הפקר בית דין הפקר – מקורות
גיטין לו:
רבא
אמר: הפקר ב"ד היה הפקר, דאמר ר' יצחק: מנין שהפקר ב"ד היה הפקר? שנאמ':
(עזרא י') וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא
יבדל מקהל הגולה. רבי אליעזר אמר, מהכא: (יהושע י"ט) אלה הנחלות אשר נחלו
אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וגו', וכי מה ענין ראשים אצל אבות? לומר לך,
מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים מנחילין העם כל מה שירצו.
חידושי הרשב"א שם
רבא אמר הפקר ב"ד הפקר. אקושיא קמייתא דאקשי' ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ומתקני דלא תשמט קאי, ואוקמה אפי' כרבנן דפליגי עליה דרבי לומר דשמיטה בזמן הזה דאורייתא ואפ"ה אתא הלל והתקין פרוזבול דהפקר ב"ד הפקר כדדריש לה מקראי ואזיל, והכא נמי אפקורי אפקר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבי ליה וכן פרש"י ז"ל דאקושיא קמייתא קאי, ומינה שמעי' דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפי' קודם שבא לידו, וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה בו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרין ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו שמעון מעתה.
עליות דר' יונה, מובא בשיטה מקובצת לבבא בתרא נד:
ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא
באגרתא. ...אלא הכי פירושו נהי דעכו"ם מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה מכל מקום
אין המחזיק בו יכול לזכות בו כיון דדינא דמלכותא דינא ומלכא אמר ליכא דקני ארעא
אלא באגרתא ונמצא דעל כרחך הלוקח שיכתבו לו את השטר הוא לבדו יש לו רשות מן המלך
לקנות והוא יקנה כשיחזיק. ואין לפרש דהכי קשיא ליה כיון דמלכא אמר ליכא דקני ארעא
אלא בשטרא אין המוכר יכול להסתלק בקבלת דמים לפי שעדיין זוכה בנכסים בדינא
דמלכותא. שלא הוזכר דינא דמלכותא אלא בהפקעה שהנכסים מופקעים מבעליהם בדיני המלך
וכענין הפקר בית דין הפקר ומי שיורד בהם במצות המלך זוכה בחזקה אבל כל זמן שלא
החזיק בהם לא זכה בהם הלכך כיון שהמוכר מסתלק מן הנכסים בקבלת הדמים אינו זוכה בהם
ממילא בדינא דמלכותא.
השגות הרמב"ן לספר
המצוות שורש ב
וכן
מ"ש הרב בעיקר הראשון [טז - יז] שכל מה שסדרו אותו הנביאים העומדים אחר משה
הוא כמו כן מדרבנן ולמד אותו מעירובין וידים שתקן שלמה ונקראין דרבנן וזה הענין
הוא חוזר בעיקר הזה. ולפי דעתי שגם זה איננו כמו שחשב, אבל מה שתקן שלמה או שתקנו
הנביאים ולא נכתב במקרא בנבואה הוא בלא ספק מדבריהם ומכללן עירובין וידים. וכן
מעשרות שלעמון ומואב כמו ששנינו במסכת ידים (פ"ד מ"ג) לענין מעשרות
שלחוצה לארץ מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים. וכלם נקראים מדבריהם. וכן הנכתב
במקרא בדרך מעשה מן המעשים כגון מה שקבלו עליהם מן המעשרות אפילו בפירות האילן
וירק כדכתיב (דה"ב לא) ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל
תבואת השדה לרוב. וכמו שמפורש בגמר נדרים (נה א), זה כולו מדרבנן. וכן שבות דשבת
בימי עזרא ובית דינו תקנו ומהם כענין שכתוב (נחמיה יג) והצורים ישבו בה מביאים דג
וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם. וכמו שאמרו בימי נחמיה בן חכליה נשנית
משנה זו התירו וחזרו והתירו וכו' בגמר שבת (קכג ב). כי כל זה חומרא וקבלה שקבלו
עליהם ועשו סייג לתורה מלבד כמה תקנות שתקן עזרא. וכן הברכות כולם שתקן הוא ובית
דינו אנשי כנסת הגדולה וכולן מדרבנן הן בלא ספק. ואפילו תקנותיו של משה רבינו עליו
השלום עצמו מדרבנן הן. כמו שאמרו (ירוש' ריש כתובו') משה תקן להם שבעת ימי המשתה
ושבעת ימי אבילות. והם מדרבנן כמו שאמרו (מ"ק יח א, וש"נ) הלכה כדברי
המקל באבל. וכן אמרו (מגלה לב א) משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשים בעניינו
שליום הלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג. אבל מה שכתוב בנבואה
בדרך הצוואות כגון שמזהירין על עשה ומתרין על ל"ת דבר תורה הוא. והענין הזה
מפני שהוזהרנו בתורה אלה המצות מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה (שבת קד א)
ידענו כי הבא בנבואה דבר תורה הוא או שהוא פירוש לפסוק שלתורה או שהוא בידם
הל"מ... ויש להם ז"ל דין גדול עושין בו מעשה בקדושין ובגירושין ובקרבנות
למדוהו מפסוקי הנביאים כמו שאמרו בגמר גיטין (לו ב) ומי איכא מידי דמדאורייתא לא
משמטא שביעית ותקנו רבנן דתשמט ומתרץ רבא אמר הפקר בית דין הפקר שנ' וכל אשר לא
יבא לשלשת הימים בעצת השרים והסגנים יחרם כל רכושו ר' אלעזר אמר ואלה הנחלות אשר
נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות וכי מה ענין ראשים אצל אבות אלא לומר
לך מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו.
וזה אצלם תורה שלימה כמו שאמרו (שם נה ב) כרת מדבריהם מי איכא והשיבו כרת שעל ידי
דבריהם באת לו אוקמוה רבנן ברשותיה כי היכי דליחייב עליה.