בפני כמה הוא מבטלו - מקורות
גיטין לב: - לג.
בראשונה
היה עושה. איתמר: בפני כמה הוא מבטלו? רב נחמן אמר: בפני ב', רב ששת אמר: בפני ג'.
רב ששת אמר: בפני ג', ב"ד קתני; ורב נחמן אמר: בפני ב', לבי תרי נמי ב"ד
קרי להו. אמר רב נחמן: מנא אמינא לה? דתנן: מוסרני לפניכם פלוני ופלוני הדיינין
שבמקום פלוני. ורב ששת? אטו תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל? אמר רב נחמן: מנא אמינא
לה? דתנן: הדיינים חותמין למטה או העדים; מאי לאו דיינים דומיא דעדים, מה עדים
שנים, אף דיינים נמי שנים. ורב ששת? מידי איריא? הא כדאיתא, והא כדאיתא. ל"ל
למיתנא דיינים, ל"ל למיתנא עדים? הא קמ"ל דלא שנא כתוב בלשון דיינים
וחתמי עדים, ולא שנא כתוב בלשון עדים וחתמי דיינים.
מפני תיקון העולם. מאי מפני תיקון העולם? ר'
יוחנן אמר: מפני תקנת ממזרים, ריש לקיש אמר: מפני תקנת עגונות. ר' יוחנן אמר מפני
תקנת ממזרים, סבר לה כרב נחמן, דאמר: בפני שנים, ובי תרי לית להו קלא, והיא לא
שמעה ולא ידעה ואזלה ומינסבא, ואיכא ממזרים; וריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות, סבר
לה כרב ששת, דאמר: בפני ג', ובי תלתא אית להו קלא, ושמעה וידעה ולא מינסבא, ותקנת
עגונות הוא דאיכא. ת"ר: בטלו - מבוטל, דברי רבי; רשב"ג אומר: אינו יכול
לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו, שא"כ, מה כח ב"ד יפה. ומי איכא מידי
דמדאורייתא בטל גיטא, ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא? אין, כל
דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה. אמר ליה רבינא לרב אשי: תינח
דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר? שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות.
רש"י גיטין לב:
בפני כמה הוא מבטלו - קודם תקנת רבן גמליאל.
פני שנים - דבשלמא גבי דינא דממונא בעי' שלשה
אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגי.
תוספות גיטין לב: בד"ה "ור' נחמן אמר"
ואם תאמר ומאי נפקא מינה השתא בפלוגתא דרב
נחמן ורב ששת בפני כמה מבטלו הא תיקן רבן גמליאל שלא יהו עושין כן ואומר ר"י
דנ"מ לרבי דאמר לקמן אם ביטלו מבוטל ופסק לקמן רב נחמן כוותיה ומודה רבי דאם
ביטלו בפני ב' לרב ששת או בפני אחד אפי' לרב נחמן דאינו מבוטל דאפילו קודם תקנת
רבן גמליאל לא היה מבוטל דדוקא בפני ג' לרב ששת מבוטל דליכא למיחש לממזרות אבל
בפני שנים דאיכא למיחש לממזרות לא ולרב נחמן אע"ג דבפני שנים איכא למיחש
לממזרות כדאמרינן בסמוך ואפ"ה הוי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש
טפי אינו מבוטל ובהא אפילו רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה.
קידושין יב:
דרב מנגיד על דמקדש בשוקא, ועל דמקדש בביאה,
ועל דמקדש בלא שידוכי, ועל דמבטיל גיטא, ועל דמסר מודעא אגיטא, ועל דמצער שלוחא
דרבנן, ועל דחלה שמתא עילויה תלתין יומין, ועל חתנא דדייר בי חמוה.
גיטין לד.
דאביי סבר: גלוי דעתא בגיטא לאו מלתא היא, ורבא
סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא... ואמר אביי: מנא אמינא לה? דרב יהודה אשקליה
גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה ובטליה, תנא אשקליה ובטליה, הדר תנא ואשקליה על כרחיה,
ואמר להו לסהדי: אותיבו קרי באוניכו וכתובו ליה; ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא
מילתא היא, הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו. ורבא? האי דקא רהיט בתרייהו, דאמר להו: אשור
הבו לה הייא, כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא.
