לימוד
מפסוק
ב"ק
קי"ז:
מציאות
– קרקע לא נייד
תוס'
ב"מ ס"א. (ניסוח חריף) ד"ה אלא, תוס' סוכה ל"א.
יכול
לטעון הרי שלך לפניך
ב"ק שם
חייב
אם נשתמש
ב"מ י"ד:
אינו נקנה לגזלן ביאוש
תוס' סוכה ל:, והביא שהירושלמי גבי כלאים חולק על זה.
האם עובר עבירה
רמב"ם גנבה ז:י"א – כתב בפירוש
שהמשיג גבול עובר על גזילה אם בגלוי וגניבה אם בסתר.
גזילה
ואבידה ה:ג – גם שם משמע שאע"פ שחייב אם נשתמש, מכ"מ יש לשדה דין גזילה.
סהמ"צ ל"ת רמ"ו -
וכן
מפורש בספרי ורש"י גבי קרא דלא תשיג גבול רעך (דברים י"ט:י"ד)
תוס' ב"מ ס"א.
ד"ה אלא – משמע דאולי בעבדים עובר בלא תגזול, אבל בקרקע ממש, אינו עובר, והוא
לשיטתם דטעם הדין משום שאין מעשה גזל.
פני יהושע ב"מ שם
ר"ן לסוכה ל"א – הסוכה
אינה גזולה משום שקרקע אינה נגזלת, ולכן אין עבירה. וכן אפשר להבין בדברי התוס' שם
שאין בכלל מעשה גזילה ולכן הוי כשאלה בעלמא ולא שייך בזה גזילה. וכן משמע פשטות
לשון הש"ס שם.
"לגבי אוונכרי ליכא עבירה
וגבי סוכה גזולה נמי כיון דקרקע אינה נגזלת אינה אלא שאולה בעלמא דברשותא דמארא
קיימא ואין עליה במצות שם גזולה וקרא כתב והבאתם גזול ואין זו גזולה."
כלומר,
המדד איננו אם האדם עבר עבירה, אלא אם יש שם גזול על החפץ. זה מנתק את הקשר בין
האם האדם עבר עבירה לבין האם יש פה משום מהב"ב. וכך אפשר ליישב את הגמ'
בל"א. דמשמע דרבנן מכשירין משום מהב"ב בגוזל קרקע, דלאו למימרא דאין כאן
עבירה של גזל, אלא דארעא אין עליו שם גזול.
ולכאורה אפשר לטעון דלא פליגי
והספרי והרמב"ם מדברים דווקא במסיג גבול, שמספח מקרקע חבירו לקרקע שלו, והוי
כאילו הכניסו לרשותו. אבל לא בתוקף
את חבירו ומסלקו מקרקעו, דאז לא "לקח" את השדה.
אמנם בתשובת הרא"ש משמע
דבכל גווני עובר על איסור.