שתי לשונות משמע - מקורות

גיטין לב.

ת"ר: בטל הוא, אי איפשי בו - דבריו קיימין; פסול הוא, אינו גט - לא אמר כלום. למימרא, דבטל לישנא דלבטיל משמע, והאמר רבה בר איבו אמר רב ששת, ואמרי לה אמר רבה בר אבוה: מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת תיבטל אי איפשי בה - לא אמר כלום, בטלה היא אינה מתנה - דבריו קיימין; אלמא בטל מעיקרא משמע! אמר אביי: בטל שתי לשונות משמע, משמע דבטל ומשמע דליבטיל, גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר, גבי מתנה לישנא דמהני בה קאמר. אמר אביי, נקטינן: שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט; נפקא מינה? להולך לאו כזכי דמי. רבינא אשכחיה לרב נחמן בר יצחק דתלי וקאי בעיברא דדשא וקא מיבעיא ליה: בטל, מהו? תיקו. אמר רב ששת, ואמרי לה במתניתא תנא: גט זה לא יועיל, לא יתיר, לא יעזיב, לא ישלח, ולא יגרש, יהא חרס, יהא כחרס - דבריו קיימין; אינו מועיל, אינו מתיר, אינו מעזיב, אינו משלח, אינו מגרש, חרס הוא, כחרס הוא - לא אמר כלום. איבעיא להו: הרי הוא חרס, מהו? א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא, ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי שנא מהרי הוא הקדש, הרי הוא הפקר.

כריתות כד.

אמר רבה בר אבוה אמר רב ששת, ואמרי לה א"ר אבהו אמר רב ששת: מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו תיבטל - מבוטלת, אי אפשי בה - דבריו קיימין, בטילה [היא] אינה מתנה - לא אמר כלום; מאי לאו דבריו קיימין דהדרא למרה! לא, דבריו קיימין והוא נמי לא קני לה, וכל המחזיק בה זכה בה.

חידושי הריטב"א גיטין לב.

אמר אביי בטל שתי לשונות משמע משמע דליבטיל ומשמע דבטיל. פירש רבינו נר"ו דבלשון בטל הוא משמע הכל שכבר היה בטל ושהוא מבטלו עכשיו והכל הוא בכלל הלשון דתרוייהו משמע בלשון בטל בטל היה בטל יהיה, והיינו דאמרינן דגבי גט לישנא דמהני ביה קאמר, כלומר דכיון דמלישנא דבטל הוא משמע הכל אע"ג דגבי גט בטל היה לא עביד כלום מכל מקום משמעות דאית ביה נמי דבטל יהיה מהני, וגבי מתנה דלא מהני לשון עתיד מהני לישנא דמעיקרא דמשמע לישנא דבטל הוא, כך פירש רבינו נר"ו ונכון הוא, אבל רש"י ז"ל נראה שהוא מפרש דלישנא דבטל לא אמרי ליה אינשי אלא אדעתא דחד או שכבר היה בטל או דליבטיל השתא, הלכך גבי גט דבעי(נן ד)לבטליה אמרינן דלישנא דמהני קאמר והיינו דלבטיל שהרי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומסתמא מאי דקאמר רוצה הוא שיועיל וכיון דאפשר דההוא לישנא משמע דליבטיל אמרינן דליבטיל קאמר, והוא הדין גבי מתנה דמהני לישנא דמעיקרא דאמרינן דבטל היה קאמר ומטעמא דפרישית, (ו)כן נראה ממה שפרש"י ז"ל והוא פי' נכון גם כן.

חידושי הרשב"א מסכת גיטין דף לב עמוד א

ומיהו ממה שפירש מבוטלת תיבטל אי איפשי בה לא אמר כלום ואם יש לו בעל חוב גובה אותה ממנו נראה דס"ל דבטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין ואין בעל חוב גובה הימנה, וא"ת ומאי שנא מהא דאמרי' בכתובות פ' האשה שנתאלמנה (י"ט א') האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן, ואסיקנא דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים, י"ל דהתם הוא דשטרא כיון דמקויים נפיק מתותי ידיה בחזקתיה קאי ומסתמא דידיה הוא ולחוב לאחרים הוא דקא מודה דשטר אמנה הוא ואינו נאמן, הא למה הדבר דומה לאומר בשדה המוחזקת בידו אינה שלי במקום שחב לאחרים דלא כל הימנו לאבד זכותן של אחרים אבל במקבל מתנה דלאו דידיה הוה ומכח זכייתו הוא דבעי מלוה לטרפו נאמן הוא לומר לא קבלתיו בתורת זכייה ואינהו דקאמרי דבתורת מתנה ושנתכוון לזכות בו כשקבלו צריכין להביא ראיה. וראיתי לרב אב ב"ד זצ"ל שכתב דדוקא בשלא חב לאחרים הוא דקאמר בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין אבל במקום שחב לאחרים לא כההיא דשטר אמנה.

משנה, נדרים ב:ד

סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם של שמים נדר אסור אם של עבודה זרה נדר מותר ואם סתם אסור הרי עלי כחרם אם כחרם של שמים אסור ואם כחרם של כהנים מותר ואם סתם אסור הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר אסור ואם של גורן מותר ואם סתם אסור דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה בגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה סתם חרמים ביהודה מותרין ובגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים:

רא"ש שם

סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל יש מפרשים אע"פ שפירושם להקל אם לא פירש אזלינן לחומרא ולא נהירא דמה הוצרך לשנות ופירושן להקל ועוד מה קולא שייך כשפירש כיון שביאר היאך נדר לא שייך להזכיר קולא וחומרא ככל היוצא מפיו יעשה. ויש מפרשים אע"פ שסתם נדרים להחמיר היינו כשלא פי' מה היה בלבו אלא אמר כך נדרתי כמו שפירשוהו חכמים אנו מפרשים לחומרא אבל אם אמר הרי עלי כבשר מליח וחזר ואמר בלבו היה כבשר מליח של עבודת כוכבים אזלינן בתר פירושו להקל.