מאירי גיטין לב:
בראשונה היה עושה בית דין
ומבטלו בפניהם פי' כל שיבטל את הגט צריך שיבטלנו בפני עדים שהרי כל שהגיע גט לידה
ואמר אחר כן בטלתיו אינו נאמן ואף כשיעיד לו אחד אינו כלום שאין דבר שבערוה פחות
משנים ומ"מ כל שמבטלו לשליח ר"ל גט שנתתי לך בטל הוא או לאשה ר"ל
גט שאני שולח לך בטל הוא והשליח מודה כן בעודו בידו או האשה מודה שבטלו לה קודם
שיגיע לידה הרי זה בטל שאף בינו לבין עצמו אלו היה איפשר ליודע בטולו בטול והילכך
שליח שהוא לענין זה בעל דבר כאשה עצמה כל שהוא מודה שבטלו לו קודם שיגיע לידה
ר"ל שהוא בידו עדין או שהאשה מודה לו שבטלו לה קודם שהגיע לידה אין צורך
לשנים והרי הוא בטל לא הוצרכו שנים אלא באחרים ומתורת עדות הא כל שבטלו בפני שנים
אין צריך שיבטלנו לשליח או לאשה ובראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ולדעת רוב
מפרשים זה שאמר ממקום אחר פירושו שלא בפני השליח או האשה אלא שהיה עושה בית דין ומבטלו
בפניהם ופירשו בגמרא לדעת רב נחמן שנים אע"פ שלשון בית דין על שלשה הוא מונח
הרי לפעמים קורין לשנים בית דין ובזו אין צורך לבית דין אלא לעדים ואע"פ שרב
ששת חלק לומר שבפני שלשה היה הא בפני שנים אף קודם ר"ג לא היה כלום ומפני שכל
בטול שלא לשליח או לאשה צריך בית דין אין הלכה כן:
ומכל
מקום ראה ר"ג הזקן שתקלה יוצאה בכך והתקין שלא יהו עושין כן ר"ל לבטל
שלא בידיעת השליח או האשה מפני תקון העולם... ולמדת שמה ששאלו בגמרא בפני כמה
מבטלו פירושו קודם התקנה הא לאחר התקנה צריך שיבטל בידיעת האשה או השליח אלא שאף
לאחר התקנה יתבאר בגמרא לדעת ר' שהלכה כמותו שאם בטלו מבוטל...
ונשוב
לדברינו והוא שמ"מ אני תמה שהיה להם לומר בגמרא בפני כמה היה מבטלו שכשהוא אומר
בפני כמה מבטלו משמע שאף בתר התקנה יכול לבטל בפני שנים ועוד מהו שאמר במשנה היה
עושה בית דין ממקום אחר היה לו לומר היה עושה בית דין ומבטלו בפניהם אם שנים לרב
נחמן אם שלשה לרב ששת ועוד אם תקנת ר"ג שלא לבטלו אלא לשליח או לאשה היאך
יחסו נגוד זה לרב והרי הכל ראויים להסכים עליו לנגוד או למרדות מתקנת ר"ג אלא
שנראה לי שבראשונה היה עושה בית דין ממקום אחר ר"ל שלא במקום האשה או השליח
כדי שלא יודע בטולו וזה היה מכשול גדול ותקנת ר"ג היתה לעשות בית דין במקום
השליח או האשה אם ירצה לבטלו כדי שיודע לשליח או לאשה ונמצא שאף לאחר התקנה אדם
יכול לבטלו אם בפני שנים לרב נחמן או בפני שלשה לרב ששת שלא היתה התקנה אלא ממקום
אחר למקום שליח או אשה והוא ששאלו בפני כמה מבטלו כלומר אף לאחר התקנה ואמר רב נחמן
בשנים מפני שסובר שבית דין במשנתנו פירושו שנים ולא הוסיף ר"ג על המנהג כלום
אלא ממקום למקום ורב ששת אומר שלשה מפני שסובר במשנתנו שלשה והלכה כרב נחמן והלכך
אף לאחר התקנה מבטלו בפני שנים אלא שחידש בה רב שכל העושה כן יהא במרדות לא מפני
שעבר על התקנה שהרי לא עבר עליה אלא שאף בזו יש גרמת מכשול ותקלה לפעמים שאף
במקומן ימצא מוכנים לפורענות לבטל בפניהם ולשתוק עד שיגרמו לה תקלה ומתוך כך מכין
אותו מכת מרדות אלא אם כן בטלו לשליח או לאשה אלא דמותבינן אשמעתין מההוא דאשקליה
גיטא על כרחיה ואמר להו זילו איטמרו כלומר שלא יבטלנו לכם והוא למד ממנה שאם בטלו
