משנה. כל שעה שמותר
לאכול - מאכיל לבהמה לחיה ולעופות, ומוכר לנכרי, ומותר בהנאתו, עבר זמנו - אסור
בהנאתו, ולא יסיק בו תנור וכירים, רבי יהודה אומר: אין ביעור חמץ אלא שריפה,
וחכמים אומרים: אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.
רבי יהודה אומר אין ביעור וכו'.
תניא, אמר רבי יהודה: אין ביעור חמץ אלא שריפה. והדין נותן: ומה נותר שאינו בבל
יראה ובל ימצא - טעון שריפה, חמץ שישנו בבל יראה ובל ימצא - לא כל שכן שטעון
שריפה? אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין. לא מצא עצים
לשורפו - יהא יושב ובטל? והתורה אמרה (שמות יב) תשביתו שאר מבתיכם - בכל דבר שאתה
יכול להשביתו. חזר רבי יהודה ודנו דין אחר: נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה, מה
נותר בשריפה - אף חמץ בשריפה. אמרו לו: נבילה תוכיח, שאסורה באכילה ואינה טעונה
שריפה. אמר להן: הפרש; נותר אסור באכילה ובהנאה, וחמץ אסור באכילה ובהנאה. מה נותר
טעון שריפה - אף חמץ טעון שריפה. - אמרו לו: שור הנסקל יוכיח, שאסור באכילה ובהנאה
- ואינו טעון שריפה. - אמר להן: הפרש; נותר אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת, וחמץ
אסור באכילה ובהנאה וענוש כרת. מה נותר בשריפה - אף חמץ בשריפה. - אמרו לו: חלבו
של שור הנסקל יוכיח, שאסור באכילה ובהנאה וענוש כרת - ואין טעון שריפה. חזר רבי
יהודה ודנו דין אחר: נותר ישנו בבל תותירו, וחמץ בבל תותירו. מה נותר בשריפה - אף
חמץ בשריפה. אמרו לו: אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק, לדבריך, יוכיחו: שהן בבל
תותירו. שאנו אומרים בשריפה - ואתה אומר בקבורה! שתק רבי יהודה. אמר רב יוסף:
היינו דאמרי אינשי: כפא דחטא נגרא בגווה נשרוף חרדלא. (אמר אביי) [אביי אמר]: סדנא
בסדני יתיב, מדויל ידיה משתלים. רבא אמר: גירא בגירי מקטיל, מדויל ידיה משתלים.
דתניא: (ויקרא כג) בסוכות תשבו - סוכה
של כל דבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים
שבלולב. והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים - אינו נוהג אלא בארבעת
מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים - אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין? - אמרו
לו: כל דין שאתה דין תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין, לא מצא ארבעת מינין -
יהא יושב ובטל, והתורה אמרה, בסכות תשבו שבעת ימים - סוכה של כל דבר. וכן בעזרא
אומר (נחמיה ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ
עבת (ועשו) [לעשות] סכות ככתוב. ורבי יהודה סבר: הני - לדפנות, עלי הדס ועלי תמרים
ועלי עץ עבות - לסכך.
