גילוי דעתא בגיטא - מקורות
גיטין לד.
גידול
בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחה דהוה יתבה ונוולה, אמר לה: הא
גיטיך, אמרה ליה: זיל השתא מיהא ותא למחר. אזל לגביה וא"ל, פתח ואמר: ברוך
הטוב והמטיב. אביי אמר: ברוך הטוב והמטיב, ולא בטל גיטא; רבא אמר: ברוך הטוב
והמטיב, ובטל גיטא. במאי קמיפלגי? בגלוי דעתא בגיטא קמיפלגי, דאביי סבר: גלוי דעתא
בגיטא לאו מלתא היא, ורבא סבר: גלוי דעתא בגיטא מילתא היא. אמר רבא: מנא אמינא לה?
דרב ששת אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה, ואמר להו לסהדי: הכי אמר לכו רב ששת
לבטל גיטא, ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא. ואביי? אטו רב ששת מבטל גיטא דאינשי הוה? איהו
בטלה, והאי דקאמר להו הכי, משום דפנוי. ואמר אביי: מנא אמינא לה? דרב יהודה אשקליה
גיטא לחתניה דר' ירמיה ביראה ובטליה, תנא אשקליה ובטליה, הדר תנא ואשקליה על כרחיה,
ואמר להו לסהדי: אותיבו קרי באוניכו וכתובו ליה; ואי סלקא דעתך גלוי דעתא בגיטא
מילתא היא, הא חזו ליה דקא רהיט בתרייהו. ורבא? האי דקא רהיט בתרייהו, דאמר להו: אשור
הבו לה הייא, כי היכא דמשלם צערא דההוא גברא. ואמר אביי: מנא אמינא לה? דההוא דאמר
להו: אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא, אתא ופסקיה מברא, אמר להו: חזו דאתאי,
חזו דאתאי, ואמר שמואל: לא שמיה מתיא. ורבא? אטו התם לבטולי גיטא בעי? התם לקיומי
תנאיה קא בעי, והא לא איקיים תנאיה. ההוא דאמר להו: אי לא נסיבנא עד תלתין יומין
ליהוי גיטא, כי מטו תלתין יומין, אמר להו: הא טרחנא; למאי ניחוש לה? אי משום אונסא
- אין אונס בגיטין, אי משום גלויי דעתא בגיטא - פלוגתא דאביי ורבא הוא. ההוא דאמר
להו: אי לא נסיבנא לריש ירחא דאדר ליהוי גיטא, כי מטא ריש ירחא דאדר, אמר להו: אנא
לריש ירחא דניסן אמרי; למאי ניחוש לה? אי משום אונס - אין אונס בגיטין, אי משום
גלויי דעתא - פלוגתא דאביי ורבא.
רש"י גיטין לד.
גלוי
דעתא - שאינו חפץ עוד בשליחות זה.
גיטין לב.
השולח
גט לאשתו, והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח, ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא - הרי זה
בטל; קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח, ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא - הרי זה בטל;
אם משהגיע גט לידה, שוב אינו יכול לבטלו...
ױאם
משהגיע גט לידה - אינו יכול לבטלו, פשיטא! לא צריכא, דמהדר עליה מעיקרא לבטולי, מהו
דתימא, איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה, קמ"ל.
תוספות, גיטין לב.
