כוונה בבל תוסיף

הגמ' בערובין דנה בהנחת ב' זוגות תפילין על מנת לטלטלם בשבת ברה"ר. כמה אפשרויות עיקריות שמוזכרות בראשונים שם בקשר לכוונה לבל תוסיף:

א. בל תוסיף זהה למצוות (דעת רש"י)

למאן דאמר מצוות צריכות כוונה, אף בל תוסיף צריך כוונה. ולמ"ד אין צריכות כוונה, אף בל תוסיף אין צריך כוונה. לפי גישה זו, הדרישה לכוונה היא חלק מהדרישה הכללית לעשות את התוספת בצורה שעושים את המצווה כדי שתהיה לתוספת שייכות למצוה.

ב. אף אם מצוות אין צריכות כוונה, בל תוסיף בכל זאת צריכה כוונה.

יש מסבירים את זה בצורה טכנית – בעצם, מצוות צריכות כוונה, ואף מ"ד אין צריכות כוונה רק מתכוון לומר שאין צריכות כוונה מפורשת או מיוחדת, כי הכוונה הנדרשת מובנת מאליה כאשר אדם עושה פעולה שהתורה צוותה עליה. ואילו כאשר מוסיף, אין לנו מאיפה לדעת מה הוא מתכוון, כיון שהוא עושה פעולה שלא מופיעה בתורה, ולכן צריכים את כוונתו המפורשת להגדיר את המעשה כנסיון להוסיף על מצוה.

אבל אפשר להסביר בצורה יותר עקרונית, שהדרישה לכוונה איננה קשורה לדימוי למצוות, אלא לאופי של בל תוסיף עצמו. אין לאיסור בל תוסיף מעשה מוגדר, אלא הוא מתמקד בכוונה. האיסור הוא להוסיף על מצוות התורה, וזה נמדד לא על פי המעשה בלבד אלא גם על פי הכוונה שמאחרי המעשה.

אם הדרישה לכוונה נובעת מדימוי למצוות (כפירוש א' והפירוש הראשון של ב'), הכוונה שמדובר בה היא כוונה לצאת. אבל אם הכוונה נדרשת בגלל אופיו של בל תוסיף (כפירוש השני של ב') ייתכן שמדובר בכוונה לתוסיף על התורה.

גישה זו, שבל תוסיף צריכה כוונה להוסיף, אולי עומדת מאחרי דברי הריטב"א. הוא כותב שאם מתכוון לנוי בהוספת הדסים, אין זה בל תוסיף. ייתכן שהוא דורש את הכוונה לנוי כדי להוציא מהכוונה הסתמית שהוא מניח שיש לאדם, שהיא כוונה להוסיף.

ג. מצוות צריכות כוונה, אבל בל תוסיף אינה צריכה כוונה.

המחבר פסק באו"ח ס:ד שמצוות צריכות כוונה. אבל בתרנ"א:יד פסק שאסור להוסיף מין על ד' מינים ולא הזכיר את התנאי של כוונה. ונראה שהוא השמיט אותה בכוונה, כי הטור כתב שצריכים כוונה לעבור על בל תוסיף, ובב"י כתב שאין צריכים כוונה לעבור במצוה בזמנה. מה סברת המחבר?

א. כיון שנחלקו אם צריכות כוונה או לא, אזלינן לחומרא דלא יצא עד שיתכוון, אבל באיסור בל תוסיף אזלינן לחומרא דאסור להוסיף אף בלא כוונה.

ב. אפשר דדווקא במצוות שייך מושג כוונה – כיון שהתורה צוותה לעשות את המצוה, אנחנו יכולים לדרוש שתתכוון לקיים את מצוות התורה. אבל כאשר אתה מוסיף דבר שלא כתוב בתורה, אין לך לְמה להתכוין. כל מי שעובר על בל תוסיף עושה משהו שנראה כמו מצוה, אבל לא שייך להתכוון בו למצוה, כי אינו מצוה. לפי זה, עצם עשיית מעשה מצווה בצורה לא-מדוייקת היא בל תוסיף, בלי קשר למזימות שבלב העושה.

האם לוקים על לאו של בל תוסיף?

בל תוסיף הוא דוגמא של לאו שאין בו מעשה מסויים, אבל הרבה פעמים עוברים עליו באמצעות מעשה. יש דיון בכמה מקרים של לאוים כאלה אם לוקין או לא. עיין ברמב"ם וראב"ד גבי לא תחמד (גזילה ואבידה א:ט) שאפשר שנחלקו בזה.

יש להעלות לפחות שתי הסברים אפשריים למה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

א. מי שעושה מעשה איסור בידיים הוא רשע יותר חמור ממי שרק חושב או אומר דבר אסור. אם כן, הכל תלוי במקרה זה בפועל – מי שעבר על בל תוסיף בידיים הוא רשע חמור כמו בכל איסור.

ב. איסורים שאין בהם מעשה מוגדר, לא ניתן לשפוט בבית דין אם באמת עבר עליהם או לא. האיסור תלוי בכוונה, בנסיבות, וכו', ולא ניתן להעיד בבירור על מעשה איסור. לפי זה, ייתכן שהכל תלוי בשם האיסור. ואם בל תוסיף תלוי אף בכוונה, ייתכן שגם אם עשה מעשה זה עדיין מוגדר כלאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו.