טעמי המצות בקרבן פסח ואיסור חמץ

 

א. בטעמי הדינים המיוחדים שבקרבן פסח מצאנו שלושה הסברים כלליים:

 

1.      רשב"ם הכל דרך חיפזון

"כל ענייני אכילה הללו דרך חיפזון ומהירות הוא כאדם הנחפז ללכת:"

 

 

2.      אבן עזרא, ספר החינוך - הכל דרך חירות

אבן עזרא

"אמר אחד מחכמי ספרד, ידוע כי הליחה תגבר בארץ מצרים בעבור מימי היאור, ובעבור שלא ירד שם גשם, כי האויר הוא לח תמיד, על כן מנהגם היה לאכול בכל שלחנם מיני מרורים רבים מעשבים וחרדל. ואפילו לא היה למצרי אלא פת לבד, לעולם המרורים יהיו על שלחנו לטבול בו הפת, כי הם רפואה לאוירם."

 

ספר החינוך מצוה טו – שלא להוציא מבשר הפסח חוצה

כדרך מלכי ארץ שכל המוכן להם נאכל בהיכלם ברוב עם שלהם. ודלת הארץ בעת יכינו סעודה גדולה, ישלחו ממנה לחוץ מנות לרעיהם לפי שהוא חדוש אצלם.

 

ספר החינוך מצוה טז – שלא לשבור עצם בפסח

שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם.

 

 

3.      חזקוני - הכל כדי לבזות את העבודה הזרה המצרית בפומבי

"ע"י שמזל טלה היה יראתם, ובגללו היו עובדים לצאן, אתם תקחו יראתם בידכם ולא תהיה בהם יכולת לעכב אתכם וילקו בחדש שמזלו טלה ולא יועיל להם."

 

וכן משמע גם מחלק מדברי הרשב"ם

"המשקוף - מפתן העליון הנראה לעין כל בכניסת הבית, כמו וישקף אבימלך."

 

 

ב. בטעם איסור חמץ מצאנו אפשרויות רבות

 

1.      זכר לאכילה ההיסטורית של מצה כמאכל עבדים במצרים

פסחים קטו:

"לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה. דבר אחר: לחם עני - עני כתיב, מה עני שדרכו בפרוסה, אף כאן בפרוסה. דבר אחר: מה דרכו של עני - הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי - הוא מסיק ואשתו אופה."

 

2.      זכר לאכילה ההיסטורית של מצה כמאכל חיפזון בעת היציאה ממצרים – אבן עזרא

"שבעת ימים צוה לאכול מצות להיות זכר לאשר קרה לכם בצאתכם ממצרים, כי שם כתוב כי לא חמץ. ואלו היו מניחים המצריים שיתמהמהו מעט היו מחמיצין עיסתם, והשבעת ימים בצאתם מצות אכלו עד שטבע פרעה ביום השביעי, כי הענן היה מוליכם יומם ולילה, ולא היו מתעכבים בחנותם עכוב רב.

עם גישה זו יש קושי היסטורי – הציווי על איסור חמץ ומצוות מצה קדם ליציאה בחיפזון."

 

 

3.      מניעה מאכילת חמץ, כי חמץ מסמל תכונות שליליות

 

רשלנות – ספר החינוך גבי הקטרת חמץ

"בהרחיק החמץ, שהוא נעשה בשהייה גדולה, מקורבנו, יקח דמיון לקנות מידת הזריזות והקלות והמהירות במעשי השם ברוך הוא, וכמו שאמרו זכרונם לברכה הוי קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות וכו'..."

 

מכילתא דר' ישמעאל

"ושמרתם את המצות: ר' יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד:"

 

גסות הרוח – חינוך שם

"ועוד שמעתי טעם באיסור שאור ודבש, לפי שהשאור מגביה עצמו, וכן הדבש מעלה רתיחתו הרבה, ולכן נתרחקו, לרמוז כי תועבת יי כל גבה לב."

 

מידת הדין – ר' שמעון אבן שועיב

"שזהו מסודות התורה שענין חמץ ואיסורו הוא חמור מאד, ואכילת המצה מצותה גדולה על דרך הקבלה, כי החמץ רמז למדת הדין הקשה שהצילנו הקב"ה ממצרים ממות ועשה בהם שפטים על ידה"

 

עבודה זרה (שם)

"וצונו להרחיקו כענין עבודה זרה והאוכלו מקצץ בנטיעות, ולכן איסורו במשהוא ולא בטיל כעין עבודה זרה ממש, ולכן סמכו התורה לעבודה זרה דכתיב אלקי מסכה לא תעשה לך, את חג המצות תשמור. וכמו שצוה בעבודה זרה ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. שקץ תשקצנו. וכן בחמץ ובתערובתו כמו עבודה זרה. ולכן כתבו חז"ל לחפש ולחטט אחריו ואפילו הכלים שנשתמש אדם בהם חמץ צוו להרחיקם."

 

 

ג. סיכום

התכונה המשותפת שמצאנו בין קרבן פסח לחמץ היא הקשר לעבודה זרה. ומובן למה תהיה סמליות כזאת לקרבן וחג שהם מעין לידת העם היהודי. וזה בא לידי ביטוי בהרבה מדיני חמץ שנראה כגון ביטול, איסור בעלות, חיוב ביעור, איסור הנאה...