תני רבי יודה אומר אין ביעור חמץ
אלא בשריפה דין הוא מה אם פיגול ונותר שאינו בל יראה ובל ימצא אינו אלא בשריפה חמץ
שהוא בבל יראה ובל ימצא אינו דין שלא יהא אלא בשריפה אמרו לו לרבי יודה כל דין
שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם לא נתמנה לו אור ישב לו ולא
יבעיר אמרה תורה תשביתו שאור מבתיכם כיוצא בו אמר רבי יודה אשה כי תזריע וילדה זכר
מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאה שבעת ימי' וביום השמיני ימול שומע אני ביוצא חי
שהוא מטמא את אמו טומאת לידה מניין ליוצא מת שהוא מטמא את אמו טומאת לידה אמר רבי
יודה הרי אני דן מה אם ביוצא חי שאינו מטמא את אמו ואת הבאין עמו ואת הבא עם אמו
לאוהל טומאת שבעה מטמא את אמו טומאת לידה היוצא מת שהוא מטמא את אמו ואת הבאין עמו
ואת הבא עם אמו לאוהל טומאת שבעה אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה אמרו לו לרבי
יודה כל דין שתחילתו אתה דן להחמיר וסופו להקל אינו דין הא אם טיהר החי את אמו
יטהר אף המת את אמו אם לא זכיתי מן הדין לפיכך אמרה תורה זכר לרבות את המת כיוצא
בו אמר רבי יודה תשבו בסוכות סוכ' של כל דבר שהיה רבי יודה אומר הדין נותן שלא תהא
הסוכה באה אלא מארבעת המינין מה אם לולב שאינו נוהג בלילו' כבימים אינו בא אלא
מארבעת המינין סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תבוא אלא מארבעת המינין
אמרו לו לרבי יודה כל דין שאתה דן שתחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין הא לא מצא
מארבעת המינין ישב לו בלא סוכה ואמרה תורה תשבו בסוכות סוכה של כל דבר וכן עזרא
אמר ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם לאמר צאו ההר וגו' חזר רבי יודה
ודנו דין אחר חמץ אסור באכילה ונותר אסור באכילה מה זה בשריפה אף זה בשריפה אמרו
לו נבילה תוכיח שהיא אסורה באכילה ואינה בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה
ונותר אסור באכילה ובהנייה אל תוכיח נבילה שאינה אסורה בהנייה אמרו לו והרי שור
הנסקל יוכיח שהוא אסור באכילה ובהנייה ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה
ובהנייה וחייבין עליו כרת ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת אל יוכיח
שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו והרי חלב שור הנסקל יוכיח שהוא אסו'
באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ואינו בשריפה אמר להן חמץ אסור באכילה ובהנייה
וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ונותר אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו
זמן אל יוכיח חלב שור הנסקל שאין לו זמן אמרו לו והרי אשם תלוי בשיטתך יוכיח שהוא
אסור באכילה ובהנייה וחייבין עליו כרת ויש לו זמן ואינו בשריפה ושתק רבי יודה תני
עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בכל דבר משהגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואתיא
כרבי יודה אית תניי תני עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה משהגיע זמן ביעורו
את מבערו בכל דבר ואתיא כרבנין רבי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בל יראה ובל
ימצא ואי זה זה בשריפה
ד. ואלו הן הנקברים קדשים שהפילו יקברו הפילה שליא תקבר שור הנסקל
ועגלה ערופה וצפורי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה רבי
שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה:
ה. ואלו הן הנשרפים חמץ בפסח ישרף ותרומה טמאה והערלה וכלאי הכרם את שדרכו
לישרף ישרף ואת שדרכו ליקבר יקבר ומדליקין בפת ובשמן של תרומה:
ו. כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו אשם תלוי
ישרף רבי יהודה אומר יקבר חטאת העוף הבאה על ספק תשרף רבי יהודה אומר יטילנה לאמה
כל הנשרפין לא יקברו וכל הנקברים לא ישרפו רבי יהודה אומר אם רצה להחמיר על עצמו
לשרוף את הנקברים רשאי אמרו לו אינו מותר לשנות:
...רבי
עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל
מלאכה לא (תעשו) [יעשה בהם] ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה... אמר רבא: שמע מינה מדרבי
עקיבא תלת; שמע מינה: אין ביעור חמץ אלא שריפה, ושמע מינה: הבערה לחלק יצאת, ושמע
מינה: לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך.
אין ביעור חמץ אלא שריפה - נראה דהלכה כרבי יהודה דסתם לן תנא כותיה
בפרק בתרא דתמורה (ד' לג:) וא"ת א"כ בהא דאמר ר' יהודה סוכה אינה נוהגת
אלא בארבע מינין שבלולב יהא נמי הלכה כמותו דהתם נמי לא פליגי רבנן אלא מטעם דכל
דין שתחלתו להחמיר וסופו להקל אין דין ובפ"ק דסוכה (ד' יא.) סתם לן תנא כרבנן
דקתני הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת אם קצצן כשירה וי"ל דהכא קיימא לן כרבי
יהודה משום דין אחר דיליף במה מצינו אף על גב דאמרו לו חטאת העוף ואשם תלוי יוכיחו
ושתיק מ"מ לדידן סבירא לן כרבנן דאמרי חטאת ואשם בשריפה וליכא תוכיח.
ורש"י פסק כר' יהודה משום דסתם לן תנא כוותיה בפרק בתרא דתמורה
(דף לג ב) דחשיב חמץ בכלל כל הנשרפין. ואע"ג דשתק ר' יהודה. אנן לא שתקינן.
דלא איתותב אלא מדברי עצמו. וכן פסק בספר המצות (עשין לט) וכן פסק הרב הברצלוני
ז"ל והביא ראיה מדאמר רבא לעיל (דף ה א) ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה.
והגאונים פסקו כחכמים וכן כתב בעל העיטור ז"ל וכן כתב ה"ר יונה
ז"ל. ואי משום סתמא דתמורה קי"ל בתרי מסכתות אין סדר ואם כן הלכה כרבים
ואי תיקשי לך רבנן גופייהו לילפו מנותר דלדידהו ליכא פירכא וי"ל דלדידהו איכא
לאקשויי מה לנותר שכן קדש לכך ראוי להחמיר ולשורפו ושריפה חמורה כדאי' בשילהי
תמורה (שם) אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי ולפירוש ר"ת
ז"ל דמפרש (פ"ק דף יב) בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר היינו בשעה ששית דאז
רגילין העולם לבערו אין נפקותא בפסק זה כולי האי דאין אדם משהה חמצו עד אחר חצות
ואף לפירוש רש"י בשעה חמישית מודה שמבערו בכל דבר:
יש מן הגאונים ז"ל שהן פוסקין כר' יהודה
משום דתנן סתמא כותיה במסכת תמורה, דקא חשיב חמץ בפסח עם הנשרפין, והכא נמי אמרינן
דסתמא דמתניתין דקתני ולא יסיק בו תנור וכירים דלר' יהודה נצרכה. ואע"פ ששתק
ר' יהודה לדבריו הוא שהוקשה, אבל אליבא דרבנן דאמרי' דאשם תלוי בשריפה לא הוקשה
אלא יכול הוא לדון מנותר. מיהו ודאי אית לן למימר דליכא לאקשויי נמי לרבנן דלדידהו
דאמרי בשריפה יהא לנו לדון מנותר, שאם כן כי היכי דאמרי' על ר' יהודה הינו דאמרי
אינש כפא דחטא נגרא הכי נמי איכא הכי לרבנן, אלא לרבנן לא חישי' להאי דינא משום
דאקרא סמיכי דכתי' תשביתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו.
משמע דהדר ביה ר' יהודה משום קושיא
דרבנן. וקשיא דבמס' סוכה א"ר יהודה אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינין בלבד
ק"ו ומה לולב שאינו נוהג אלא יום אחד אינו אלא בארבעה מינין סוכה שנוהגת שבעה
לא כל שכן אמרו לו כל דין שאתה דן וכו' ולא שמעינן ליה דהדר ביה. וא"ל דהכא
נמי לא הדר ביה מסבריה אלא דבעי לאשכוחי ק"ו או ג"ש לדבריהם דרבנן
ולבסוף נמי כי שתיק לדבריהם הוא דשתיק אבל לדידיה אע"ג דתחלתו להחמיר וסופו
להקל דין הוא.
משנה. רבי מאיר אומר: אוכלים כל חמש, ושורפין בתחלת שש. רבי יהודה
אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחלת שש...
ורבא אמר: לאו היינו טעמא דרבי יהודה, אלא רבי יהודה לטעמיה, דאמר:
אין ביעור חמץ אלא שריפה, ויהבו ליה רבנן שעה אחת ללקוט בה עצים. איתיביה רבינא
לרבא, אמר רבי יהודה: אימתי - שלא בשעת ביעורו, אבל בשעת ביעורו - השבתתו בכל דבר!
- אלא אמר רבא: גזירה משום יום המעונן.
שלא בשעת ביעורו - בתחילת שש וכל שש,
דאכתי מדאורייתא שרי, אבל בשעת ביעורו, בשבע שהוא מוזהר מן התורה - השבתתו בכל
דבר, וטורח זה למה, אם אין לו עצים - ימתין עד שעת ביעורו, וישביתנו בכל דבר.
אימתי שלא בשעת ביעורו - פירש הקונטרס שלא בשעת ביעורו בשש ובשעת
ביעורו מכאן ואילך ופריך הואיל ובשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ימתין עד שבע וקשה
לר"ת היכי ימתין עד שבע לבערו הא אסקינן לעיל (ד' י:) דגזר ר' יהודה בשעת
איסורו לבדוק דילמא אתי למיכל מיניה ועוד שעת ביעורו דמתני' היינו בשש ועוד דמנותר
יליף ר' יהודה דחמץ בשריפה ונותר אחר שיעורו טעון שריפה וכמו כן חמץ ומפר"ת
דשלא בשעת ביעורו היינו אחר שש שרוב העולם מבערין בשש כתיקון חכמים וטעם משום
דיליף מנותר והיינו לאחר איסורו אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש כיון שאינה מצוה לבערו
אלא מדרבנן השבתתו בכל דבר וכן איתא בירושלמי פרק כל שעה.
כיצד ביעור חמץ שורפו או פורר וזורה
לרוח או זורקו לים, ואם היה החמץ קשה ואין הים מחתכו במהרה הרי זה מפררו ואחר כך
זורקו לים, וחמץ שנפלה עליו מפולת ונמצא עליו עפר שלשה טפחים או יתר הרי הוא
כמבוער וצריך לבטל בלבו אם עדיין לא נכנסה שעה ששית. נתנו לנכרי קודם שעה ששית
אינו צריך לבער, ואם שרפו קודם שעה ששית הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח,
אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנייה הרי זה לא יסיק בו תנור
וכירים ולא יאפה בו ולא יבשל בו, ואם אפה או בשל אותה הפת ואותו התבשיל אסור
בהנייה, וכן הפחמין שלו אסורין בהנייה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנייה.
רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא
שריפה ורש"י פוסק כוותיה וכן בספר המצות והגאונים פסקו כחכמים דאמרי מפרר
וזורה לרוח או מטיל לים פירוש גם יפרר כשיזרוק לים ולא ישליכנו שם שלם וכ"כ
הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ואף ר"י לא קאמר דוקא בשריפה אלא שלא בשעת
ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י שלא בשעת ביעורו הוא שעה ששית
אז הוא דוקא בשריפה ובשעת ביעורו הוא מכאן ואילך ור"ת פירש איפכא שעת ביעורו
הוא שעה ששית ואז השבתתו בכל דבר ומשם ואילך דוקא בשריפה ולפ"ז אפילו לרבי
יהודה א"צ לשורפו שרוב העולם מבערין קודם סוף שש כתב א"א הרא"ש
ז"ל דאפילו לרש"י בשעה חמישית השבתתו בכל דבר כיון שמותר בהנאה ואינו
נראה כן מפירושו שהוא פי' דלר' יהודה אפילו יוצא בשיירא הוא דוקא בשריפה וכששורפו
בשעת איסורו לכ"ע אסור ליהנות בו לכך טוב לעשות לו מדורה ולשורפו בפני עצמו
אבל ליהנות באפרו אחר ששרפו זה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן לרבי יהודה שהוא
בשריפה מותר דקיימא לן כל הנשרפין אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקברין אפרן אסור
ואם בישל בו תבשיל או אפה בו פת לר"י שאפרו מותר אין התבשיל או הפת אסורין
אלא אם כן נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו
מותרין ולרבנן שאפרו אסור אסורים בכל ענין והרמב"ם ז"ל כתב סתם ואם אפה
בו פת או בישל בו תבשיל אסורין והוא הולך לשיטתו שפוסק כחכמים: