סוכה ט.
דאמר
רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - תלמוד לומר חג הסכות
שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל
שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'.
תוס' שם
מנין
לעצי סוכה שאסורים כל שבעה - משמע דאסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא מדפריך והא
קרא להכי הוא דאתא ותימה דבפרק כירה (שבת דף מה.) משמע שהוא מדרבנן דמייתי התם
ראיה דרבי שמעון אית ליה גבי נר מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו מהא דתניא דאין
נוטלין עצים מן הסוכה בי"ט ור' שמעון מתיר ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה
ובפ' המביא כדי יין (ביצה דף ל: ושם) מייתי דרשה דהכא ואפילו הכי משמע התם בסוף
שמעתין דלא אסירא אלא מטעם מוקצה דקאמרינן עצי סוכה דחיילא קדושה איתקצאי לשבעה
וי"ל דהאי דאסור מדאורייתא היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל
משנפלה דבטלה מצותה לא אסירא אלא מדרבנן והא דפריך בביצה (שם) וכי מהני ביה תנאה היינו
משום דכיון דלא מהני ביה תנאי בעודה קיימת כשנפלה נמי לא יועיל דמיגו דאיתקצאי בין
השמשות איתקצאי לשבעה ומשני דסיפא אתאי לסוכה דעלמא והדר פריך מנויי סוכה דמהני
ביה תנאה ומשני באומר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא הוקצו למצותו ולא דמו לעצים
שהם עיקר המצוה ועל כרחך בודל מהם ויש בהם סתירת אהל ואע"ג דמעיקרא ידע האי
טעמא אורחא דהש"ס לפרש דבריו דרך קשיא ותירוץ ור"ת מפרש דעצים של כדי
הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא
מדרבנן והא דפריך נמי וכי מהני ביה תנאה משום דמסתמא כי היכי דלא מהני תנאה במאי
דאסירי מדאורייתא הוא הדין דלא מהני במאי דאסיר מדרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צריך
לסוכה בין לא צריך ואההיא דביצה קשיא מפרק במה מדליקין (שבת דף כב. ושם) דמשמע
דנויי סוכה אסורין משום בזוי מצוה ולא משום מוקצה ובמקומה פירשנוה.
סוכה לז:
ואמר
רבה: הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה - מותר להריח בו. מאי טעמא? הדס
דלריחא קאי, כי אקצייה - מריחא אקצייה, אתרוג דלאכילה קאי - כי אקצייה מאכילה
אקצייה. ואמר רבה: הדס במחובר - מותר להריח בו, אתרוג במחובר - אסור להריח בו. מאי
טעמא? הדס דלהריח קאי, אי שרית ליה - לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית
ליה - אתי למגזייה.
רש"י שם
אסור להריח
בו - דגמרינן מסוכה, דילפינן בפרק קמא (ט, א) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה
כל שבעה, הואיל והוקצו למצוה.
שבת כ"ב.
אמר
רב יהודה אמר רב אסי (אמר רב:) אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי אמריתה קמיה
דשמואל, אמר לי: וכי נר קדושה יש בה! מתקיף לה רב יוסף: וכי דם קדושה יש בו?
דתניא: (ויקרא יז) ושפך וכסה - במה ששפך יכסה, שלא יכסנו ברגל, שלא יהו מצות
בזויות עליו. הכא נמי - שלא יהו מצות בזויות עליו. בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי:
מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה? אמר להו: הרי אמרו, אסור להרצות מעות כנגד נר
חנוכה. אמר רב יוסף: מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא. סוכה - תניא, חנוכה - לא
תניא. דתניא: סככה כהלכתה, ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים
אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות (של) שמנים וסלתות -
אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג, ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאו.
אלא אמר רב יוסף: אבוהון דכולהו דם.
סוכה
תניא - משמע דטעמא דנויי סוכה משום ביזוי מצוה וקשה לר"י בפרק כירה (לקמן דף
מה. ושם) משמע דטעמא משום מיגו דאיתקצי למצותה ותירץ דצריכי לתרווייהו דמשום
דאיתקצי למצותה לא הוה אסרינן בחולו של מועד דלא שייך מוקצה אלא (בנפל) בשבת
וביו"ט ומשום ביזוי מצוה לא הוה אסרינן להו היכא דנפלו אבל השתא דאמרי'
דאיתקצי וביזוי מצוה אסרינן אפילו נפלו ואפי' בחוה"מ וקשה לר"י כיון
דנויי סוכה אסורין משום ביזוי א"כ מאי פריך בביצה בפ' המביא (דף ל: ושם)
מנויי סוכה אעצי סוכה דקאמר וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתני' סככה כהלכתה כו'
ומאי קושיא
דילמא עצי סוכה לא מהני ביה תנאה דמקרא נפקא כדדריש התם מניין לעצי סוכה שאסורין
כל שבעה ת"ל חג הסוכות ז' ימים וגו' ודרשה גמורה היא כדמוכח בפ"ק דסוכה
(דף ט. ושם) דב"ש פסלי מהאי קרא סוכה ישנה וב"ה מכשירין דההוא מיבעי ליה
לעצי סוכה שאסורין כל שבעה אבל נויי סוכה דלא אסירי אלא משום ביזוי מהני בהו תנאה
ועוד בפרק כירה (לקמן דף מה.) משמע בהדיא דעצי סוכה לא אסור אלא משום דאיתקצאי
למצותה והשיב ר"ת דבין נויי סוכה ובין עצי סוכה היתרים על הכשר סוכה לא אסירי
אלא משום ביזוי או משום הואיל והוקצה למצותו ולא אסירי מקרא אלא דווקא כדי הכשר
סוכה והמקשה דפריך בביצה (דף ל:) מנויי סוכה אעצי סוכה לא ידע שיש חילוק בין יותר
מכדי הכשר סוכה לכדי הכשר סוכה ומשני באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חיילא
קדושה על נויי סוכה וכן על עצים היתרין על הכשר סוכה מהני בה תנאה אבל עצי סוכה
כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו דבר תורה כל שבעה ולא מהני תנאה והא דקאמר התם
ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו ופריך למימרא דמהני בה תנאה כו' ומשני סיפא אתאן
לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכת החג לא מהני בה תנאה והתניא סככה כו' לא בעי
לשנויי הכל לפי תנאו על יתרות מכדי הכשר סוכה דהכל לפי תנאו משמע בכל הסוכה.
אבוהון
דכולהו דם - הא דלא קאמר אבוהון דכולהו עצי סוכה דנפקי מקרא כדאמר בריש המביא
בביצה (דף ל: ושם) אומר ר"י דמשום דמעצי סוכה לא הוה ילפינן דשאני סוכה
דבמסתפק מהן איכא ביטול מצוה אבל בנויי סוכה ובהרצאת מעות לאור נר חנוכה ליכא
ביטול מצוה.
שבת מה
בעא
מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: חטים שזרען בקרקע, וביצים שתחת תרנגולת מהו? כי לית
ליה לרבי שמעון מוקצה - היכא דלא דחייה בידים, היכא דדחייה בידים - אית ליה מוקצה,
או דילמא לא שנא? אמר ליה: אין מוקצה לרבי שמעון אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק,
הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולית ליה הוקצה למצותו? והתניא: סיככה
כהלכתה, ועיטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזין, אפרסקין, שקדים
ורמונין, ואפרכלי של ענבים, ועטרות של שבולין, יינות, שמנים וסלתות - אסור להסתפק
מהן עד מוצאי יום טוב האחרון, ואם התנה עליהן - הכל לפי תנאו. וממאי דרבי שמעון
היא - דתני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן: אין נוטלין עצים מן הסוכה ביום טוב
אלא מן הסמוך לה, ורבי שמעון מתיר. ושוין בסוכת החג בחג שהיא אסורה. ואם התנה עליה
- הכל לפי תנאו. - כעין שמן שבנר קאמרינן, הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו.
איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אין מוקצה לרבי שמעון אלא כעין שמן
שבנר בשעה שהוא דולק, הואיל והוקצה למצותו - הוקצה לאיסורו.
ביצה ל:
משנה.
אין נוטלין עצים מן הסוכה. אלא מן הסמוך לה.
גמרא.
מאי שנא מן הסוכה דלא - דקא סתר אהלא, מן הסמוך לה - נמי קא סתר אהלא! - אמר רב
יהודה אמר שמואל: מאי סמוך - סמוך לדפנות. רב מנשיא אמר: אפילו תימא בשאין סמוך
לדפנות, כי תניא ההיא - באסורייתא. תניא רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן: אין
נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה, ורבי שמעון מתיר. ושוין בסוכת החג בחג
שאסורה, ואם התנה עליה - הכל לפי תנאו. ורבי שמעון מתיר? והא קא סתר אהלא! - אמר
רב נחמן בר יצחק: הכא בסוכה נופלת עסקינן, ורבי שמעון לטעמיה, דלית ליה מוקצה.
דתניא: מותר השמן שבנר ושבקערה - אסור, ורבי שמעון מתיר. מי דמי? התם - אדם יושב
ומצפה אימתי תכבה נרו, הכא - אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו? - אמר רב נחמן בר
יצחק: הכא בסוכה רעועה עסקינן, דמאתמול דעתיה עלויה.
ושוין בסוכת החג שהיא אסורה,
ואם התנה עליה הכל לפי תנאו. ומי מהני בה תנאי? והאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין
לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - שנאמר (ויקרא כג) חג הסכות שבעת ימים לה', ותניא, רבי
יהודה בן בתירא אומר: מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה -
תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'. - אמר רב מנשיא בריה
דרבא: סיפא אתאן לסוכה דעלמא. אבל סוכה דמצוה - לא מהני בה תנאה. - וסוכה דמצוה
לא? והתניא: סככה כהלכתה, ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים,
שקדים, אפרסקים, ורמונים, ופרכילי ענבים, יינות, שמנים, וסלתות,
ועטרות שבלים - אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג. ואם התנה עליהם -
הכל לפי תנאו! - אביי ורבא דאמרי תרוייהו: באומר איני בודל מהם כל בין השמשות, דלא
חלה קדושה עלייהו. אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו - אתקצאי לשבעה. - ומאי שנא מהא, דאתמר: הפריש
שבעה אתרוגים לשבעת הימים, אמר רב: כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר, ורב אסי
אמר: כל אחת יוצא בה ואוכלה למחר. - התם דמפסקו לילות מימים - כל חד וחד יומא מצוה
באפי נפשיה הוא. הכא, דלא מפסקו לילות מימים - כולהו יומי כחדא יומא אריכתא דמי.
תוס' שם
אבל
עצי סוכה דחל קדושה עלייהו אתקצאי לשבעה - וקשה דמשמע הכא דמה שעצי סוכה אסורין
היינו מטעם מוקצה וכן משמע בשבת (דף מה. ושם) הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
ולעיל קאמר מה חג לה' אף סוכה לה' אלמא דאסורין מדאורייתא ותירץ ר"ת דמה שאמר
מה חג לשם אף סוכה לשם היינו לפי שיעור סוכה כגון ב' דפנות ושלישית אפי' טפח אבל
אי עביד דפנות שלמות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שאסור מטעם
מוקצה ור"י פירש דודאי כל זמן שהסוכה בעמידה שייך בה מה חג לה' אף סוכה לה'
אבל כשנפלה לא שייך בה מה חג וכו' ואם כן היה יכול לתרוצי הכא מה שעצי סוכה אסורין
מקרא דלעיל מה חג היינו כשהיו בעמידה אבל כשנפלו מותרין אלא נקט האמת דכשנפלו נמי
אסורין מטעם מוקצה.
טו.
מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד, אפילו בסוף יום
שביעי עושה סוכה שמצותה כל שבעה. עצי סוכה אסורין כל שמונת ימי החג בין עצי דפנות
בין עצי סכך אין ניאותין מהן לדבר אחר כל שמונת הימים מפני שיום השביעי כולו הסוכה
מוקצת עד בין השמשות והואיל והוקצת לבין השמשות של שמיני הוקצת לכל היום.
טז.
וכן אוכלין ומשקין שתולין בסוכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל שמונה, ואם התנה
עליהן בשעה שתלאן ואמר איני בודל מהן כל בין השמשות הרי זה מסתפק מהן בכל עת
שירצה, שהרי לא הקצה אותן ולא חלה עליהן קדושת הסוכה ולא נחשבו כמותה.
הגהות מיימוניות ו:טז אות ב
רמב"ם הל' סוכה שם פ"ז:כ"ו-כ"ז
כו.
הדס שבלולב אסור להריח בו מפני שאינו ראוי אלא להריח והואיל והוקצה למצוה אסור
להריח בו, אבל אתרוג מותר להריח בו שהרי הוקצה למצוה מאכילה.