מהו
דתימא איגלאי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל - ורבא דאמר לקמן (דף לד.) דגלוי
דעתא בגיטא מלתא היא היינו שנודע קודם שהגיע גט לידה אבל אם לא נודע אותו גילוי
דעתא עד אחר שהגיע לידה לאו כלום הוא כגון דהוה רהיט בתר שליח לבטוליה וסבר שליח
דהא דרהיט בתריה דבעי למימר אשור הב לה כדאמר לקמן (שם) וכי מבטל ליה אחר שבא לידה
לפי שסבור שעדיין הוא ביד השליח ולא בא לידה אגלאי מילתא למפרע דלבטולי הוה רהיט
קמ"ל מתני' דלאו כלום הוא וטעמא משום דבאותה שעה שהוא רץ לא נודע דעתו לא
לשליח ולא לאשה ולא לב"ד והוו להו דברים שבלב דאינן דברים אע"פ שנאמן
לומר כך היה בלבי ואף ע"ג דבעלמא גבי ההוא דזבין אדעתא למיסק לארץ ישראל (קדושין
דף מט:) בדין הוא דלא הוו דברים כיון שלא חשש לפרש רוצה הוא שיתקיים הדבר בכל ענין
אבל כאן עושה כל מה שיכול לעשות מ"מ עשאום כדברים שבלב ואין להקשות דמי איכא
מידי דמדאורייתא לא הוי גט ומדרבנן הוה גט דכיון שקצת דומה לדברים שבלב לא חשיבא
עקירת דבר מן התורה ועדיפא מינה אמרינן בבטול שלא בב"ד בלא ידיעת שליח ואשה
דמשמע פשט הלכה דלא הוי בטול וצ"ע כי שמא בטול שלא בב"ד אינו מועיל להקל
אבל יועיל להחמיר ועוד נראה לר"י כי דברים שבלב אינן דברים אפי' היכא דקי"ל
שנאנס מלפרשם כמו שרוצה להוכיח בפ"ב דקדושין (דף נ.) דדברים שבלב אינן דברים
וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דגט ודכפרה ולא מהני דברים שבלב להיות דברים אלא
היכא שבלא גילוי דעתו יש לנו לדעת דעתו מעצמנו.
חידושי הרשב"א, גיטין לב.
ואפי'
לרבא דאמר לקמן גלויי דעתא בגיטא מילתא היא הכא מודה דהא דרהיט בתריה דילמא מימר
אמר ליה אשור הב לה דלישלום צעריה דגברא היא וכדאמרי' לקמן.
חידושי הריטב"א, גיטין
לב.
מהו
דתימא איגלאי מילתא למפרע דבטולי בטלי' קא משמע לן. איכא לפרושה כפשטא דה"ק
מהו דתימא כיון שעכשיו הוא אומר שגט זה בטל ומעיקרא היה מחזר אחריו לבטלו דאיגלאי
מילתא דאותה שעה שהיה מחזר אחריו ביטלו כדין בפני ב"ד קמ"ל דלא חיישינן
לכך, ורבינו נר"ו פירש דהכי קאמר מהו דתימא דאיגלאי מילתא למפרע דבטולי בטלי'
כלומר באותו גילוי הדעת שראינו שהיה מחזר אחריו כיון שעכשיו גם כן אומר שגט זה בטל
הוא, דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו דמעיקרא דעתו היה לבטלו, קא משמע לן דלא אמרינן
הכי דגלוי דעתא בגיטא כי הא לכולי עלמא לאו מילתא היא, אבל מעיקרא קס"ד דגלוי
דעתא כי האי הוי ביטול אפילו למאן דאמר גלוי דעתא בגיטא לאו מילתא היא משום דהכא
איכא גלוי הדעת טפי כיון דמעיקרא היה מחזר לבטלה ועכשיו גם כן הוא אומר שהגט בטל, ואפ"ה
אמרינן דלאו מילתא היא משום דהכא לא אמר כלום ולא דמי לגלוי הדעת דלקמן (ל"ד
א') דבשלמא לקמן דאמר ברוך הטוב והמטיב איכא למימר דברוך הטוב והמטיב בטל גיטא אי
נמי חזו דאתאי, אבל הכא שלא אמר כלום אפילו לדידיה לאו מילתא היא ולא בטל גיטא.
מאירי, גיטין לב.
ופירשו בגמרא אפי' ראינוהו שהיה
מחזר לבטלו קודם שיגיע לידה כגון שהיה רודף אחר השליח או אחריה לבטלו או שהיה מחזר
אחר שנים לבטלו בפניהם ולא הספיק לו עד שיגיע לידה או ליד שלוחה ואין צריך לומר
לאביי דאמר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא שהלכה כמותו אלא אפי' לרבא דאפי' רבא
לא אמר גלויי דעתא מילתא היא אלא כשגלה דעתו לפני השליח כגון ההיא דקאמר ליה ברוך
הטוב והמטיב וכיוצא בו אבל זה שלא גלה דעתו בפני השליח אע"פ שהיה מחזר בכך
אינו גלוי הדעת אפי' בדבור ויש מפרשים שכל שבדבור גלויי דעתא הוא לדעת רבא והא
דהכא בדלא אמר ליה מידי אלא שמתנועותיו אדם מכיר שהוא מחזר לבטלו