נבלת עוף טהור

1) There are two parshiyot that imply that one can become טמא by eating a נבלה, but not by touching it.

ויקרא יז:טו-טז

(טו) וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר:

(טז) וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:

שם כב:ה-ח

(ה) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ:

)ו) נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם:

(ז) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא:

)ח) נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי ה':

2) Yet Chazal understood that even touching a נבלה makes a person טמא.

תורת כהנים (ספרא) שם

מנין לרבות את הנבילה תלמוד לומר בכל שרץ.

3) Chazal reconcile this by explaining that the special טומאה of eating applies specifically to נבלת עוף טהור.

רמב"ן שם

ומדרשו (ת"כ פרק ד יב יג), גם כן לענין הקדשים בטומאה הזהיר כאן, ובנבלת עוף טהור הכתוב מדבר שאין לה טומאת מגע ומשא אלא טומאת בית הבליעה, ואסרו לאכול בקדשים. וצריך לומר, "וטריפה" מי שיש במינו טריפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טריפה.

4) The first Mishna in Masechet Taharot summarizes the rules of a נבלת עוף טהור:

משנה טהרות א:א

שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה והאוכלה טעון הערב שמש וחייבים עליה על ביאת המקדש ושורפין עליה את התרומה והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את מ' שחיטתה ומליקתה מטהרת את טרפתה דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינן מטהרות ר' יוסי אומר שחיטתה מטהרת אבל לא מליקתה:

5) Our Mishnayot in Zevachim discuss the interplay between different invalidations of the קרבן and the validity of the מליקה to prevent טומאת נבלה. They also give further explanation as to the basis of the different opinions about whether a טריפה is מטמא בבית הבליעה.

זבחים ז:ח-ט

ח. מלק בשמאל או בלילה שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינן מטמאין בבית הבליעה מלק בסכין מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגלה מטמא בבית הבליעה זה הכלל כל שהיה פסולה בקדש אינה מטמאה בבית הבליעה לא היה פסולה בקדש מטמא בבית הבליעה וכל הפסולים שמלקו מליקתן פסולה ואינן מטמאות בבית הבליעה:

ט. מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה. אמר רבי מאיר מה אם נבלת בהמה שהיא מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינה מטמאה במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה מה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה באכילה ומטהרת את טריפתה מטומאתה אף מליקתה שהיא מכשרתה באכילה תטהר את טריפתה מטומאתה רבי יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה: