אלכוהול בקוסמטיקה בפסח - מקורות
נא לראות את הגדרת "denatured alcohol" כאן: http://www.newton.dep.anl.gov/askasci/chem00/chem00102.htm
שאלת השימוש במוצרי קוסמטיקה
שיש בהם אלכוהול מורכבת מהמון תת-שאלות. נא לחשוב על השאלות האלו במשך לימוד
המקורות:
שו"ת מנחת שלמה חלק א
סימן יז
ב)
יש הרבה תרופות דאף שסם התרופה מר מעט מ"מ אפשר דלא חשיב כאינו ראוי למאכל
אדם מפני זה שאנחנו מפונקים, שהרי משקה שאינה ראויה לשתיית אדם אינה מקבלת טומאה
וגם אינו מכשיר, ואפי"ה תנן ופסק כן הרמב"ם בפ"י מטו"א ה"ב
שהיוצא מן האוזן ומן החוטם ומי רגלים של בני אדם בין גדולים ובין קטנים חשיבי
משקין והרי הם תולדת המים, ויש עוד דוגמאות לכך, ולכן אפשר שצריכים לבדוק היטב כל
סוג לדעת אם זה חשיב כעירב בו דברים מרים הפוסלים מאכילת אדם.
שו"ת אגרות משה חלק או"ח
ג סימן סב
בסיכת רפואה שיש בה אלקאהאל של
חמץ לחולה שאין בו סכנה בפסח.
בדבר לסוך על חטטין בגופו
כשאין בו סכנה רק צער בעלמא משיחה שנתן לו הרופא שמעורב שם אלקאהאל /אלכהול/ של
חמץ בפסח שכתר"ה הורה להיתר, יפה הורה, דמצד איסור סיכה באיסורין הרי לר"ת
בנדה דף ל"ב לא שייך כלל סיכה כשתיה שלא בשמן ואף בשמן הוא רק מדרבנן דקרא
הוא אסמכתא בעלמא. ויש סתירה קצת דביומא דף ע"ז בתוספות ד"ה דתנן לא
כתבו בשם ר"ת אלא זה שהוא אסמכתא ביו"כ ובתרומה, ולא שלא שייך אלא בשמן,
משמע שסובר שהיה שייך סיכה כשתיה גם בשאר דברים כמו בשמן. ועוד סתירה דביומא משמע
דהאסמכתא הוא רק ליו"כ ותרומה, ובנדה משמע שהוא לכל דבר, דלכן ביומא כתבו
דמותר לסוך בחלב משום דלא אשכחן דאיתסר סיכה כשתיה אלא ביו"כ ובתרומה, ובנדה
כתבו על ההיתר בחלב ושומן חזיר משום דרק בשמן אסמכוה דהוא כשתיה וצ"ע. עכ"פ
לדינא סברי התוספות דליכא איסור סיכה כשתיה בחלב ושאר איסורים. ואף להסוברים דסיכה
כשתיה הוא בכל איסורין ובכל מינים, יפה כתב כתר"ה ממחנה אפרים דהוא דוקא סיכה
של תענוג. ומצד איסור הנאה כיון שאינו מאכל אדם מותר בהנאה.
אבל פשוט שהוא רק כשנעשה
המשיחה קודם הפסח, דבפסח גופיה כיון שכבר נאסר בהנאה כשלא נתערב בהמשיחה אסור אף
אחר שערבוהו בהמשיחה ונפסל מאכילה, כמו בפת שעיפשה ומלוגמא שנסרחה שאינו חייב לבער
שהוא דוקא בנסרחו קודם הפסח. ואלקאהאל עצמו כשהוא בעין לא נחשב נפסל מאכילה שיש
מנכרים ששותין אותו ע"י תערובות ותיקון קצת. אבל עיין ברמב"ם פ"ה
מיסוה"ת ה"ח דשלא כדרך הנאתן דמותר לעשות מלוגמא מחמץ גם בפסח אף לחולה
שאין בו סכנה משום שהוא שלא כדרך הנאתן, והביא הכ"מ מאורחות חיים דהוא מחמץ
של נכרי והנכרי עשה המלוגמא, ולכן יכול כשיש לו צער טובא לעשות בפסח המשיחה בדראג
סטאר של נכרי.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף
כח עמוד ב
שקדים
המרים, קטנים - חייבין, גדולים - פטורין. מתוקים, גדולים - חייבין, קטנים - פטורין.
רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו: זה וזה לפטור, ואמרי לה: זה וזה לחיוב. אמר
רבי אילעא: הורה רבי חנינא בציפורי כדברי האומר זה וזה לפטור. ולמאן דאמר זה וזה
לחיוב, למאי חזי? - אמר רבי יוחנן: הואיל וראוי למתקן על ידי האור.
שו"ת ציץ אליעזר חלק י
סימן כה פרק כ
(א) והנה בנוגע לאיסור הנאה
פסק הרמב"ם בפ"ה מה' יסודי התורה ה"ח דחמץ בפסח מותר שלא כדרך
הנאתן כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ. ובאשר שכאמור קיימת בזה גם בעיה של
איסור בל יראה הביא הכ"מ בשם האו"ח די"א דלא התיר אלא בחמץ דנכרי
וכ"כ הרשב"א דחמץ דנכרי הוא והשאילה לישראל או הניחה ע"ג מכתו ואין
אחריותה על ישראל וכו' ע"ש. אולם יש גם גוונא שתערובת חמץ מותר לקיימה ובכל
זאת אסור לאכלה, וכדמצינו ברמב"ם פ"ד מחמץ ומצה ה"ח שפוסק דדבר שיש
בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה הר"ז מותר לקיימו בפסח, וחוזר ומפרט בה' טי
י' י"א האופנים בזה וכותב: כיצד עריבת העבדנין שנתן לתוכן קמח ועורות וכו'.
וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריא"ק שנתן לתוכן חמץ מותר לקיימן בפסח שהרי
נפסדה צורת החמץ, הפת עצמה שעפשה ונפסלה מלאכול הכלב ומלוגמא שנסרחה אינו צריך
לבער וכו', ובהלכה י"ב מוסיף לפסוק בזה, דדבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל לאדם
כלל או שאינו מאכל כל אדם כגון התריא"ק וכיוצא בו אע"פ שמותר לקיימו
אסור לאכלו עד אחר הפסח ואע"פ שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא הרי זה אסור לאכלו
עיי"ש. הרי לנו אופנים של תערובת חמץ שמותר לקיימן ואסור לאכלם, וא"כ
לכגון אופנים אלה יש לומר שמוסבים דברי הרמב"ם בה' יסוה"ת, ומשו"ה
היה צריך לבוא עליה רק בנוגע להיתר אכילתם והנאתם ומשום דהו"ל שלא כדרך
הנאתן, ולעולם יש לומר דמיירי כשהם של הישראל, דהא מותר מיהת לקיימם. ויעוין פרטי
דינים בזה באו"ח סי' תמ"ב סעיף ד' ובמ"ב שם וכן במ"ב בסי'
תס"ו ס"ק א' וב' ושעה"צ עיי"ש. וכמו"כ יעוין מ"ש
ע"ד המג"א הפר"ח הישועות יעקב והמקור חיים ומגן האלף, וכן בספר ערך
השלחן סק"א יעו"ש ודוק.
שו"ת אחיעזר חלק ב - יו"ד
סימן יא
(ו) ועוד נ"ל דגם לשי' החו"ד
בשמרים שיש עליהם תורת איסור ודין אוכל אף שנפסל מאכילה משום שראוי להעמדה ודמי
לשאור זהו דוקא לפי שעומד לכך אבל היכא שאינו עומד לכך אף שבקל יכול לתקנו מ"מ
נפקע איסורו מדין תורה.
ויש להביא ראיה לזה מהא דפסחים ט"ו ודמ"ה
הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאוכלה מטמא טומאת אוכלין בכביצה ונשרפת
עם הטמאה בפסח ופירש"י שם דכיון דלא חזי לאדם מותר לטמאה בידים אלמא אעפ"י
שיכול לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות ודמי לשאור מ"מ כיון דאינה עומדת לכך פקע קדושת
תרומה ומותר לטמאה בידים.
שולחן ערוך אורח חיים סימן
תמב סעיף א
תערובת
חמץ עוברים עליו משום בל יראה (שמות יג, ז) ובל ימצא (שמות יב, יט) כגון המורייס
וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים.
שערי תשובה שם ג
וכל
כיוצא – עיין באר היטב ועיין בשו"ת ה"צ סי' כ' שכתב שיי"ש הנעשה
ממאלץ אסור דבר תורה דאף שנשתנה טעם המאלץ מכל מקום כיון שעיקרו של המאלץ לעשות
היי"ש והוי ליה כפירות עפוצים מאוד שאין ראוים לאכילה כשהם חיים ונאכלין על ידי
בישול במים או עם דבש וצוקר דאף שנשתנה טעם על ידי בישול וטיגון במלתייהו קיימי כו'
עיין שם...
ועיין
בשו"ת בית אפרים סי' מט תשובה אחת להגאון מורינו הרב יושע ז"ל, בעל המחבר
מג"ש, שכתב להחזיק במעוז היתר דיי"ש מחמת זיעה בעלמא...
ועיין
בשו"ת בית אפרים מה שכתב בשם הגאון בעל המחבר פ"י שצידד להתיר במכירת
מאלץ דמאלץ הוא חמץ נוקש' ע"ש וא"כ מה דמשמע מראש דברי הח"צ דעובר
בב"י וגם דאסור מה"ת אינו מוכרח לדעת כמה פוסקים דנוקשה מדרבנן...
ר' חיים דוד הלוי, תחומין, כרך ג' עמ' 69
כתב הרב פני-יהושע (בתשובותיו
או"ח סימן ח') על אשר נשאל בדין עניס שנתנו ביי"ש חמץ ועירבו עם עניס
אחר, ובשלו מתערובת זאת לפסח וכו', והאריך בפרטי הדין, וכתב דעתו להתיר שכבר
נתבטל, ותמה על הרב השואל שרצה להחמיר, בזו הלשון: וכבר חברתי תשובה גדולה מאד
ונכנסתי בשיטות עמוקות גדולות להוכיח דיי"ש אינו חמץ מן התורה והבאתי פלפול
גדול בתלמוד מכמה מקומות חזקות כראי מוצק, ואתה באת להוסיף להחמיר וכו' עכ"ל.
ושם האריך לבטל דעת המחמיר משום מבטל במזיד, וכן דחה שם הסברא תבלין לטעמא עביד
וכו' עיין שם.
שו"ת שואל ומשיב
מהדורה א ח"א סימן קמא
בשנת
תרי"ח הגיע לידי שו"ת מאמעריקא /מאמריקה/ בעיר נייא יארק /ניו יורק/ מהרב
מו"ה יודל מיטעלמאן ביום כ"ג סיון ש"ק שלח וז"ל השאלה פה
באמעריקא המציא שמן למאור בהיר היא למאור נקרא בענגליש /באנגלית/ פלאיד מאור כגאס
אור הנמשך ע"י צנורות מאש גחלי אבן מעשהו כך הוא ילקח שפורטיס /כהל/ חזק מאוד
כפלים כאקוויט שלנו גם לא ידענו רבנים אומרים כי נעשה מחמשת מיני דגן ורבים אומרים
כי נעשה מקטניות טערקיש ווייטץ הגדלה בארץ ההוא עד למרבה הדעת נותן כדבריהם יען
הוא בזול מאוד אמנם רבים אומרים כי נעשה מחמשת דגן השפירטעס /כהל/ החזקה הנה רבים
יעמידוהו במים מחצה למחצה וישתוהו כי"ש לענין עשות הפלאיד יערבו מחצה שפירטיס
/כהל/ החזק החי עם מחצה קאנפין הוא טערפטין הנודע כשיזדכך להיות זך וצלול כמים
יקרא קאנפין פה ואף אם אמנם יזדכך במראהו אך ריחו לא נמר וטעמו לא פג ואין ביכולת
אנושי לשתותם אף לא לטעום ולא עצמותם בלבד כי גם אם ינתן בכלי ואח"כ ירחצו את
הכלי וישטפוהו פעמים הרבה ויאמרו כי האומנים הצורפים כל תערובות כל מין בפ"ע
יוכלו לצרף השפירטעס לבדו והקאנפין לעצמו אך להפריד הריח שמא לא יוכלו להפריד
והחוש מעיד כי לא יוכלו לעשות וגם אם יוכלו לעשות לא כ"ע יוכלו לעשות ככה וע"ז
שאל אם מותר בפסח למאור כי המאור שבו טוב מאד וע"ז ציין באו"ח סימן תמ"ב
ס"ו ומג"א שם ס"ק ט"ו וח"י ס"ק י"ט יו"ד
סימן קל"ד סעיף י"ג בהג"ה ולא מצא איסור ואני לא ידעתי מה שייכות
יש לאותו מ"ש המ"א ס"ק ט"ו והח"י ס"ק י"ט כי
שם מיירי מזוזו"ג =מזה וזה גורם= ומה עניינו לכאן הא כאן השפירטיס הן חמץ
גמור והוה מחצה חמץ ומחצה שאינו חמץ אמנם מה שרמז לסימן קל"ד שם מבואר דכל
שפוגם הטעם שרי וה"ה כאן זה פוגם הטעם אך גם זה לא ידעתי דבשלמא כשרוצה להנות
בו ע"י שאוכל ושותה שייך לפגם אבל מה שנהנה מן האור מה בכך שהוא לפגם מ"מ
הוא נהנה מהאור וז"ב לפענ"ד וע"כ נראה אם היה מדגן אינו /איני/ מוצא
טעם להיתר כי לפענ"ד ל"ש בכה"ג זה וזה גורם כי עכ"פ נהנה
ממחצה דגן שיש בהשפירטעס וכל השפירטעס נעשה חמץ ועוד כיון דנהנה מהמאור ל"ש
זה וזה גורם דסוף סוף נהנה מהמאור ואטו אם פתילה של הקדש והשמן יהיה חול יהיה מקרי
זה וזה גורם אתמהה.
שו"ת יחווה דעת חלק ד
סימן מג
שאלה:
האם מותר להתרחץ בסבון שיש בו תערובת משומן מן החי לא כשר?
תשובה:
התוספות במסכת יומא (דף עז ע"א) כתבו בשם רבינו תם, שדין איסור חמשה עינויים
ביום הכפורים (חוץ מאכילה ושתיה), ובכללם איסור רחיצה וסיכה, אינו אלא מדרבנן, והפסוקים
שהביאו בגמרא שם לראיה, אינם אלא אסמכתא בעלמא. אבל בשאר איסורי אכילה אין לאסור
סיכה כשתיה, ולכן מותר לסוך בחֵלֶב, ואף על פי שהאוכל חלב בכרת, מכל מקום כיון
שמותר בהנאה, שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מאלכה, /מלאכה/ מותר לסוך בו. ורק
באיסור הנאה, כגון חלב מהותך של שור הנסקל, אסור לסוך בו (כדאיתא בפסחים כ"ה
ע"ב), אבל באיסור אכילה מותר...
אולם
בספר איסור והיתר (כלל ל"ט סימן ל"ד) כתב, אדם בריא אסור לו לסוך בשומן
חזיר או בחלב סיכה של תענוג, שדין סיכה כשתיה מדרבנן. וכתבו הסמ"ג והסמ"ק,
שמכל מקום אם יש לו חטטין בראשו מותר לסוך בכל האיסורים של תורה, שבמקום צער לא
גזרו חכמים, וכדין יום הכפורים. ומה שהתירו התוספות בנדה (דף ל"ב ע"א) בשם
רבינו תם, סיכת שומן חזיר וחלב, שמא זהו דוקא במקום צער. ע"כ. אולם בתוספות
יומא (ע"ז ע"א) כתבו בשם רבינו תם, שלא מצינו איסור סיכה כשתיה אלא ביום
הכפורים, ובשמן של תרומה, ובאיסורי הנאה, והרי אף ביום הכפורים אם יש לו חטטין
בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ומוכח שבשאר איסורים מותרת אפילו סיכה של תענוג...
והן
אמת כי בספר ארחות חיים חלק ב' (עמוד שי"ב) כתב, שאסור בודאי לסוך את בשרו
בחלב, שסיכה בכלל שתיה היא, והוא הדין בחלב שאר בהמות וחיות טמאות. ע"ש. והובא
בבית יוסף יורה דעה (סימן קי"ז). והוא נגד דעת רבינו תם וכל הראשונים הנ"ל...
ומכל
מקום נראה שלכל הדעות סבון שנעשה מחלב ושומן חזיר, אין שום איסור לרחוץ בו, לפי
שטעמו פגום מאוד, והלכה רווחת (עבודה זרה ס"ח ע"א) שנבלה שאינה ראויה
לגר אינה קרויה נבלה...
כתב
הפרי תאר (בסימן ק"ח סק"ה), שמותר לאומנים לטעום הבורית ואין לדמות פגם
של קדרה שאינה בת יומה לפגם הבורית, שהפגם של קדרה שאינה בת יומה ראוי קצת לאכילה,
מה שאין כן פגם הבורית שהוא פגום ביותר ונמאס לגמרי, ואין כאן טעם איסור כלל. וכמו
שפסק הצמח צדק (סימן מ"ז). ע"ש. ועיין עוד בערך השלחן יורה דעה (סימן ק"ג
סק"ב). גם בשו"ת קרית חנה דוד חלק א' (חלק יורה דעה סימן ד') האריך
להתיר להשתמש בסבון שיש בו תערובת חלב להדחת כלי סעודה בחמין שהיד סולדת בו, מטעם
האמור, שהבורית פגום ביותר ואין כאן שום טעם איסור כלל, והוא קל הרבה יותר מדין
קדרה שאינה בת יומה, ולכן גם לכתחלה מותר. ע"ש. וכל שכן שמותר להתרחץ עם סבון
שהוא פחות מסיכה רגילה, שמיד משתטף במים, ורוח עברה ותטהרם. וכן כתב הגאון רבי
יחיאל מיכל אפשטיין בספר ערוך השלחן יורה דעה (סימן קי"ז ס"ק כ"ט),
שבבורית שלנו שהוא פגום מאוד ואף לאכילת הכלב אינו ראוי, ואין לך נותן טעם לפגם
גדול מזה, פשוט שאין כל חשש איסור להתרחץ בו אפילו לבריאים. וכן המנהג פשוט בכל
תפוצות ישראל לסוך בבית המרחץ בבורית, ואין פוצה פה ומצפצף. ע"ש. והמשנה
ברורה בביאור הלכה (סימן שכ"ו סעיף י') כתב, שנכון לחוש לדעת המחמירים בסיכת
חלב לתענוג, ולכן אין לרחוץ בבורית של חלב אם אפשר להשיג בורית כשרה שאינה של חלב.
ע"ש. ולא ירד לחילוק האחרונים בין חלב הראוי לאכילה ובין סבון שנפגם מאוד...
לפי מה שלמדנו בשיעור הקודם ובשיעור זה, מה דעתך על פסק הלכה זה?
Chicago Rabbis OK Pills for
Passover
(
for Passover status of medicines, cosmetics, and toiletries. "All pill
medication
(with or without chometz) that one swallows is
permitted without special
hashgocho (certification)," the rabbis noted in
a statement released by the
Chicago Rabbinical Council, one of the nation's leading kosher certification
agencies. For chewable pills and liquid medications, the rabbis warned against
consuming the medicines that have chometz, urging
constituents to consult a
local rabbi and their doctor if contemplating discontinuing. The rabbis
included
Gedaliah Schwartz, head of the rabbinical court of
the CRC, Shmuel Fuerst,
dayan (judge) of Agudath
and Dovid Zucker, head of
the Lakewood Kollel. The rabbis also ruled that
"all
varieties of body soaps, shampoos, and stick deodorants" as well as
ointments,
creams, nail polish, hand lotion, eye shadow, eyeliner, mascara, blush, foot
and
face powders, and ink and paint are permitted" irrespective of the
ingredients. On
the other hand, the rabbis said, colognes, perfumes, hairspray, shaving lotions
and deodorants in liquid form that have restorable denatured alcohol should not
be used. Lipstick with chometz, said the CRC, should
similarly not be used.