בתר חשיבותא ומשום חשיבותא דמעשר וה"ל
כספא פירא ודהבא טיבעא ומחללין פירא אטיבעא הלכך לא גמרינן למקח וממכר ממעשר דהכא
אזלינן בתר חורפא כזקנותו דרבי והכא אזלינן בתר חשיבותא ומאן דבעי למימר דלענין
מקח וממכר הוי דהבא טבעא לגבי פירי ומטלטלי צריך הוא להביא ראיה ע"כ דממעשר
לא גמרינן כדאמרן והיינו טעמיה דרבינו האי ז"ל דאמר דהבא פירא הוי לעניו כל
מילי ומיקני נמי בחליפין...
בבא מציעא מד:
ואף
רבי חייא סבר דהבא טבעא הוי. דרב אוזיף דינרי מברתיה דרבי חייא, לסוף אייקור
דינרי. אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: זיל שלים לה טבין ותקילין. אי אמרת בשלמא
דהבא טבעא הוי - שפיר. אלא אי אמרת פירא הוי, הוה ליה סאה בסאה, ואסור! - רב דינרי
הוו ליה, וכיון דהוו ליה דינרי - נעשה כאומר לה הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא
מפתח.
רבינו חננאל בבא מציעא מה:
...ואמאי אסר הלואת דינר בדינר משום דחזא דלענין מקח וממכר
שויוה כפירא דתנן הזהב קונה את הכסף, גם הוא לענין הלואה משום חומרא דרבית עשאו
כפירא ואסר. אבל לגבי פירא לעולם טיבעא הוי.
ריטב"א שם
ואף
ר' חייא סבר דהבא טבעא הוי וכו' אלא אי אמרת פירא הוי. פי' לגבי כספא הוה ליה סאה
בסאה ואסור, וא"ת ואפי' תימא דלגבי כספא הוי פירא מכל מקום לגבי נפשיה טבעא
הוא וכדאמרינן לקמן לגבי דינרי כסף לגבי נפשיה מי איכא למ"ד פירא הוי כלומר
ואפי' בילדותו דרבי, ואמאי לא אמרינן הכי הכא גבי דינרי זהב, וי"ל דכספא כיון
דחריף ליכא למימר דליהוי פירא לגבי נפשיה ואפי' לילדותו דרבי דחשיב ליה פירא לגבי
דהבא, דהא לכו"ע חשיב טבעא לגבי נחשת, אבל בדינרי זהב דלא חריף הא ודאי
לזקנותו דרבי כיון דחשיב להו פירא לגבי כספא ולגבי נחשת, אפי' לגבי נפשייהו אפשר
דהוו פירא וכדבעינן למימר קמן.
רשב"א בבא מציעא מד:
וי"ל
דהכא אמסקנא סמיך דאסיקנא שאני הלואה כיון דלענין מקח וממכר שויוה רבנן כפירא לגבי
הלואה נמי שויוה רבנן כפירא, דאלמא לענין הלואה לא שרי אלא מידי דהוה טבעא גמור
לכל מילי. ותמהני דא"כ נחשת נמי ליתסר דהא שויוה רבנן כפירא לגבי כספא...
אלא
דאיכא למימר דשאני דהבא דכיון דלגבי מקח וממכר לכל המטבעות בין דכספא בין דנחשת
הוי כפירא, לגבי הלואה נמי שויוה כפירא אפי' לגבי נפשיה, אבל כספא אע"ג דהוי
כפירי לב"ה לגבי דהבא, לגבי נחשא מיהו הוי טבעא, וכיון שכן לגבי נפשיה
כ"ש דחשבינן ליה טבעא ושרי, וה"ה לנחשא לזקנותיה דרבי דכיון דלגבי טבעא
דהבא טבעא הוי לענין הלואה נמי חשבינן ליה טיבעא כנ"ל לדעת ר"ח
והרי"ף ז"ל.
רשב"א בבא מציעא מד.
הזהב קונה את הכסף. וה"ה לנחשת
ואין הנחשת קונה אותו דהא אפי' לגבי כספא הוי חדוש כדאיתא בגמ' משום דחריף טפי.
רא"ש בבא מציעא ד סוף
סימן א
כתבו
התוס' דנחשת הוי טיבעא לגבי דהבא והביאו ראיה מדהוה ס"ד דאפי' לגבי כספא הוי
טיבעא. ואע"ג דדחי לה מ"מ כיון דס"ד להחשיבו אפי' מכסף אע"ג
שזה נדחה מ"מ אכתי נשאר לו החשיבות טיבעא נגד זהב. ויראה לי דפירא הוי לגבי
דהבא דנהי דאהני לכספא חריפיה לבטל חשיבות הזהב ולשוייה פירא. שאני כספא דאיהו נמי
חשיב וגם חריף טפי דסגי בכל דוכתא. אבל נחשת דלא חשיב. אע"ג דסגי בכל אתרא לא
אהני ליה חריפותיה לבטל חשיבות הזהב. וכן משמע סידרא דמתני' דאחרון אחרון גריעא
וחשיב פירא טפי מן הראשון. נחשת גריעי מזהב ומעות הרעות גריעי מנחשת ואסימון גרע
ממעות הרעות שנסדקו:
חידושי הרמב"ן מסכת
בבא מציעא דף מד עמוד ב
ואפילו
הנחושת קונה את הזהב ואת הכסף ואין אחד מהם קונה אותו. וא"ת א"כ ליתני
הנחשת קונה את הזהב ואין הזהב קונה את הנחשת וכ"ש כסף דחריף דהוי טבעא, איכא
למימר אי תנא הכי הו"א נחשת קני זהב משום דעדיף טובא מיניה ואע"ג דפריטי
חריפי כיון דזהב עדיף כמה כפלי כפלים הו"ל זהב טבעא, וגבי כסף דעדיף
אע"ג דלא עדיף כזהב ה"ל זהב פירא כיון דכסף חריף, אבל נחשת לגבי כסף
כיון דנחשת חריף וכסף לא עדיף מיניה כולי האי אימא לך נחשת טבעא, להכי תנא הנחושת
קונה את הכסף...
אלא
שהגאון רבינו האיי ז"ל חלוק בדבר ואומר שדינר זהב קונה טלית ונקנה בחליפין,
ותמהני פה קדוש היאך יאמר דבר זה שיהא נקנה בחליפין, ואפי' כשתמצי לומר פירא הוי
לענין דמים במקח וממכר, לענין חליפין לא מיקני דדעתיה אצורתא וכ"ש שאינו נעשה
חליפין...