אין
כותבין פרוזבול אלא על הקרקע - מקורות
גיטין לז.
תנן התם: אין כותבין פרוסבול אלא
על הקרקע, אם אין לו - מזכהו בתוך שדהו כל שהו. וכמה כל שהו? אמר רב חייא בר אשי
אמר רב: אפילו קלח של כרוב. אמר רב יהודה: אפי' השאילו מקום לתנור ולכירים -
כותבין עליו פרוסבול. איני? והתני הלל: אין כותבין פרוסבול אלא על עציץ נקוב בלבד;
נקוב אין, שאינו נקוב לא, אמאי? והא איכא מקומו! לא צריכא דמנח אסיכי. רב אשי מקני
ליה גידמא דדיקלא וכתב עליה פרוסבול. רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי. רבי
יונתן מסר מילי לר' חייא בר אבא, אמר ליה: צריכנא מידי אחרינא? אמר ליה: לא צריכת.
ת"ר: אין לו קרקע, ולערב יש לו קרקע, כותבין עליו פרוסבול; לו ולערב אין להן
קרקע, ולחייב לו יש לו קרקע - כותבין עליו פרוסבול, מדרבי נתן; דתניא, רבי נתן
אומר: מנין לנושה בחברו מנה וחברו בחברו, מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה?
ת"ל: +במדבר ה'+ ונתן לאשר אשם לו.
רש"י שם
אלא
על הקרקע - אם יש קרקע ללוה דלא תקנו אלא בזמן שהחוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן
הקרקע דהוי מלתא דשכיחא כדאמרינן בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא
ואע"פ שאינו שוה כל החוב כדקתני לקמיה קרקע כל שהוא האמרן אפילו מלא מחט גובה
מלא קרדום כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף לא:).
תוספות שם
אלא על הקרקע - משום דמלתא דשכיחא היא שמלוה למי שיש לו קרקע לפי שאין
יכול לכלותו ועומדת בפניו ואע"ג דעציץ נקוב יכול לכלותו לא פלוג רבנן במקרקעי
והא דכתבינן אקרקע כל שהוא פי' בקונטרס משום דראוי לגבות בו כל החוב כמעשה דקטינא
דאביי ורבינו שמואל פי' משום דקרקע כל שהוא שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות וקשה
דהא אמרי' (כתובות דף ק:) דביטול מקח יש להם עד פלגא.
ר"ן על הרי"ף (יט: בדפיו)
אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. אם יש קרקע ללוה דלא תקין
הלל אלא בזמן שהחוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן הקרקע דהויא מילתא דשכיחא
כדאמרינן בכמה דוכתי דבמילתא דלא שכיחא לא עבוד רבנן תקנתא כך פירש רש"י ז"ל.
אבל במקומה בשביעית כתב רבינו שמשון ז"ל דהיינו טעמא משום דאז חשוב החוב
כגבוי ביד בית דין ולא קרינא ביה לא יגוש וכמלוה שיש עליה משכון דמי והאי דעדיפא
קרקע ממטלטלין לאו משום דמטלטלין יכול לכלותן שהרי עציץ נקוב המונח על גבי יתדות
דיכול לכלותו ואמרינן בפ' השולח (לז.) דכותבין עליו פרוזבול אלא כך הוא הדין דקרקע
חשיבא כגבויה טפי ע"כ:
ואם אין לו קרקע מזכהו בתוך שדהו כל שהוא. אע"פ שאינו
שוה כל החוב דהא אמרינן בפרקין דלעיל (דף ל:) דאפילו מלא מחט גובה מלא קרדום כמעשה
דקטינא דאביי (כתובות דף צא:) ואחרים פירשו משום דקרקע כל שהוא שוה כל החוב דאין
אונאה לקרקעות: השאילו מקום לתנור...
ומסתברא דמאי דאמרינן מזכהו בשדהו כל שהוא שאם היה שם וצווח
לא מהני שאין אדם זוכה בעל כרחו ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני ומכאן נראה לי דמאי
דקי"ל (דף יא:) זכין לאדם שלא בפניו כל שהדבר בעצמו זכות אע"פ שהנמשך
ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כל שהוא מתחייב הוא בכך
שאין שביעית משמטת חובו ואפ"ה אמרינן דמהני אלא שאפשר לדחות ולומר שאף זה
מקולי פרוזבול. והיכא שצווח כששמע. לדברי רש"י שכתב דהאי דבעינן קרקע היינו
משום דבעינן שיהא החוב כשאר רוב שטרות שהן נגבין מן הקרקע קרוב הדבר לומר דכיון
דבשעת כתיבת הפרוזבול היה הקרקע בחזקתו מהני אבל לדברי רבינו שמשון שכתב דהיינו
טעמא מפנין שאז החוב כגבוי ביד בית דין משמע דלא מהני וכן הדין אם היה לו קרקע
בשעת כתיבת פרוזבול ומכרו קודם שביעית שהדבר תלוי בסברות שני הפרושין זהו דעתי:
משנה מסכת שביעית פרק י
ב. השוחט את הפרה
וחלקה בר"ה אם היה החדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט האונס והמפתה והמוציא
שם רע וכל מעשה בית דין אין משמטין המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אינן
משמטין:
ג. פרוזבול אינו משמט זה אחד
מן הדברים שהתקין הלל הזקן כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב
בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין הלל לפרוזבול:
ד. זהו גופו של פרוזבול מוסר
אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז
שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים:
ה. פרוזבול המוקדם כשר
והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמים פסולים והמאוחרים כשרים אחד לוה מחמשה כותב
פרוזבול לכל אחד ואחד חמשה לוין מאחד אינו כותב אלא פרוזבול אחד לכולם:
ו. אין כותבין פרוזבול אלא
על הקרקע אם אין לו מזכה הוא בתוך שדהו כל שהוא היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין
עליה פרוזבול רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו וליתומים על נכסי
אפוטרופין:
ר'
עובדיה מברטנורא שם: אלא על הקרקע - אלא אם כן יש לו
קרקע ללוה, שאז חשוב החוב כגבוי ביד ב"ד ולא קרינן ביה לא יגוש:
ז. כוורת דבורים ר' אליעזר
אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול ואינה מקבלת טומאה במקומה והרודה ממנה
בשבת חייב וחכ"א אינה כקרקע ואין כותבין עליה פרוזבול ומקבלת טומאה במקומה
והרודה ממנה בשבת פטור:
ח. המחזיר חוב בשביעית יאמר
לו משמט אני אמר לו אע"פ כן יקבל ממנו שנא' (דברים טו) וזה דבר השמטה כיוצא
בו רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני אמרו לו
אעפ"כ יקבל מהם שנאמר (שם יט) וזה דבר הרוצח:
מאירי גיטין לז.
לא נתקנה תקנת פרוזבל אלא על
הלואות המצויות מעתה אין כותבין פרוזבל אלא על הקרקע ר"ל שיהא ללוה קרקע שכל
שאין לו קרקע אין הדבר מצוי להלוותו ומילתא דלא שכיחא לא עבוד בה רבנן תקנתא וכן
כל שיש שם קרקע נגישתו קלה והרי הוא דומה מעט לנגוש עד שהפרוזבל אינו אלא כעין
גלויי מילתא
רש"י, גיטין לו:
רבא אמר - לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן
הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא
תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר
ב"ד בממון היה הפקר.
תוספות, גיטין לו.
מי איכא מידי דמדאוריית' משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט - השתא לא בעי
רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב"ד היה הפקר כדמשני בתר הכי משום דקשיא ליה דלא
היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא ואע"ג דדרשינן בספרי ואשר יהיה לך את
אחיך תשמט ידך (דברים טו) ולא של אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון
והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין מ"מ לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות
כן שביטל בכך השמטת כספים שצותה תורה ובקונט' פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא דהכא
ודרשא דספרי עיקרה אמלוה על המשכון דמוסר שטרותיו הוי מטעם דהפקר ב"ד היה
הפקר אלא דאקרא קסמיך לה.
פני יהושע, מסכת גיטין דף לז.
תוספות בד"ה אלא על
הקרקע משום דמילתא דשכיחא היא עכ"ל. מכאן נראה מבורר דלהתוס' נמי עיקר הדין
פרוזבול אינו מדאורייתא ועמ"ש לעיל בד"ה מי איכא מידי: