המקדש ביחיטי קורדניתא - מקורות

פסחים כא:

עבר זמנו אסור בהנאתו. פשיטא! - לא צריכא, לשעות דרבנן. דאמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רבי יוחנן: המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא - אין חוששין לקדושין.

שם ו:-ז.

אמר רב יהודה אמר רב: הבודק צריך שיבטל. מאי טעמא? אי נימא משום פירורין הא לא חשיבי, וכי תימא: כיון דמינטר להו אגב ביתיה חשיבי - והתניא: סופי תאנים ומשמר שדהו מפני ענבים, סופי ענבים ומשמר שדהו מפני מקשאות ומפני מדלעות, בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן - אסורין משום גזל וחייבין במעשר, בזמן שאין בעל הבית מקפיד עליהן - מותרין משום גזל ופטורין משום מעשר! - אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה. - וכי משכחת ליה לבטליה! - דילמא משכחת ליה לבתר איסורא, ולאו ברשותיה קיימא, ולא מצי מבטיל. דאמר רבי אלעזר: שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים, וחמץ משש שעות ולמעלה. וניבטליה בארבע, וניבטליה בחמש! - כיון דלאו זמן איסורא הוא, ולאו זמן ביעורא הוא - דילמא פשע ולא מבטל ליה. וניבטליה בשית! - כיון דאיסורא דרבנן עילויה - כדאורייתא דמיא, ולאו ברשותיה קיימא, ולא מצי מבטיל. דאמר רב גידל אמר רבי חייא בר יוסף אמר רב: המקדש משש שעות ולמעלה, אפילו בחיטי קורדניתא - אין חוששין לקידושין. ולבתר איסורא לא מצי מבטיל ליה? והא תניא: היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו - מבטלו בלבו, אחד שבת ואחד יום טוב. בשלמא שבת - משכחת לה, כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת. אלא יום טוב - בתר איסורא הוא! - אמר רב אחא בר יעקב: הכא בתלמיד יושב לפני רבו עסקינן, ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו, ומתיירא שמא תחמיץ קדים ומבטיל ליה מיקמי דתחמיץ. דיקא נמי, דקתני: היה יושב בתוך בית המדרש, שמע מינה.

רש"י שם

המקדש - אשה.

משש שעות ולמעלה - מתחלת שש, דאיסורא דרבנן הוא.

אפילו בחיטי קורדנייתא - הצומחים בהרי אררט קשין הם מאד, ואפילו הכי אין חוששין לקדושין אם באו עליהם מים, ואף על גב דאתי איסור הנאת חמץ דרבנן דשש, ומפקע קידושי תורה, ושרי אשת איש לעלמא - הא מתרצינן בכמה דוכתין: כל דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש, והפקר בית דין הפקר, והם הפקירו ממונו.

תוספות שם

משש שעות ולמעלה - פ"ה מתחלת שש ולא נהירא לר"ת דע"כ הא דאמר לעיל חמץ מו' שעות ולמעלה אסור היינו מסוף שש ופר"ת דמסוף שש קאמר ומייתי ראיה מחיטי קורדנייתא שהן קשין והוה חמץ נוקשה שאינו אסור נמי אלא מדרבנן.

ר"ן פסחים ג. בדפי הרי"ף ד"ה המקדש

...אבל הרמב"ן (מלחמות ה') כתב דמתחלת שש אפילו בחמץ דאורייתא חוששין לקידושיו דכיון דלבתר איסורא מיבדל בדילי אינשי מחמץ ובשש הכל עסוקים לשורפו לא משמע להו לאינשי דמיתסר בהנאה ואי אמרת דבשש אין חוששין לקידושיו אתו למימר הכי בד' ובה' ואתו למישרי אשת איש ומשום הכי נקט משש שעות ולמעלה דוקא ונ"ל דמשום הכי נקט משש שעות ולמעלה דאילו מחמשה ולמעלה איכא למיחש דילמא הנך קידושי בה' הוו אלא דטעו בין ה' לו' אבל משש ולמעלה ליכא למיחש למימר דה' הוו וטעו בין ה' לז' שבה' חמה במזרח ובז' חמה במערב הילכך בשש שעות חוששין לקידושיו אפילו הכי שפיר מייתי ראיה דמאי דאסרוה רבנן עליה לאו ברשותיה קאי כיון דאמרינן דנוקשה משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו והרז"ה (בספר המאור) השיב על הרי"ף שהביא הא דרב גידל אמר רב בהלכותיו ואמר דרב לטעמיה דסבירא ליה כר' יהודה (פסחים כח.) דאמר חמץ מו' שעות ולמעלה אסור מן התורה ומיתסר נמי בהנאה ומשום הכי אין חוששין לקידושיו אבל אנן דקיי"ל (פסחים ל.) כרבי שמעון דאמר דבין לפני זמנו בין לאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום חוששין לקידושיו ואין דבריו נכונים מטעם שכבר כתבתי בחידושי (פסחים ו: ד"ה שני דברים) דאפילו ר"ש מודה דחמץ מו' שעות ולמעלה מיתסר בהנאה מדאורייתא.

(טוב לעיין גם בדברי הרמב"ן ובעל המאור בפנים)

קידושין נו:

מתני'. המקדש בערלה, בכלאי הכרם, בשור הנסקל, ובעגלה ערופה, בצפורי מצורע, ובשער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה - אינה מקודשת. מכרן, וקידש בדמיהן - מקודשת.

תוספות שם

המקדש בערלה כו' אינה מקודשת - פירוש לפי שאיסור הנאה וא"ת אמאי אינה מקודשת הא שרי ליהנות ממנו שלא כדרך הנאתו כדאמר בפ' כל שעה (פסחים דף כד:) ויש לומר בכאן מיירי דליכא שוה פרוטה אלא כדרך הנאתו אי נמי יש לומר דמיירי שפיר דאיכא שוה פרוטה אף שלא כדרך הנאתו מ"מ כיון שהאשה סבורה שיש לה ליהנות דרך הנאתן ואינו כן לא סמכה דעתה והוי מקח טעות ואם תאמר ואמאי לא חשיב בהך מתני' פיגול ונותר וטמא ויש לומר דבקדשים לא קא מיירי והא דלא חשיב חמץ בפסח משום דקסבר כרבי יוסי הגלילי דשרי בהנאה בפרק כל שעה (שם דף כג.) והא דלא חשיב עבודת כוכבים משום דלא שייך למיתני ביה מכרן וקידש בדמיהן מקודשת שהרי עבודת כוכבים תופסת דמיה ושביעית אחר הביעור.

רמב"ן שם

הא דתנן המקדש בערלה אינה מקודשת, איכא למידק והא מותרת היא בשלא כדרך הנאתן כדאמרינן בפסחים (כ"ה ב') ברבינא דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה, לא קשיא התם חולה היתה ושלא כדרך הנאתן שרי אע"פ שאין בו סכנה, אבל בלא חולי אסור בכל ענין, דלא אמרינן אלא אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן, מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא, ואע"ג דמשמע דאיסורייהו מדרבנן מדאין לוקין עליהם, הא קיי"ל (פסחים כ"א ב') דמקדש באיסור מדבריהם אינה מקודשת. ואי קשיא והרי כל הנשרפין אפרן מותר, י"ל הכא כשאין באפרה שוה פרוטה.

רשב"א שם

מתני' המקדש בערלה ובכלאי הכרם כו' אינה מקודשת. קשיא לן והא שלא כדרך הנאתו [ראוי] הוא ומשמע בפ"ב דפסחים דשלא כדרך הנאתו שרי כרבינא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתו קא עבידנא, י"ל דהתם שאני דחולה הויא ובמקום חולי התירו אע"פ שאין בו סכנה אבל שלא במקום חולי לא, וא"ת עוד והא ערלה וכלאי הכרם בשריפה ותנן שלהי תמורה (ל"ד א') כל הנשרפין אפרן מותר, ותירצו בתוס' דהכא בדליכא אלא שו"פ בצמצום ואפילו בנהנה ממנו כדרך הנאתו והלכך בנהנה ממנו שלא כדרך הנאתו בציר ליה שיעורא, והעלו שתי הקושיות בתירוץ זה. ואינו מחוור לי, דהא סתמא קתני כל המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת, ועוד דומיא דשור הנסקל קתני ושור הנסקל משמע בכולו שיש בו שוה כמה פרוטות, ועוד דגרסינן בתוספתא המקדש באשרה ופירותיה בעיר הנדחת וביושביה כו' כולן אע"פ שמכרן וקדש בדמיהן אינה מקודשת אלמא אע"פ שאלו מן הנשרפין ויש באפרן יותר משוה פרוטה אינה מקודשת, ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפילו קדשה בסאה של פירות ערלה משום דהשתא מיהא לית להו דמים דאסור למוכרן ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קלי ליה כגופא אחרינא דמי ולא זהו מה שקדשה בו הלכך אינה מקודשת, ואע"ג דאסיקנא בפרק האומר לקמן (ס"ד א') גמ' הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי, התם הוא דאין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא, ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהי' אבל בלאו הכי לא וכדתניא התם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין או פירות ערוגה זו מחוברים יהו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לא אמר כלום אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימים, כנ"ל.

רא"ש שם (קידושין פרק ב סימן לא)

מוכח בשמעתין דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן מקודשת מדאמרינן (קידושין נח.) תניא המקדש בחולין בעזרה רבי שמעון אומר מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא מיהו אשכחן בפ"ק דפסחים אמר רב גידל המקדש בחיטי קרדנייתא משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושיו ואע"ג דחטי קרדנייתא קשים וחימוצו דרבנן ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו דאורייתא אבל חולין שנשחטו בעזרה לרבי שמעון איסורו מדרבנן והתם נמי פעמים מקודשת כמו שפר"ת דוקא משש שעות ולמעלה ואע"ג דחיטי קרדנייתא חימוצו מדרבנן מכל מקום איסור חמץ הוי מדאורייתא למעלה משש שעות אבל בשעה ששית דאיסור חמץ דרבנן וגם חטי קרדנייתא דרבנן חוששין לקידושיו ודלא כפרש"י שפירש מתחלת שש ולמעלה דלישנא משש ולמעלה מסוף שש משמע והא דקאמר בריש כל שעה (פסחים כא:) לא נצרכה אלא לשעות דרבנן וכי הא דאמר רב גידל וכו' הכי מייתי ראיה כי היכי דבשעות דאורייתא וחמץ דרבנן אין חוששין לקידושיו הכי נמי בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן

תוס' חולין ד: ד"ה מותר

...וא"ת מאי פריך בריש פרק בתרא דע"ז (דף סב.) גבי השוכר הפועל לעשות עמו יין נסך שכרו אסור מ"ט אילימא משום דיין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור והרי ערלה וכלאי הכרם דאסור בהנאה ותנן מכרם וקדש בדמיהם מקודשת ומאי קשיא הא לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה שכרו אסור גם לאחרים כמו יין נסך עצמו ולהכי פריך שפיר דאי אסור גם לאחרים כמו יין נסך אמאי מקודשת כיון דגם היא אסורה ליהנות ונהי דאמרינן בריש כל שעה (פסחים דף כא:) דהמקדש בשעות דרבנן וחמץ דרבנן דחוששין לקדושין מ"מ מקודשת גמורה לא הויא דאם בא אחר וקדשה חוששין לקידושי שניהם.

רמב"ם אישות ה:א

המקדש בדבר שהוא אסור בהנאה כגון חמץ בפסח או בשר בחלב וכיוצא בהן משאר איסורי הנאה אינה מקודשת, ואפילו היה אסור בהנאה מדבריהם כגון חמץ בשעה ששית מיום ארבעה עשר אינה מקודשת.

מגיד משנה שם

מ"ש רבינו ואפילו היה איסור מדבריהם למדו מאיסור החמץ בשעה ששית שמפורש בפסחים בפ"ב שאפילו בזמן שאיסורו מדבריהם אינה מקודשת והוא הדין לשאר דברים וכבר תירצו המפרשים הסוגיא שהיא גבי חולין שנשחטו בעזרה בסוף האיש מקדש (נח.) שנראה שהוא קשה על דין זה וכן הסכים הרמב"ן (שם ד"ה הא דאקשינן) שבכל איסורי הנאה אינה מקודשת.

טור אבן העזר סימן כח

כתב הרמב"ם ז"ל המקדש באיסורי הנאה אפי' דרבנן כגון חמץ בשעה ששית אינה מקודש' עבר ומכרו וקדש בדמיו מקודש' אפי' באיסור דאורייתא חוץ מדמי ע"ז וא"א ז"ל כתב המקדש באיסורי הנאה דרבנן כגון חמץ בשעה ששית או בשאר איסורי דרבנן מקודשת ומיהו המקדש בחמץ דרבנן מו' שעות ולמעלה אינה מקודשת: והמוכר איסורי דאורייתא ומקדש בדמיהן דמקודשת דוקא כשמכרו לעכו"ם או לישראל ויודע הלוקח שהוא איסורי הנאה אבל אם אינו יודע לא חל המכר והמעות גזל ביד המוכר:

שולחן ערוך אבן העזר סימן כח

המקדש באיסורי הנאה דרבנן לגמרי, שאין לו עיקר בדאורייתא, מקודשת. ואם בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן, או בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא, ספק מקודשת. ואם באיסורי דאורייתא לגמרי, כגון חמץ דאורייתא בשעות דאורייתא, אינה מקודשת.

הגה: קהל שתקנו ועשו הסכמה ביניהם שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה, ועבר אחד וקידש, חיישינן לקידושין וצריכה גט. אע"פ שהקהל התנו בפירוש שלא יהיו קדושיו קדושין והפקירו ממונו, אפ"ה יש להחמיר לענין מעשה (מהרי"ק שורש פ"ד). אשה שנדרה הנאה מאדם אחד או מכל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני, ועבר אחד וקדשה, אינה מקודשת, דהוי כאלו קדשה באיסורי הנאה. ודוקא שקדשה בתורת כסף, אבל אם קדשה בשטר, הוי קידושין (רשב"א סי' תר"ב, ותר"ג).

(עיין עוד שם בחלקת מחוקק אות לז ובבית שמואל אות נב)