Oral Law – The Role of the Posek
סוטה כב.
א"ר אבהו אמר רב הונא אמר
רב, מאי דכתיב: (משלי ז) כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה? כי רבים חללים
הפילה - זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה - זה ת"ח
שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה? עד ארבעין שנין. איני? והא רבה אורי! בשוין.
Sota 22a
Rabbi Abahu said in the name of Rav Huna, who said in
the name of Rav, what is the meaning of the verse, “For it has felled many
wounded, and great are all its casualties?” For it has felled many wounded,
this is a Talmid Chacham who has not attained ruling and rules. And great are
all its casualties – this is a Talmid Chacham who has attained ruling and does
not rule. And how much? Until forty years. Is this so? But Rav ruled! That is
when they are equal.
רש"י שם
בשוין - אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות או
שאין זקן ממנו בעיר.
Rashi there
When they are equal – if he is equal to the great of the city in wisdom, he may rule, or if there is none older than him in the city.
ברכות ד.
כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם,
לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות
בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה.
Brachot
4b
Thus said David to the Holy one, blessed be He: Master of the world, am I not righteous? For all the kings of the east and west sit in clusters in their honor, and I, my hands are soiled with blood, fetus, and placenta, to permit a woman to her husband.
שו"ת אגרות משה אורח חיים ה:כ
הנה מה שכתבתי בהקדמה לשו"ת אגרות משה
או"ח ח"א, דכשבא אחד לשאול דבר הלכה למעשה אצל אחד שהגיע להוראה, מחוייב
להשיבו ואסור לשלחו לחכם אחר, הוא אמת. כדמוכרח זה מהא דדוד המלך שהשיב לנשים שבאו
לפניו לשאול בשפיר ובשליא, שהוצרך ללכלך ידיו (ברכות דף ד ע"א) שאין זה כבוד
למלך. אף שהיו חכמים הרבה בירושלים, שהיו גם מוסמכים ובקיאים בכל התורה, וראויין
אף לישב בסנהדרין, ולדון דיני נפשות, וגם הסנהדרין עצמן היו שם. דהוא מכיוון שבאה
האשה לשאול ממנו, לא היה רשאי לשלחה ממנו לחכם אחר. אבל וודאי שלהתמנות להיות מורה
הוראה ליכא חיובא, ורשאין להתרחק מזה כל זמן שאיכא אחרים כמותו, כמפורש בחו"מ
סימן ח' סעיף ג', שכן דרך חכמים.
Igrot Moshe, Orach Chayim 5:20
That which I wrote in the introduction to Igrot Moshe Orach Chayim 1, that when one comes to ask a practical halacha question from one who is fit to rule, he is obligated to answer him, and it is forbidden to send him to a different sage, is true. As is obvious from that which David responded to those women who came to ask of him regarding fetus and placenta, that he was obligated to soil his hands. For this is not the honor of a king. Even though there were many sages in Jerusalem, who were also ordained and well-versed in the whole Torah, and fit even to sit on the Sanhedrin, and judge capital cases, and even the Sanhedrin themselves were there. It is because once the woman came to ask of him, he was not permitted to send her to a different sage. But certainly to be appointed to be a halachic ruler there is no obligation, and one is permitted to distance himself from this as long as there are others similar to him, as is explicit in Choshen Mishpat 8:3, that this is the way of sages.
ראש השנה דף כה.- כה:
ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני
ישראל...
תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו -
שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ואומר
(שמואל א יב) ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, ואומר (שמואל א יב)
וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל - ירובעל - זה גדעון, ולמה נקרא שמו
ירובעל - שעשה מריבה עם הבעל, בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן - דאתי מדן, יפתח -
כמשמעו. ואומר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. שקל הכתוב שלשה קלי
עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו - כמשה בדורו, בדן בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר
שבאבירים, ואומר (דברים יז) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם.
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט
שבימיו, ואומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה.
Rosh Hashana 25a-b
And Moshe, Aharon, Nadav, and Avihu, and seventy of the elders of Israel ascended…
The rabbis taught: why were the names of these elders not mentioned? So
that no man should say, “Is so and so like Moshe and Aharon? Is so and so like
Nadav and Avihu? Is so and so like Eldad and Medad?” And it states, “Shmuel
said to the nation God who did with Moshe and Aharon,” and it states, “God send
Yerubaal and Bdan and Yiftach and Shmuel.” Yerubaal – this is Gideon, and why
was his name called Yerubaal, because he made war with Baal. Bdan is Shimshon,
nad why was he called Bdan, because he was from Dan. Yiftach, as it sounds. And
it states, “Moshe and Aharon among his priests, and Shmuel among those who call
to His name.” The verse equated the three lightest in the world with the three
weightiest in the world, to tell you: Yerubaal in his generation, like Moshe in
his generation. Bdan in his generation, like Aharon in his generation. Yiftach
in his generation, like Shmuel in his generation. To teach you that even the
lightest of the light, if he is appointed a leader over the community, he is
like the mightiest of the mighty. And it states, “And you shall come to the levitic
priests, and to the judge who will be in those days.” And would it enter your
mind that a person would go to a judge that does not live in his days? Rather
it means, that you cannot go to any but he who is a judge in his day. And it
states, “Do not say, what has happened, that the first days were better than
these.”
שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן לח
כתבתי שאיני רוצה שידפיסו ספר שנלקט משו"ת
אגרות משה שיהיו שם רק מסקנת הדינים למעשה בלא הטעמים והמקורות.
והטעם לזה כי יודע אני פחת ערכי שאין בידיעתי כל
הש"ס בשני התלמודים בבלי וירושלמי, וכל דברי הפוסקים, וכ"ש דברי רבותינו
בפירושיהם וחידושים שעל גפ"ת ותשובות, שיש גם שלא ראיתים. אבל סמכתי על זה
שביררתי ההלכה כפי כוחי, שזהו העיקר להוראה, כדכתבתי בהקדמתי על ספר האגרות שלי
ועוד כתבתי שם דכיוון שכתבתי הטעמים וכל מה שנתברר, שבאופן זה הנני רק כמלמד
ההלכה, שהשואל יעיין בעצמו ויבדוק ויבחר... כי תמיד מיראי הוראה אנכי ודי אשר
הוצרכתי להשיב לשואלי מדאגה שבל אהיה בכלל כל מי שהגיע להוראה ואינו מורה, וגם בכל
זה סמכתי שהרב השואל יעיין ויבדוק בדברי ויבחור וכו'.
ואף שידעתי שיהיו מי שלא יעיינו כלל, ויסמכו על
הוראתי במסקנת התשובה לבד, הא היה בידו לעיין. וכשלא היה לו פנאי, רשאי לסמוך לפי
שעה כשהוא טרוד ואח"כ יעיין... ולבד זה אין לי אחריות על זה.
אבל כשסומך על מסקנת הפסקים שלי בתשובותי
שנדפסו, שנמצא שאני הוא הפוסק בזה, מסופקני אם יש זה בכוחי. דהא סתם רשות להוראה
הוא רק להעובדות שבאו לידי, ולא על עובדות – אף כאלו – שאירע במקומות אחרים, אף
שהיה זה באותו זמן ממש. ורשאי חכם אחר להורות שלא כמותי אם סובר כן בטעם נכון
לדעתו, כחכם שאסר שאין חכם אחר רשאי להתיר, אבל רשאי להתיר בעובדא אחרת...
ואף כשנתנו רשות בפירוש להורות לכל העולם וגם
להשיב תשובות להלכה למעשה, ליכא שום כח הוראה לזה, אלא הוא רק עניין לימוד. ורק
בסנהדרין נחשב זה הוראה לחייב מיתה על זקן הממרה, משום שסנהדרין יש להם כח הוראה
לעניין החיוב לשמוע להם אף שליכא כלל עובדא למעשה. ועיקר הוראה דסנהדרין הוא בלא
ביאה ממש לפניהם, אלא היא הוראה כדי לידע הדין באם יזדמן. ובחכם הוא איפכא, שהוראתו
הוא רק כשיזדמן איזה עובדא שנוגע לדינא. והוראותיו בלא מעשה הוא רק עניין לימוד
וידיעת התורה וכל מצוותיה ופרטי כל מצווה ומצווה.
Igrot Moshe Yore Dea 4:38
I wrote that I do not want a book printed drawing from the responsa Igrot Moshe with only the conclusions of the laws for practical purposes without the reasons and the sources.
And the reason for this is because I know my low value, that I do not know all of the six orders of both Talmuds the Babylonian and the Jerusalem, and all the words of the decisors, and even more so the words of our rabbis in their commentaries and novellae that are on the Talmud, Rashi, and Tosfot, and responsa, for there are also those I have not seen. But I relied on the fact that I clarified the halacha to the best of my ability, for that is the critical aspect of ruling, as I wrote in my introduction to my Igrot Moshe book. And I also wrote there that since I wrote the reasons and all that I clarified, that in this manner I am only like a halacha teacher, and the inquirer himself can investigate and choose… For I have always been among those who fear ruling and it is enough that I was forced to answer those who asked me, out of concern lest I be included in those who have attained ruling and do not rule, and also I relied on the fact that the rabbi who was asking would investigate and check my words and choose etc.
And even though I knew that there would be some who would not investigate at all, and would rely on my ruling in terms of the conclusion alone, it was in their hands to investigate. And when they did not have time, they are permitted to rely on that temporarily, when they are harried, and to investigate later… And aside from that I am not responsible for that.
But when someone relies on the conclusions of my rulings in my published responsa, that thus I am the ruler, I am doubtful whether that is in my power. For the basic permission to rule is only for cases that come before me, not on the incidents, even similar ones, that occur in other places, even if they were at the very same time. And another sage is permitted to rule unlike me if he believes that way for a valid reason in his view, just as although a sage who has prohibited, another sage is not allowed to permit, but he is allowed to permit in a different incident…
And even if they gave explicit permission to rule for the entire world and to respond to questions for practical halacha, there is no power of ruling to this, rather it is only a matter of learning. And only in the case of the Sanhedrin is this considered ruling, to condemn one to death in the case of the rebellious elder. For the Sanhedrin has the power to rule in terms of the obligation to listen to them even when there is no practical case at all. And the main aspect of the ruling of the Sanhedrin is without literally coming before them, rather a ruling in order to know the halacha if it should arise. And in the case of a sage it is the opposite, that his ruling is only when some incident arises for which the halacha is relevant. And his rulings without an incident are only a matter of learning and knowledge of the Torah and all its mitzvoth and the details of each and every mitzvah.
ביצה ל.
אמר ליה רבא בר רב חנין לאביי: תנן, אין מטפחין
ואין מספקין ואין מרקדין, והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי, ולא אמרינן להו ולא מידי?
- אמר ליה: ולטעמך, הא דאמר רבה לא ליתיב איניש אפומא דלחיא דלמא מגנדר ליה חפץ
ואתי לאתויי (ארבע אמות ברשות הרבים), והא הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן
אפומא דמבואה, ולא אמרינן להו ולא מידי? אלא, הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין
ואל יהיו מזידין. הכא נמי - הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
והני מילי - בדרבנן, אבל בדאורייתא - לא. ולא היא, לא שנא בדאורייתא ולא שנא
בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי, דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא הוא, ואכלי ושתו
עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי.
Betza, 30a
Rava bar Rav Chanin said to Abayei: We learned in a mishna: we do not clap, nor tap, nor dance. But today we see them do this, and we do not say anything to them! He said to him: But by your logic, Raba said: A person should not sit on the opening of a courtyard, lest he drop an item and come to carry. Yet these women carry their items and go and sit by the opening of the courtyard, and we do not say anything to them? Rather, leave Israel alone, it is better for them to transgress by accident, rather than transgress on purpose. Here too, leave Israel alone, it is better for them to transgress by accident, rather than transgress on purpose. And this matter, is regarding rabbinic rules, but regarding Torah rules, no. But it is not so, it does not matter whether regarding Torah or rabbinic rules, we do not say anything to them. For the added time of Yom Kippur is a Torah rule, and they eat and drink until it becomes dark and we do not say anything to them.
חידושי הריטב"א מסכת ביצה דף ל עמוד א
אלא הנח להן לישראל וכו'. ודוקא במידי דקים לן
דעבדי בשוגג דבכי הא אין אנו נתפסין בעון משום דלא מהני בהו מחאה, אבל במילתא דקים
לן דידעי דאיסורא הוא ועבדין במזיד ליתיה להאי טעמא ואי לא מחינן בהו מתפסינן
עלייהו דהא ישראל ערבים זה לזה.
והעיד הריטב"א ז"ל בשם רב גדול
מאשכנזים שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם ר"י והר"ם מרוטנבורק שלא
נאמרו דברים הללו אלא לדורותם, אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סייג
לתורה אפילו בדרבנן ומחינן וקנסינן להו עד דלא ליעברו לא בשוגג ולא במזיד, ושכן
הוא במדרש ירושלמי.
Rather leave Israel alone etc. And this is only regarding matters that we know they are doing by accident, in such cases we are not culpable for their actions because objection would not have worked. But with matters that we know they know the prohibition and they are acting deliberately this logic does not apply, rather if we do not object to them we are culpable for them, because all Israel is responsible for one another.
And the Ritva witnessed in the name of a
great Ashkenazic rabbi who witnessed in the name of his French rabbis, among
them R. Yitzchak and Maharam of Routenberg, that these words were not said
except for their generation, but in this generation where people are lenient in
many things it is fit to build a fence around the Torah even with rabbinic
matters and we object and fine them until they desist from sinning whether
accidentally or deliberately, and that thus appears in a Jerusalem midrash.