כז.
ואסור לאכול אתרוג כל יום השביעי מפני שהוקצה למקצת היום הוקצה לכולו, ובשמיני
מותר באכילה, ובזמן הזה שאנו עושין שני ימים אף על פי שאין נוטלין לולב בשמיני
האתרוג אסור בשמיני כדרך שהיה אסור בשמיני בזמן שהיו עושין שני ימים מפני הספק
שהוא ספק שביעי, הפריש שבעה אתרוגין לשבעת ימים כל אחת ואחת יוצא בה ליומה ואוכלה
למחר.
רא"ש מס' סוכה פרק א' סימן י"ג
גמ'
מאי טעמא דב"ש אמר קרא [שבעת ימים לה'] (חג הסוכות תעשה לך) עשה סוכה לשם חג.
וב"ה ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת דאמר משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורים כל
שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה'. ותניא ר"י בן בתירא אומר מנין שכשם
שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות לה' מה חגיגה
לה' אף סוכה לה' וקשה דמשמע הכא דעצי סוכה אסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא מדפריך
וב"ש נמי מיבעי ליה להכי ובפרק כירה (דף מה א) משמע דלא אסירי אלא מדרבנן
דמייתי ראיה התם דר"ש אית ליה גבי נר מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו מהא דתניא אין
נוטלין עצים מן הסוכה ביו"ט ור"ש מתיר ושוין בסוכת חג בחג שהיא אסורה.
ובפרק המביא כדי יין (דף ל ב) מייתי האי דרשה דהכא ואפילו הכי משמע בסוף שמעתא
דהתם דלא אסירי אלא מטעם מוקצה. וקאמר עצי סוכה דחיילא קדושתא עלייהו אתקצאי לשבעה
וי"ל דהא דאסירי מדאורייתא היינו בעודה קיימת והא דמשמע התם דלא אסירי אלא
מדרבנן היינו אחר שנפלה ובטלה מצותה. ורבינו תם תירץ דעצים של הכשר סוכה חלה קדושה
עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר סוכה לא מיתסרי אלא מדרבנן והאי
דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי דכל מאי דדרשינן מחג
הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן (דף יב א) גבי פסולת גורן ויקב. ודלא כהרמב"ם
ז"ל (פ"ו מהל' סוכה הלכה ט"ו) שכתב עצי סוכה אסורים כל (שבעת)
[שמונת] ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל ימי החג:
שאלה. בדין ישיבת סוכה בעת
ירידת הגשמים
תשובה. בסוכה (דף כ"ח)
תנן ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משלו משל למה הד"ד לעבד שבא
למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ופרש"י שם כלומר כשירדו גשמים בחג סימן
קללה הם. ובשו"ע או"ח (סימן תרל"ט) ברמ"א שם כתב דכל הפטור מן
הסוכה ואינו יוצא משם נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר עיי"ש. וקשה לי ע"ז
כיון דקיי"ל דעצי סוכה וכ"ש סכך גופא אסור בהנאה כל שבעה כדדריש
ר"ע מקרא דחג הסוכות שבעת ימים לד' בסוכה (דף ט') וא"כ איך מותר לישב בה
בשעה שפטור מסוכה הא איסורא נמי איכא דמתהני מסוכה בעידן דליכא מצוה שפטור מחמת
הגשמים. ואותן שיש להם גגות ומכסין בגג בשעת הגשמים נראה דאין חשש מה דמתהני ממנה
דכיון שנפסלה הסוכה משום סוכה שתחת הבית מותר ליהנות ממנה מן התורה ודמי לנפלה
הסוכה שכתב בטור (בסימן תרל"ח) דמותר מן התורה ואסור מדרבנן ואפשר
דבכה"ג שירדו גשמים לא אסרו חכמים לישב בה. אבל האוכל בה אם לא נפסלה רק שירדו גשמים לכאורה
יש כאן איסור תורה ועיין בר"ן (פ"ק דסוכה) דאף דליכא איסור הנאם אלא
בעצים שהם כדי הכשר סוכה לבד מ"מ כשבנה כל הארבעה דפנות בבת אחת ולא בנה
מתחילה שיעור הכשר סוכה לחוד אז כל הסוכה אסורה בהנאה אף שיש בה יותר מהכשר סוכה:
ולשיטת הרי"ף
והרמב"ן דמהני תנאי גם בעצי סוכה אפשר לומר דדמי להתנה בפירוש שלא יחול עליה
קדושה לאסור בהנאה בעת ירידת גשמים דהא כל אדם מסופק אם ירדו גשמים בחג ודמי לאומר
איני בודל ממנה כל בהשמ"ש. אבל לשיטת הבעה"מ בביצה (דף ל"ב)
והרשב"א בחידושיו שם והרא"ש בתשובה (כלל כ"ד) דבעצי סוכה לא מהני
תנאי כלל ובע"כ חל עליה קדושה כשישב בה כמו שבארנו לעיל בתשובה ודאי דאסור
לישב בה בעת גשמים דלא הוי מצוה ונהנה בישיבתה. ולא תימא דלא אסרה תורה אלא הנאה
של כלוי דהיינו שנוטל עצים מהסוכה וסותרה אבל ליהנות ממנה כשהיא בשלימותה שרי כדמשמע ריהטא
דלישנא בתוס' שבת (דף כ"ב) ד"ה אבוהון דכולהו דם שהקשו אמאי לא אמר
אבוהון דכולהו עצי סוכה דנפקא מקרא דמה חג לה' ותירצו דמעצי סוכה לא הוי ילפינן
דשאני סוכה דבמסתפק בהן איכא ביטול מצוה אבל בהרצאת מעות נגד נר חנוכה ובנוי סוכה
ליכא ביטול מצוה עכ"ל. דז"א דודאי גם התוס' לא כתבו כן לדינא ולא באו
רק לתרץ הא דלא קאמר הש"ס אבוהון דכולהו סוכה משום דאיכא למידחי דלא אסרה
תורה אלא היכא דאיכא ביטול מצוה. אבל קושטא דמילתא אסור כל הנאות אפילו היכא דליכא
ביטול מצוה כמו הרצאת מעות נגד נר חנוכה וכמו דאסרינן הנאה מנוי סוכה אע"ג
דליכא ביטול מצוה וגבי הדס של מצוה נמי אמרינן בסוכה (דף ל"ז) דאסור להריח בו
אף על גב דליכא ביטול מצוה רק הנאה בעלמא ומדאורייתא נראה דאסור כל הנאות כ"ז
שהסוכה קיימת כיון דמקשינן לחגיגה וחגיגה אסורה בכל הנאות כדין בהמת קדשים וישיבת
בית מיקרי הנאה כמ"ש התוס' בר"ה (דף כ"ח) ד"ה
המודר דבסוכה בלאו המצוה איכא נמי הנאת ישיבה עיי"ש. וא"כ נראה דאסור
לישב בה בעת גשמים דליכא מצוה אז. ואל תשיבני מהא דאשה מותרת לישב כדאשכחן בהילני
המלכה בפ"ק דסוכה ובשמאי הזקן שפיחת המעזיבה בשביל כלתו שילדה ולא חיישינן
למה דמתהנית מסוכה והיא אינה חייבת בסוכה אפילו מדרבנן. דז"א דלא מיבעי לר'
יוסי דסובר בר"ה (דף ל"ג) דנשים סומכות רשות ולא איכפת לן במה דעבדה
עבודה בקדשים משום דכל מידי דהותר גבי איש הותר נמי גבי אשה אלא אפילו למאן דאוסר
נשים לסמוך משום דכיון דאינן מצווים במצות סמיכה אית בהו איסור עבודה בקדשים נמי לא קשה
מישיבת אשה בסוכה דהתם נמי גבי הילני המלכה לא ישב בה איש המחויב במצות דלא נעשה
רק בשבילה וסוכה אינה מתקדשת להאסר בהנאה אלא אם ישב בה בקיום המצוה ואפי' בהזמנה
לישב בה לשם מצוה נמי לא מיתסרא בהנאה כמ"ש הרשב"א בחידושיו בביצה וכיון
שלא ישב בה איש המחויב בסוכה היא מותרת בהנאה. ואף לר"י דסובר בניה גבה הוו
יתבי הא קטנים הוו ואינם מחוייבים בסוכה מדאורייתא. וכן גבי שמאי הזקן הי' הסוכה
רק בשביל בנה הקטן ולא נאסרה בהנאה אם לא ישב בה אחד לשם מצות סוכה וכמ"ש
ג"כ הרמ"א (בסימן תרל"ח) ועוד אפשר לאמר כיון דגבי סוכה כתיב תשבו
