סוכה כט:
לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש - הדר בעינן, וליכא.
סוכה לו:
איתמר, אתרוג שנקבוהו עכברים. אמר רב: אין זה הדר. איני? והא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה! ולרבי חנינא קשיא מתניתין; בשלמא מתניתין לרבי חנינא לא קשיא, כאן - ביום טוב ראשון, כאן - ביום טוב שני. אלא לרב קשיא! - אמר לך רב: שאני עכברים דמאיסי. איכא דאמרי אמר רב: זה הדר, דהא רבי חנינא מטביל בה ונפיק בה. ולרבי חנינא קשיא מתניתין! לא קשיא: כאן - ביום טוב ראשון, כאן - ביום טוב שני.
תלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ג הלכה א
יבש פסול רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי היבש פסול על שם לא המתים יהללו יה
רש"י סוכה כט:
יבש - דבעינן מצוה מהודרת, דכתיב (שמות טו) ואנוהו.
בעל המאור יד: בדפי הרי"ף
בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ואף על גב דכי כתב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתיך ופסול אף ביום שני
מלחמות ה' טו. בדפי הרי"ף
והפירוש שפירש בו בעל המאור ז"ל דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתיך שבוש הוא ואינה בגמרא דהא אנן בעינן הדר וליכא קאמרינן ור' אמי נמי אמר בהדיא יבש פסול לפי שאינו הדר ועוד דכל שאינו הדר אינו מאיס ואין בו משום הקריבהו נא לפחתיך תדע דהא דר' יהודה דלית ליה הדר מכשר יבש ולא פסיל משום הקריבהו נא לפחתיך ודברי הבאי הם שהאתרוג היבש נאה ומשובח הוא ועולה על שלחן מלאכים בהדי ריחני אלא שאינו הדר במינו שאמרה תורה ... (רצוי להמשיך עד סוף דבריו)
ר"ן יג: בדפי הרי"ף דיבור המתחיל ומיהו איכא למידק
תוספות סוכה כט:
לולב יבש פסול - ומפרש בגמרא משום דאיתקש לולב לאתרוג דכתיב ביה הדר ולא כמו שפירש הקונטרס משום דכתיב (שמות טו) זה אלי ואנוהו דאין ואנוהו אלא לכתחלה ולא מי פסל בהכי כדמוכח פ"ק (לעיל דף יא:) דאמרי רבנן לולב מצוה לאוגדו משום שנא' זה אלי ואנוהו לא אגדו כשר והאי יבש דהכא אין לפרש כמו יבש דפרק אין מעמידין (ע"ז דף כט:) דתנן החרצנים של נכרים יבשים מותרים ומפרש בגמ' יבשים לאחר שנים עשר חדש דהא אמרינן לקמן (דף לג.) גבי הדס יבש יבשו רוב עליו ונשתייר שם שלשה בדי עלין לחין כשירין אלמא אין היבשות תלוי בשנים עשר חדש אלא יש לומר יבשות דהכא כמו יבשות אזן בכור דתנן בפרק על אלו מומין (בכורות דף לז.) רבי יוסי בן המשולם אומר יבשה עד שתהא נפרכת בצפורן.
קפסיק ותני לא שנא בי"ט ראשון ול"ש בי"ט שני - משמע דדייק מדקתני סתם ולא מפליג ותימה הא אמרינן לקמן (דף לד:) ניקב וחסר כל שהוא פסול אע"ג דבי"ט שני כשר כדאמרינן לקמן (דף לו:) בגמ' דר' חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ומוקי מתני' בי"ט ראשון ואי דייק מדקתני גזול ולא קתני שאול הא לקמן בסוף הסוגיא דייק רב נחמן בר יצחק הכי אבל הכא לא אסיק אדעתיה ואי משום דקתני גזול דומיא דיבש הכי נמי גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו דמפסיל אף בי"ט שני משום הדר ומיהו בירושלמי משמע קצת דמשום חזזית לא מיפסיל אלא בי"ט ראשון דמסיק עלה רבי יצחק בר נחמן בשם ר' שמואל כל הפסולין אינן פסולין אלא בי"ט ראשון בלבד תמן אמרין רובו מצד אחד חוטמו כרובו והיינו במקום אחד דאמרינן לקמן (דף לה:) גבי חזזית ומיהו אי יום ראשון דווקא על כרחך הדר הוא ולא מיפסיל אלא משום דחשיב כחסר ולא מסתבר כלל וי"ל דר' חנינא לית ליה האי קפסיק ותני כמו שמואל דשמעתין דמוקי מתניתין דגזול בי"ט ראשון ומכשיר בי"ט שני אי נמי ברישא דמשנה שייך לדקדק מדתני סתם ולא מפליג אבל כולהו אחריני איידי דלא מפליג ברישא לא מפליג בסיפא ושונה דבריו סתם אף על פי שיש לחלק.
