Oral Law – Stability
משנה עדויות א:ה
ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין
הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין
יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין
במנין אבל לא בחכמה אינו יכול לבטל דבריו עד שיהיה
גדול ממנו בחכמה ובמנין:
Mishna, Eduyot 1:5
And why do we mention the words of the individual against the majority,
if the halacha is only like the majority? In case a future court agrees with
the opinion of the individual and relies on it. For a court cannot annul the
words of a fellow court until it is greater than it in wisdom and number. If it
is greater in wisdom but not in number, in number but not in wisdom, it cannot
overturn its words, until it is greater than it in wisdom and number.
פירוש ר' עובדיה מברטנורה שם
אין בית דין - אחר שיעמוד אחריו יכול לבטל דברי
ב"ד הראשון שעשה כדברי היחיד, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. בחכמה, היינו
שראש הישיבה של ב"ד האחרון יהיה גדול בחכמה מראש הישיבה של ראשון. ובמנין,
שיהיו מנין התלמידים שבישיבה של אחרון מרובים ממנין התלמידים שבישיבה של ראשון:
Commentary of R. Ovadia MiBartenura,
there
A court cannot – a different one that rises after it cannot cancel the words of an earlier court that ruled like an individual, until it is greater than it in wisdom and number. In wisdom, meaning that the head of the latter court is greater in wisdom than the head of the earlier court. In number, meaning that the number of students of the second court are greater than the number of students of the earlier court.
ביצה ה.
ורב יוסף אמר: אף מתקנת רבן
יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. מאי טעמא? הוי דבר שבמנין, וכל דבר שבמנין צריך
מנין אחר להתירו. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה - דכתיב (דברים ה) לך אמר להם שובו
לכם לאהליכם, ואומר: (שמות יט) במשך היבל המה יעלו
בהר.
Betza 5a
And Rav Yosef said: Even from the injunction of Rabban Yochanan Ben Zakkai onward, the egg is prohibited. What is the reason? It is a matter established by a vote. And all matters established by a vote, require another vote to permit them. Rav Yosef said: On what basis do I say this? As it is written: “Go say to them, return to your tents,” and it says, “When the horn sounds, they will ascend the mountain.”
תוספות ביצה ל.
תנן אין מטפחין ואין מרקדין -
פרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי
שיר ולא שייך למגזר.
Tosfot, Betza 30a
We learned in the Mishna, we do not clap nor dance – Rashi explained, lest he come to fix a musical instrument. But for us it is permitted, for only in their days, when they were expert in making musical instruments, was it appropriate to ban. But for us, we are not expert in making instruments, and it is not appropriate to ban.
שו"ת אגרות משה אורח חיים ב:ק
הנה לכאורה דברי התוס' תמוהין אף אם נימא
שבימיהן היו בקיאין לעשות כלי שיר יותר מבזה"ז, דהא עכ"פ מאחר שנאסר
במנין אין להתיר אף שכל הטעם בטל כדאיתא (ביצה בדף ה'), וכ"ש הכא שגם בימינו
הא איכא גם מי שבקיאין לעשות כלי שיר שאין להתבטל מה שנאסר.
ול"ד להא שכתבו התוס' בדף ו' בד"ה
והאידנא דבזה"ז שליכא חברי מותר לקבור המת בי"ט שני דכיון דזה הטעם משום
חששא ועברה החששא עבר הטעם וה"נ גבי מים מגולין דעכשיו שאין נחשים מצויין
בינינו אנו שותין מהם אפילו לכתחלה, דשם בארתי שכוונת התוס' הוא, דהדבר שבמנין
שהיה באיסור גילוי היה רק שאף שהחשש דשתה הנחש הוא חשש רחוק שלא היה זה חשש לאסור
אף בשביל סכנה תיקנו שגם חשש קטן זה הוא חשש לענין סכנה וממילא הוא אסור מדין
פ"נ, ולכן במקום שלא מצוי נחשים וליכא אף חשש הקטן לא היה ממילא בכלל התקנה.
ולא אמרינן שתיקנו לאסור מים מגולין שהוא בכל אופן אטו אותן מגולין ששתה מהן נחש
שאז לא היה לן להתיר אף בליכא נחשים, משום דכיון שאפשר לפרש שתיקנו רק להחשיב זה
לחשש וממילא יהיה אסור אין לומר דתיקנו איסור על עצם מים המגולין דלאיזה צורך
יתקנו מה שלא הוצרכו לזה.
אבל כשנאסר הדבר לא יתבטל בשביל מה שבטל הטעם אף
לגמרי, וכ"ש באין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין שהוא איסור על דבר שלא שייך
כלל תקון שודאי הוא איסור על עצם הדבר כדי שלא יבואו לטעות ולומר מ"ש ביד
מ"ש בכלי ובכלי יבואו לתקן, שלכן אין להתיר אף שנתמעטו היכולין לתקן כלי שיר
דלא היו גוזרין בשביל מיעוט מתקנין כזה שבזמננו שהוי כבטל הטעם, שמ"מ אין
לבטל האיסור. ועיין בשמחת יו"ט שנשאר בקושיא וכתב לא ירדתי לסוף דעת התוס'
בזה. ועיין בב"י סימן של"ט שכתב שהתוס' מדמים זה למשקין מגולים דשרו
האידנא אבל ל"ד כלל כדבארתי. ולכן היה מן הראוי להחמיר, אבל עכ"פ לדינא
הביא הרמ"א בסימן של"ט סעיף ג' שיטת התוס' וכתב שעל זה נהגו להקל וכן
רואין אנו שהרבה יראים ושלמים מרקדין בשבת ויו"ט.
ונראה לע"ד שהטעם הוא דנחשבה כלא פשטה
הגזירה אף שכבר פשטה בימיהם אבל כיון שעכשיו נשתנה מכפי שהיה בימיהם שנסתלק הטעם
לא נחשב מה שפשטה בעת שהיה הטעם לפשטה גם עכשיו כשליכא הטעם. ואף שמ"מ הרי
צריכין למנות ולבטל, יש לומר דכיון שידוע שכל החכמים שבעולם היו מסכימין להתיר
מאחר שעוברין, וכדחזינן שאף כשהיה הטעם אמרו שלא למחות כדי שיהיו רק שוגגין ולא
מזידין ידעינן מזה שאם היה אפשר לבטל התקנה ולא יהיה כלל איסור היו ודאי רוצין בזה
רק שאז שהיה הטעם לא היו יכולין לבטל משום שכבר פשטה, ולכן כשנסתלק הטעם שלא נחשב
כפשטה גם עכשיו שאפשר לבטל כשהיו נמנין ומסכימין נחשב כנתקבצו החכמים ונמנו ודנו
להסכים להתיר.
Igrot Moshe, Orach Chayim 2:100
Alas, ostensibly the words of Tosfot are shocking, even if we say that in their times they were more expert in making musical instruments than today, for at any rate once it was prohibited by a vote it may not be permitted even if the entire reason is obsolete, as is recorded (in Betza 5a). And even more so here, when even in our time there are those who are expert in making musical instruments, we should not cancel that which has been prohibited.
And it is not comparable to that which the Tosfot wrote on page 6 s.v. Veha’idna, that today when there are no “friends” we are permitted to bury the dead on the second day of Yom Tov, for this reason was because of a concern, and the concern passed, and similarly regarding exposed water, that today snakes are not common among us, we drink them even in ideal conditions. For there I explained that the intent of Tosfot is that the matter that was prohibited by the vote regarding the prohibition of exposure was that even though the concern that a snake drank from it was a remote concern, not an adequate concern to prohibit it even because of danger, they instituted that even this small concern is worth regarding for matters of danger, and thus it became prohibited on the basis of protecting life. Therefore in places where snakes are not found and there is not even this remote concern, it was never included in the enactment. And we do not say that they enacted to prohibit exposed water in any event because of that exposed water from which a snake drank, for then we should not permit even when there are no snakes. Because since it is possible to interpret that they instituted only to consider this a danger, and thus it became prohibited, we should not say that they instituted a prohibition on the very water that is exposed, for why should they have prohibited that which was unnecessary.
But when the matter was prohibited, it is not cancelled because the reason is obsolete, even if it is completely so, and even more so regarding not clapping and tapping and dancing that is a prohibition on an activity that is not at all related to fixing, that certainly the prohibition is on the actual action, in order that they not come to err and say what difference does it make whether it is done by hand or with an instrument, and with an instrument they will come to fix. For this it is not fit to permit even though those who can fix musical instruments have become fewer, to say that they would not have prohibited this in our day because of this minority, which is like the reason has expired, at any rate the prohibition should not be cancelled. And see Simchat Yom Tov, who remained with a difficult question, and wrote “I have not grasped the extent of the Tosfot on this.” And see Beit Yosef 339 who rote that the Tosfot compare this to exposed beverages that aare permitted, but it is not comparable at all, as I have explained. And therefore it would be fit to prohibhit it, but at any rate for practical law the Rema in chapter 339 section 3 cited the opinion of the Tosfot and wrote that on this it the custom is to be lenient. And similarly we see that many who are Godfearing and complete dance on shabbat and yom tov.
And it appears in my humble opinion that the reason is that it is considered that the injunction did not spread, even though it already spread in their days, but since today it has changed from what it was in their days, that the reason has been removed, that which it spread in the time when the reason was applicable is not regarded as spreading for our time when there is no reason. And even though in any even it is required to vote and cancel, it is possible to say that since it is known that all of the sages in the world would agree to permit it, because they violate it, and as we see that even when the reason was applicable they said not to object in order that they should only be inadvertent violators, not deliberate ones, we see from this that if it were possible to cancel the injunction so that it would not be prohibited at allthey would certainly have wanted this. But then the reason was applicable, so they could not cancel it for it had spread. Therefore, once the reason has been removed, and it is not considered as though it has spread today too, that it is possible to cancel would they vote and concur, it is considered as though the sages convened and deliberated to concur and permit.
עבודה זרה ז.
ת"ר: הנשאל לחכם וטימא - לא ישאל לחכם
ויטהר, לחכם ואסר - לא ישאל לחכם ויתיר; היו שנים, אחד מטמא ואחד מטהר, אחד אוסר ואחד מתיר,
אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין - הלך אחריו, ואם לאו - הלך אחר המחמיר; ר' יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר
המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל. א"ר יוסף: הלכתא כרבי יהושע בן קרחה.
Avoda Zara 7a
The Rabbis taught: One who asks a sage and he deems impure, he shall not ask a sage and he shall deem it pure. To a sage and he deems prohibited, he shall not ask a sage and he shall deem permitted. If there were two, one who deemed impure and one who deemed pure, one who deemed prohibited and one who deemed permitted, if one was greater than his fellow in wisdom and number, follow him, and if not, follow the stricter. Rabbi Yehoshua Ben Karcha says: In Torah matters follow the stricter, in rabbinic matters follow the more lenient. Rav Yosef said: The halacha is like Rabbi Yehoshua Ben Karcha.
פסחים נא.
דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור - אי אתה רשאי
להתירן בפניהן. אמר רב חסדא: בכותאי עסקינן. - וכולי
עלמא לא? והתניא: רוחצין שני אחין כאחד, ואין רוחצין שני אחין בכבול. ומעשה ביהודה
והלל בניו של רבן גמליאל, שרחצו שניהם כאחד בכבול, ולעזה עליהן כל המדינה, אמרו:
מימינו לא ראינו כך. ונשמט הלל ויצא לבית החיצון, ולא רצה לומר להן מותרין אתם.
יוצאים בקורדקיסון בשבת, ואין יוצאין בקורדקיסון בשבת בבירי. ומעשה ביהודה והלל
בניו של רבן גמליאל שיצאו בקורדקיסון בשבת בבירי, ולעזה עליהן המדינה. ואמרו:
מימינו לא ראינו כך, ושמטום ונתנום לעבדיהן, ולא רצו לומר להן מותרין אתם. -
ויושבין על ספסלי נכרים בשבת, ואינן יושבין על ספסלי נכרים בשבת בעכו. ומעשה ברבן
שמעון בן גמליאל שישב על ספסלי נכרים בשבת בעכו, ולעזה עליו כל המדינה, אמרו:
מימינו לא ראינו כך. נשמט על גבי קרקע, ולא רצה לומר להן מותרין אתם. בני מדינת
הים נמי, כיון דלא שכיחי רבנן גבייהו - ככותים דמו.
Psachim 51a
Things that are permitted and others practiced prohibition with regard to them, you are not allowed to permit them in front of them. Rav Chisda said: regarding Kuthim this is said. And all others not? Did we not learn: We wash two brothers as one, but not in Kabul. And an incident once happened with Yehuda and Hillel the sons of Rabban Gamliel, that they washed together in Kabul, and the entire land spoke about them and said, “In all our days we have never seen this” Hillel slipped out and went to the outer room, and did not want to say to them, you are permitted to do so. One can go out wearing loose sandals on shabbat, but not in Biri. Once Yehuda and Hillel the sons of Rabban Gamliel went out in loose sandals on shabbat in Biri, and the entire land spoke of them and said, “In all our days we have never seen this” and they took them off and gave them to their slaves, and they did not want to say to them, you are permitted to do so. And one can sit on gentile benches on shabbat, but one may not do so in Akko. Once Rabban Shimon ben Gamliel sat on gentile benches on shabbat in Akko, and the entire land spoke of him and said “In all our days we have never seen this.” He moved and sat on the ground, and did not want to say to them, you are permitted to do so. Those of foreign lands too, since the rabbis are not frequent among them, they are like the Kuthim.