(ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ
לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְקֹוָק:
(יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב
לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה הרי הוא אומר ואל אשה בנדת
טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים? תלמוד לומר לא תקרב.
יכול תישן עמו בבגדיה על המטה? תלמוד לומר לא תקרב. יכול תרחץ פניה ותכחול [את]
עיניה? תלמוד לומר והדוה בנדתה (שם ט"ו ל"ג). כל ימים שבנדתה תהיה בנדוי.
מכאן אמרו כל המנולת עצמה בימי נדתה רוח חכמים נוחה הימנה וכל המקשטת עצמה בימי
נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה:
תני דבי אליהו: מעשה בתלמיד אחד ששנה הרבה וקרא הרבה, ושימש
תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו. והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות
ובבתי מדרשות, ואמרה להם: כתיב בתורה כי הוא חייך ואורך ימיך, בעלי ששנה הרבה וקרא
הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה - מפני מה מת בחצי ימיו? ולא היה אדם מחזירה דבר.
פעם אחת נתארחתי אצלה והיתה מסיחה כל אותו מאורע. ואמרתי לה: בתי, בימי נדותך מה
הוא אצלך? אמרה לי: חס ושלום, אפילו באצבע קטנה לא נגע בי. - בימי לבוניך מה אצלך?
- אכל עמי, ושתה עמי, וישן עמי בקירוב בשר, ולא עלתה דעתו על דבר אחר. ואמרתי לה:
ברוך המקום שהרגו, שלא נשא פנים לתורה, שהרי אמרה תורה ואל אשה בנדת טומאתה לא
תקרב.
ספר המצוות
לרמב"ם מצות לא תעשה שנג
והמצוה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות
ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה
באזהרה מזה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן
קירוב יביא לגלות ערוה. ולשון ספרא [פרק י"ג הלכה ב (בד"ח הט"ו)]
לא תקרבו לגלות אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר ואל אשה בנדת
טומאתה לא תקרב...
השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות לא תעשה שנג
...והנה הרב מצא הברייתא הזו המפורשת ותלה דבריו באילן גדול.
אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערוה כגון חבוק ונשוק
לאו ומלקות... והנה אין לא תקרבו לגלות ערוה נדרש להם לאו בפני עצמו כברייתא
השנויה בספרא אבל ידרשוהו בקריבה שלגלוי ערוה בלבד... נבין מהם כי אצלם זה האיסור
מדרבנן, או יהיה מן התורה דכל דמתהני מאיסורא איסורא הוא כענין בחצי שיעור, אבל
אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא...
א) חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה עד שתספור ותטבול... ולא ישחוק ולא יקל ראש עמה (אפילו בדברים) (טור ובית יוסף בשם רשב"א
מאבות דרבי נתן) שמא ירגיל לעבירה...
יד) כל אלו ההרחקות צריך להרחיק בין בימי נדותה בין בימי
ליבונה, שהם כל ימי ספירתה, ואין חילוק בכל אלו בין רואה ממש למוצאת כתם...
שולחן
ערוך יורה דעה סימן קפג סעיף א
הגה: ...
ואין חילוק בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה... כי כל הבא על הנדה חייב כרת.