חובה אינה באה אלא מן החולין

מנחות ז:ה

האומר הרי עלי תודה יביא היא ולחמה מן החולין תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא לחמה מן החולין תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא התודה היא ולחמה מן המעשר יביא ולא יביא מחטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני:

מנחות ז:ו

מנין לאומר הרי עלי תודה לא יביא אלא מן החולין שנאמר (דברים טז) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אם כן למה נאמר צאן ובקר אלא להקיש כל הבא מן הבקר ומן הצאן לפסח מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין אף כל דבר שהוא בחובה לא יבא אלא מן החולין לפיכך האומר הרי עלי תודה הרי עלי שלמים הואיל והם באים חובה לא יבואו אלא מן החולין והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין:

משנה בבא מציעא ז:יא

כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

חגיגה ח.

מסת - מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין... מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא? דכתיב (אסתר י') וישם המלך אחשורוש מס על הארץ.

תוספות מנחות פב.

ונסכים מכל מקום לא יביאו אלא מן החולין - דכל דבר דכולו למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא בההיא דסיפרי שהבאתי לעיל דממעט עולות דבעינן אכילה שיש בה שמחה.

רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פרק טז

טז. אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר לא יביא לחמה אלא מן החולין, שהרי נדר בקרבן תודה והתודה אינה באה אלא עם הלחם מן החולין.

יז. פירש ואמר הרי עלי להביא תודה ממעות מעשר שני ולחמה מן החולין יש לו להביא כמו שנדר, ואם הביא הכל מן החולין יצא, וכן אם פירש ואמר הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר יביא, ולא יביא לחמה מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני כמו הבהמה שהיא ממעות מעשר שני, ואע"פ שפירש שיביא לחמה מן המעשר לא יביא נסכיה ממעות מעשר שני שאין הנסכים באין לעולם אלא מן החולין כמו שביארנו, לפי שנאמר בהן והקריב המקריב קרבנו עד שיהיו משלו ולא יהיה בהן צד לגבוה כלל.