בפני אחרים אינו מבוטל אף בדיעבד כרשב"ג אלא שיש לי לומר שיודע היה ר' יאשיה
שלא היה אדם מצוי באותו מקום שיבטל בפניהם וחמשא סבי דהוו התם לכבודו הוא שבאו
לבקרו או שמא כלם באו לפניו לדין על אותם הגירושין ולא חשש אלא לבטלו להם וממנה
היה למד שהוא סובר אם בטלו אינו מבוטל שאם לא כן היה לו לחוש למקום הסמוך לו שילך
לשם ויבטלנו בפני אחרים והדברים דחוקים מעט אלא שהספיקות שבשיטה ראשונה רחוקות
יותר:
חידושי הרמב"ן גיטין לב:
הא דתנן בראשונה היה עושה ב"ד
ממקום אחר ומבטלו ופליגי רב נחמן ור"ש אי בשנים אי בשלשה, תמהני בה אפילו
ביטלו בינו לבין עצמו למה לא יבטל דאי ידעינן ביה ליהוי ביטול, וי"ל שהדין
נותן ששליחות השליח כיון שבפניו הוה אין מבטלים אותו שלא בפניו, דלא אתי דבור שלא
בפניו שהוא גרוע ומבטל דבור שבפניו, כענין שאמרו כל מילתא דמתעבדא באפי בי עשרה
צריכי בי עשרה למשלפה, ואע"ג דלא קיי"ל הכי, הכא כו"ע מודו דצריכי
שנים או שלשה למשלפה, והיינו נמי דאמרינן לקמן אותיבו קרי באונייכו וכו' דאע"ג
דודאי קא מבטל ליה כיון דלא שמעי לא הוי ביטול, ואפשר דמ"ד בפני שנים דינא
קאמר דלא הוי ביטול כדפרישית דהויא לה דבר שבערוה ואינה בפחות משנים, אבל מ"ד
בפני שלשה לומר דמעיקרא היו נוהגין בשלשה דחוששין לתקנת ממזרים ובא ר"ג וחשש
נמי לתקנות עגונות, וסוגיא דמייתי לה משביעית דייקא דלר"ש בפני שנים לא הוי
ביטול, ויפה פי' רש"י ז"ל בדרב נחמן דאע"ג דגבי דיני ממונות בעינן
שלשה אבל הכא אודועי בעלמא הוא ובתרי סגיא, וכן בשמטה גילויי מילתא באפקועי ממונא
הוא והואיל והתקין הלל אפילו בתרי נמי סגיא כדאמרינן לקמן דאפילו במסירת מילי סגי,
דהלל הפקיע ממון בני אדם בפרוזבול ובכל דהוא סגי, וקי"ל נמי הכא כר' נחמן ור'
יוחנן, וקי"ל בעלמא שנים שדנו אין דיניהם דין, ובכל מילתא דחיוב ופטור אין ב"ד
שקול, וכן פסק רבינו הגדול ז"ל וראיה גדולה אמר ממה שאמרו ודילמא בי דינא
דרבנא אשי כשמואל ס"ל ומה שפסק רב אחא משבחא גאון ז"ל כר' אבהו בשנים
שדנו דיניהם דין דרב נחמן דהכא קאי כוותיה ליתא, וסוגיין בפ' חזקת הבתים בדרבא אמר
רב נחמן דמעשה ב"ד בשלשה, וכן בפ' יש נוחלין.
חידושי הרשב"א, גיטין לב:
ה"ק לשנים נמי ב"ד
קרו להו וגבי בטול הגט וגבי פרוזבול דאינן צריכין לישא וליתן בדבר בשנים סגי להו.
חידושי הריטב"א, גיטין לב:
רב נחמן אמר בפני שנים. ואע"ג
דקתני ב"ד לבי תרי נמי ב"ד קרי להו וכדאשכחן גבי פרוזבול, ומיהו לא דמו
דהכא בעינן שנים מתורת עדות וגבי פרוזבול בעינן להו מתורת ב"ד, ואע"ג
דשנים שדנו אין דיניהם דין כלל דלא קיימא לן כשמואל (סנהדרין ה' ב'), היינו בדין
דבעי משא ומתן אבל גבי פרוזבול דלא בעי משא ומתן דיניהם דין, והכא לא מייתי ראיה
רב נחמן אלא דלשנים ב"ד קרו להו ומיהו התם מתורת ב"ד והכא מתורת עדות, והיינו
דבעינן שנים משום דהו"ל כדבר שבערוה שאינו פחות משנים ודינא קתני והיינו
דלקמן (ל"ד א') אמרינן אותיבו קרי באודניכו דאע"ג דאיהו מבטל כיון דליכא
עדים לא חשיב בטיל, ומיהו תמיה לן (למתני') [מילתא] אליבא דרב ששת למה לי שלשה, וי"ל
דאיהו סבר דמעיקרא תקינו שלשה משום ממזרים ולבסוף בטלוה לגמרי משום תקנת עגונות.
תלמוד ירושלמי, גיטין פרק ד הלכה א
הלך השליח לבטל את הגט צריך
לבטלו בפני שנים והשליח עולה משם שנים