פסולי שלא לשמן ופיגול

I. What is the problem with שלא לשמן?

It could just be a lack of לשמה, as we find in the case of גט, or סת"מ:

משנה גיטין ג:ב

הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום המלוה מקום הלוה מקום המעות מקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה רבי יהודה פוסל בכולן רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר (דברים כ"ד) וכתב לה לשמה:

However, several things indicate this is not so:

1) סתמן כלשמן – An absence of any intention is adequate.

זבחים ד:ו

לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח והחטאת והאשם לשם חטא אמר רבי יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר שהוא תנאי בית דין שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

This might imply that we don't need positive לשמה- even silence is OK, as long as there is no active "שלא לשמה". On the other hand, silence might just generate a default assumption of לשמה, not a true absence of positive שלא לשמה.

2) The idea that it matters לשם what other thing you did it.

זבחים א:ב

יוסי בן חוני אומר הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהם כשרין לשם נמוך מהם פסולין כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין קדשים קלים ששחטן לשם קדשי קדשים כשרין הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים כשרין ושלמים ששחטן לשם בכור לשם מעשר פסולין:

This seems to imply that the שלא לשמה is not just an absence of לשמה, but rather a substantive entity whose nature we need to evaluate. Otherwise, why should we distinguish between different incorrect מחשבות?

The opinion of שמעון אחי עזריה could be based on a heirarchical view, wherein לשם קדשי קדשים includes within it לשם קדשים קלים (compare to kavana by tevila)

3) The idea that an improper intention in one of the four blood-handling steps irrevocably invalidates the sacrifice, and you can't do it over with the proper intention. It doesn't say anywhere that you can go get more blood and start over, and sounds more like you can't.

4) The possibility that there is a prohibition against doing the sacrifice שלא לשמן implies that it isn’t just the absence of doing it right, but actively doing something bad. Is there such a prohibition? Rambam says there is, and equates it with פיגול, which the structure of the Mishna also implies:

פסולי המוקדשין יח:א-ב

א. כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים, הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב.

ב. מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה, שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים, ואע"פ כן אינו לוקה שאין המחשבה מעשה.

But he undercuts our proof by saying that the problem is comparable to מטיל מום- this focuses on the practical result of invalidating the sacrifice, not on the inherent evil of the שלא לשמה intent.

5) משאת משה, in his commentary on זבחים, discusses whether doing a blood-handling step שלא לשמה is just like skipping that particular step, or whether it's a pervasive invalidation in the whole korban. He’s inclined to think the latter. This is another manifestation of the same issue.

II. Why are sacrifices thought-sensitive, making them susceptible to rules such as שלא לשמן or פיגול?

1) ספר החינוך explains (מצוה קמד) that there is a special focus on your thoughts with קרבנות, because the whole goal of the קרבן is to purify your thoughts:

משרשי מצוה זו, היסוד אשר בנינו תחילה, שאמרנו כי עניני הקרבן להכשר מחשבות בני איש ולצייר בנפשם מתוך הפעולה שבין ידם רוע החטא וטוב דרכי היושר, על כן מהיות עיקר סיבתו על דבר המחשבות היה ראוי להיפסל במחשבה הנטויה בו מן היושר בכל מעשיו. וזה דבר ברור קרוב אל השכל למודה על האמת.

2) But pigul could be more than just a stray thought. Rashi and Tosfot agree you probably have to say the פיגול and שלא לשמן orally, which משאת משה (זבחים סימן י) sees as implying גמירות דעת, a practical plan.

רש"י פסחים ס"ג. בד"ה הכא במאי עסקינן

כל מחשבה דקדשים מוציא בפיו הוא.

תוספות שם בד"ה ר' מאיר

...הא דקרי בכל דוכתי פיגול פסול מחשבה לאו דוקא דאינו פיגול עד שיוציא בשפתיו...

Based on this, the problem with פיגול and שלא לשמן could be an intensified form of מצוה הבאה בעבירה, that is sensitive even to a planned עבירה. This seems especially possible with regard to פיגול, where the Torah talks about actual eating, and the extension to thoughts is based on rabbinic exegesis.