בעינן הדר וליכא - משמע דפשיטא ליה דבעינן הדר לכולהו יומי ולכם משלכם לא מיתוקם אלא בי"ט ראשון וכן ולקחתם דממעטינן מיניה חסר דבעינן לקיחה תמה לא מיפסיל אלא בי"ט ראשון כדקאמרינן לקמן בפירקא (דף לו:) ר' חנינא מטביל ביה בי"ט שני ונפיק ביה ותימה מאי שנא זה מזה הא כולהו בהדי הדדי כתיבי בחד קרא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ואי משום דמשמע ליה דהני דכתיבי מקמי ביום ראשון עליה קיימי אבל הדר בתריה כתיב אכתי קשיא מדכתיב ולקחתם דרשינן בהקומץ רבה (מנחות דף כז.) ולקמן בפירקין (דף לד:) דארבעה מינין שבלולב מעכבין זה את זה דבעינן לקיחה תמה ובשילהי פירקין (דף מא:) ובריש לולב וערבה (לקמן ד' מג.) דרשינן נמי מדכתיב ולקחתם לשון רבים שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד כי היכי דדרשינן פרק רבי ישמעאל (מנחות דף סה:) ספירה לכל אחד ואחד מדכתיב וספרתם ואם כן בשאר הימים תיסגי במין אחד ובלקיחה של אחד בשביל כולם לכך נראה דהיינו טעמא משום דיום ראשון דאורייתא בגבולין ושאר יומי דרבנן זכר למקדש כדאיתא בריש לולב וערבה (לקמן דף מד.) הלכך בעיקר הלקיחה כגון ד' מינין ולקיחה לכל אחד תקון בשאר יומי כעין דאורייתא וכן בהדר משום הדור מצוה אבל בחסר ובשאול לא תקון ובגזול פלוגתא דשמעתין דרבי יוחנן סבר דתקון משום מצוה הבאה בעבירה ושמואל סבר דלא תקון דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול.
פני יהושע סוכה כט:
בתוספות בד"ה לולב הגזול והיבש פסול מפרש בגמרא כו' ולא כמו שפירש בקונטרס כו' עד סוף הדיבור. ולענ"ד נראה בכוונת רש"י שבא ליישב בזה מה שהקשו התוספות בסמוך בד"ה הא בעינן הדר דמאי שנא יבש דפשיטא ליה לתלמודא דמדינא יש לפוסלו אף ביו"ט שני ומאי שנא גזול דקשיא ליה אמאי פסול ביו"ט שני, ועל זה כתב רש"י שפיר דביבש כיון דאיכא נמי טעמא דבעינן הדר משום ואנוהו עכ"פ למצוה ומהאי טעמא פשיטא דשייך אף ביו"ט שני מש"ה פסלוהו חכמים אף בדיעבד, שאם נאסור לכתחילה ונתיר בדיעבד אתי למיטעי לאכשורי בדיעבד אף ביו"ט ראשון דפסול מדאורייתא כדאשכחן כה"ג טובא שלא חילקו חכמים ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, משא"כ בגזול מקשה הש"ס שפיר דיש לאכשורי אף לכתחלה ביו"ט שני כיון דלא כתיב ביה לכם. והיכא דמותר לכתחלה לא שייך לגזור אטו יו"ט ראשון כדאשכחן [לקמן ל"ו ע"ב] ברבי חנינא לענין חסר דמטביל ביה ונפיק ביה ביו"ט שני. כן נראה לי בכוונת רש"י וכן מבואר להדיא בלשון רש"י לקמן (דף ל"ו ע"ב) בהא דרבי חנינא מטביל ביה ע"ש. ויש לפרש עוד בדרך אחר שהוצרך רש"י לפרש כן מדפליג רבי יהודה בסיפא בנפרדו עליו אלמא דמודה בכל הנך פסולי דרישא אפילו ביבש ולקמן בברייתא אשכחן להדיא דר' יהודה מכשיר ביבש דלית ליה היקישא דלולב לאתרוג, מש"ה הוצרך רש"י לפרש דאיכא טעמא אחרינא ביבש משום ואנוהו דלפי"ז אפילו ר"י מודה דפסול מיהא לכתחילה ומש"ה לא פליג ר"י ביבש דמתניתין דאי משום דיעבד הא אשכחן לקמן בברייתא דרבנן נמי מודו דבשעת הדחק כשר, וא"כ דעיקר פלוגתא דר"י ורבנן ביבש אינו אלא בדיעבד קצת שע"י טרחא אפשר למצוא לולב אחר מש"ה לא פסיקא ליה לחלוק ביבש, ועוד דבלא"ה אשכחן כמה פסולי דמתניתין דכשרין בדיעבד לשיטת הפוסקים, כן נראה לי ודו"ק:
הלכות לולב לראב"ד
ושאר פסולין דאתו מהדר, יום ראשון בלחוד קא קפיד קרא אבל בשאר ימים לא.
ואי קשיא לך הא דאקשינן בגמרא בשלמא יבש הדר בעינן בין ביום טוב ראשון בין ביום טוב שני אלא גזול וכו', אלמא בכולהו יומי בעינן הדר, איכא למימר דהאי דקא מקשי הכי סבירא ליה מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו, והכי מקשו ליה בשלמא יבש איכא למימר קסבר תנא דידן מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו, והאי דכתיב ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים על הדר שכתוב לפניו קאי, וביום הראשון נמי דכתיב בקרא על לכם קאי דכתיב לפניו ולא על הדר דכתיב לאחריו, הלכך בכולהו יומי בעינן הדר, אלא גזול אמאי והלא ודאי אינו נדרש אלא יום ראשון בלבד, מיהו מסקנא דמילתא מקרא נדרש לפניו ולאחריו וביום הראשון על לכם שהוא לפניו ועל הדר שהוא לאחריו, וגזול היינו טעמא דפסול בשאר יומי משום דהוי מצוה הבאה בעבירה.
ריטב"א סוכה כט:
בשלמא יבש הדר בעינן וליכא. איכא למידק דהכא משמע דכל שאינו הדר פסול כל שבעה ואילו לקמן אמרינן שאינו פסול אלא ביום טוב ראשון, דאמרינן אתרוג שנקבוהו עכברים אין זה הדר והא רב חנינא מטבל בה ונפיק ולרב חנינא קשיא מתניתין דתנן חסר כל שהוא פסול, ופריק כאן ביום טוב ראשון כאן ביום טוב שני, אלמא אתרוג חסר ביום ראשון פסול משום דלא הוי הדר וביום טוב שני כשר דלא בעינן הדר, ותירץ הראב"ד דסוגיא דהכא פליגא אסוגיא דהתם מיהו כסוגיא דהתם קיימא לן דהיא עיקר ודיקא, ואילו הכא לא דק בה תלמודא אלא דהמקשה הוא דקאמר הכי לרווחא דמילתא דבשלמא יבש לא קשיא ליה כולי האי דאפשר לומר דהדר בעינן כל שבעה, דאע"ג דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר דלמא מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולכם הוא דקאי איום הראשון אבל הדר אכוליה קרא קאי שאין יום הראשון נדרש לאחריו דהיינו הדר, אלא גזול קשיא ליה, ורבי יוחנן תירץ קושיא דגזול ולא חש ליבש משום דהמקשה לא קפיד בה ולא מקשי מינה בדוקא, אבל לקמן בפרקין דקו בה ואמרינן דהדר אינו פסול אלא ביום ראשון דביום הראשון נדרש הוא לפניו ולאחריו וכדאמרינן בירושלמי כל הפסולין אינן פסולים אלא ביום ראשון, ולא נהירא כלל דהא ודאי תלמודא בדוקא מקשה דקא פסיק ותני ל"ש ביום טוב ראשון ול"ש ביום טוב שני ומהאי הכריחא קשיא ליה גזול ואצטריך רבי יוחנן לפרוקי משום מצוה הבאה בעבירה, ואי יבש לא מיפסיל אלא ביום ראשון ודאי תנא לא טעי ביה וכי קתני יבש פסול ביום הראשון הוא והוא הדין לגזול דהא כי הדדי תני להו לולב הגזול והיבש פסול ואם כן אמאי לא פריק הכי ומוקמינן טעותא (נ"א טענתא) במתניתין דפסיל להו ביום הראשון, ועוד דהא דרבי יוחנן דגזול הלכתא היא דגזול פסול אפילו ביום שני והוא הדין ליבש לתנא דמתניתין דתני להו כי הדדי, והכי אסיקנא בהדיא דאמרינן יבש פסול לפי שאינו הדר גזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה, ותו דודאי הכא ליכא למימר מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו דהא ולקחתם דרישא דקרא נדרש לכוליה קרא כדכתיבנא לעיל, הלכך הכא בדוקא מקשינן כפשטא דלישנא דבשלמא יבש הדר בעינן כל שבעה וליכא והדרא קושיין לדוכתה.
עוד תירץ הרב ז"ל דסוגיא דהכא לא פליגא אסוגיא דהתם, דהתם ודאי לא בעינן הדר ביום שני כדאמרינן התם, ואפילו הכי יבש פסול מפני שהוא חשוב כמת וכמו שאינו דומה וכדאמרינן בירושלמי לא המתים יהללו יה, והא ליתא כלל דהא בכולה סוגיא אמרינן דפיסולא דיבש מפני שאינו הדר ורבי יהודה דמכשיר אמרינן דלית ליה הדר ודריש הדר באילנו משנה לשנה, ותו דאע"ג דחשוב כמת אמאי חשוב כמאן דליתיה והלא משערין במת לכל דבר ועושין ממנו דופן לסוכה, ולעולם לא פסלו אלא היכא דקאי לשריפה דהשתא כתותי מכתת שיעוריה כרבי שמעון דאמר כל העומד לשרוף כשרוף דמי אבל זה שאינו עומד לשריפה והרי הוא חזק ועושין ממנו קופות למה יהיה כמי שאינו, והירושלמי כבר פירשנוה למעלה דלאו בדוקא נקט ליה, גם הראיה שהביא הרב ז"ל מן הראיה שהביא רבי יהודה מבני כרכים שהיו מורישים לולביהם לבניהם לאו ראיה היא כדבעינן לפרושי בדוכתא.
אבל הנכון בפירוק קושייתנו דהני תרתי סוגיין לא פליגי כלל, דהדר נוהג בכל שבעה מן התורה ומתניתין דפסול יבש ושאר הפיסולים שאינם הדר כל שבעה שהם מן התורה, וסוגיא דלקמן דרבי חנינא בגבולין דלא בעינן הדר אלא יום ראשון שהוא מן התורה וכדאיתא בירושלמי כל הפסולין אינן פסולין אלא ביום הראשון וכדברירנא משמיה דמרן ז"ל, והשתא מקשינן שפיר בשלמא יבש לא קשיא דמוקמינן מתניתין במקדש ובעינן הדר כל שבעה, אלא גזול בשלמא יום טוב הראשון בעינן לכם וליכא אבל ביום שני לא בעינן לכם ואפילו במקדש, ופריק רבי יוחנן משום רשב"י דגזול דפסול כל שבעה היינו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח כו' גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית [ליה] תקנתא לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש.