לצעורה קא מכוון – מקורות
גיטין, לב.
מתני'.
השולח גט לאשתו, והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח, ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא - הרי
זה בטל; קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח, ואמר לה גט ששלחתי לך בטל הוא - הרי זה
בטל; אם משהגיע גט לידה, שוב אינו יכול לבטלו. בראשונה היה עושה ב"ד ממקום
אחר ומבטלו, התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן, מפני תיקון העולם.
גמ'.
הגיעו לא קתני אלא הגיע, ואפי' ממילא, ולא אמרינן לצעורה הוא דקא מיכוין. או ששלח
אחריו שליח ל"ל? מהו דתימא, לא אלימא שליחותיה דבתרא משליחותיה דקמא דלבטליה,
קמ"ל. קדם הוא אצל אשתו למה לי? מהו דתימא, כי לא אמרינן לצעורה קא מיכוין ה"מ
לשליח, אבל לדידה ודאי לצעורה קא מיכוין, קמ"ל. או ששלח אצלה שליח למה לי? מהו
דתימא, איהו הוא דלא טרח אדעתא לצעורה, אבל שליח דלא איכפת ליה, כי טרח ודאי
לצעורה קא מיכוין, קמ"ל. אם משהגיע גט לידה - אינו יכול לבטלו, פשיטא! לא
צריכא, דמהדר עליה מעיקרא לבטולי, מהו דתימא, איגלאי מלתא למפרע דבטולי בטליה, קמ"ל.
רש"י, גיטין לב.
ולא
אמרינן - אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה
רודף אחריו לבטולי.
חידושי הרשב"א, גיטין לב.
הגיעו
לא קתני אלא הגיע דאפי' ממילא ולא אמרי' לצעוריה הוא דקא מיכוון. פרש"י ז"ל
ולא אמרי' אין בדעתו לבטלו אלא לצעוריה בעלמא חדש או שני חדשים, ותמיהא לי דא"כ
מאי נפקא לן בין שמתכוון לבטלו או לצערו ולעכבו מליתנו עכשיו דבין כך ובין כך אינו
רשאי ליתנו עד שיאמר לו לשליח עכשיו אני רוצה ליתנו, דאטו מי שלא בטל שליחותו
לגמרי אלא שאמר לו איני חפץ ליתנו עדיין מי יהיב עד שיחזור ויאמר לו עכשיו אני
רוצה, ובשלמא לרב ששת דאמר לקמן בסמוך בטלו מבוטל נפקא מינה למיפסל גיטא גופיה דאי
אמרת לצעוריה קא מיכוון חוזר ומגרש בו כל אימת דבעי בעל דהא לא בטליה אבל השתא
דאשמעי' דלבטוליה קא מיכוין אינו חוזר ומגרש בו אבל אנן כרב נחמן קי"ל דחוזר
ומגרש בו וכדאיפסיקא הלכתא בהדיא בסמוך, ומסתברא דהכי פירושא ולא אמרי' לצעוריה קא
מיכוון כלומר אין פיו ולבו שוין אלא בפיו ובשפתיו הוא שמבטלו לצערו לשליח כדי
שידאג ויצטער על עכובו אבל בלבו הוא שיתננו לה ורצה לצחק בו והילכך אם נתנו לה
נחוש לכך להחמיר עליה מיהא לפוסלה מן הכהונה בגט זה ואי נמי פשטה ידה וקבלה קדושין
מאחר תהא צריכה גט משני, קמ"ל דאע"ג דהגיעו ממילא בטולו ביטול גמור ואין
חוששין לקדושי שני ואפי' ריח הגט אין בו, כנ"ל.
תוספות, גיטין לב.
ולא אמרינן לצעורה קא מיכוין - וא"ת פשיטא שהוא בטל היאך היה לנו לומר שאינו בטל והוא עומד וצווח וי"ל דהוה אמינא כיון שאינו מביא עדים על כך א"כ אינו רוצה לבטלו א"נ הוה חיישינן להחמיר משום דלמא לצעורה קא מיכוין קמ"ל דלא חיישינן.