ודרשינן תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו ומה"ט הוי
בעינן למיפטר כהנים מסוכה בפ"ק דערכין. א"כ מותרת לישב משום בעלה ופנוי'
אסורה הלכך לא חיישינן גבי אשה למה דמתהניא מסוכה של מצוה. אבל סוכה שישב בה כבר
מי שמחויב בסוכה ונתקדשה לשם חג אסור לישב בה בשעה דליכא מצוה1:
מיהו לישנא דמתניתין בסוכה (דף
כ"ח) דקתני ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה ומדקתני מותר לפנות
משמע דאיסורא ליכא ואי בעי אכיל וגומר סעודתו ולא חיישינן למה דנהנה מסוכה של מצוה
שלא בעידן קיום מצותו:
ונראה כמו דאמרינן ביומא (דף
סט) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה
מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות מהן וכן אמרינן בקידושין (דף נד) בגדי כהונה
ניתנו ליהנות בהם לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ופרש"י ז"ל שלא ניתנה
תורה למלאכי השרת שיהיו הכהנים זריזים כמלאכי השרת להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום
עליהם אחר העבודה כהרף עין ע"כ הרי דאף דבג"כ יש עליהם קדושת כלי שרת או
קדושת דמים כמ"ש התוס' שם בקידושין אפ"ה מותרין אף שלא בשעת עבודה מהאי
טעמא דלא ניתנה תורה למה"ש שלא יהיו מלובשים רגע אחר העבודה. ה"נ סוכה אף שאסורה
בהנאה ולא מהני בה תנאה מ"מ שפיר יכול ליהנות אם ירדו גשמים משום הך סברא דלא
נתנה תורה למה"ש שלא ישהה רגע אחת משהתחילו הגשמים לירד:
מיהו זה לא יתכן אלא לשיטת
ר"ת ז"ל שהביא הטור בשמו (בסימן תרל"א) דסוכה שאין הגשמים יכולים
לירד לתוכה פסולה א"כ כיון שע"כ צריכה להעשות באופן שיכולין הגשמים לירד
לתוכה ולא ניתנה תורה למה"ש שלא ישהה רגע א' משירדו הגשמים להכי חזינן דניתנה
ליהנות בה אף שלא בעידן קיום המצוה דומיא דבג"כ. אבל לפי מה שנחלקו
עליו הראשונים ז"ל וסברי דאף אם אין הגשמים יורדים לתוכה כשירה כמ"ש
הטור שם א"כ אין ראיה דניתן ליהנות מסוכה שלא בעידן מצותה דהא אפשר באמת
שצריך לעשותה באופן שלא ירדו לתוכה גשמים כדי שלא יצטרך ליהנות מישיבתה כשירדו
גשמים. ועוד דאפי' לדעת ר"ת ז"ל דסוכה שאינה מקבלת גשמים פסולה דמוכח
מזה דניתנה תורה רשות ליהנות מסוכת מצוה שלא בשעת קיום המצוה משום דלא ניתנה תורה
למה"ש כמו גבי בג"כ. מ"מ הא גבי בג"כ גופא כתבו התוס' ביומא
שם ד"ה בגדי דאפילו בעזרה אסור ללובשן לכתחילה שלא לצורך עבודה ודווקא לענין
ליזהר להסירן מיד אחר העבודה אמרינן לא נתנה תורה למה"ש אבל ללובשן בתחילה
שלא לצורך עבודה אסור א"כ בסוכה נמי נהי דאם יושב בסוכה וירדו גשמים א"צ
למהר לצאת ממנה דניתנה ליהנות ממנה דלא ניתנה תורה למלה"ש. אבל ליכנס בתחילה
בשעת גשמים לישב ולאכול בה אסור דקא מתהני מסוכת מצוה שלא בשעת קיום המצוה כמו
דאסור ללבוש בג"כ בתחילה שלא בעידן עבודה. מיהו מלשון רש"י ז"ל
ביומא שם שכתב למדינה אסור שנוהג בהן דרך חול משמע דמדרבנן בעלמא אסור מפני שנוהג
דרך חול ולא משום נהנה מהקדושה וכיון דמדרבנן הוא אפשר דלא גזרו בסוכה ודו"ק:
עיין עוד קהילות יעקב סימן
ז' שהשיג על דברי העו"י