דעת ר' יהודה דלא בעי הדר

ההא"מ של רבא דהיינו דווקא בשאר מינין

ריטב"א: רבא לא חשב שהפסוקים מתפרשים בהכרח כך, אלא שהדר שייך דווקא באתרוג.

"קסבר רבי יהודה דלא שייך הדר אלא באתרוג שהוא פרי ולא בלולב שהוא מן העצים וכי היכי דלא שייך עבות אלא בהדס ולא גמרי שאר מינין מיניה."

בני כרכים שהיו מורישים לולביהם

ראב"ד: זה מוכיח שיש הדר בשאר ימים

רמב"ן, אחרים: זה לא מוכיח

מי הם היו – בני כרכים, בני כרכום

האם יצאו כך ידי חובה?

ראב"ד על הרמב"ם: לא – זה רק כדי שלא תשתכח תורת לולב

"ארבעת מינין האלו שהן לולב והדס וערבה ואתרוג שהיה אחד מהן יבש או גזול או גנוב אפילו לאחר יאוש או שהיה מאשרה הנעבדת אף על פי שבטלו האשרה מלעבדה, או שהיה של עיר הנדחת הרי זה פסול, היה אחד מהן של ע"ז לא יטול לכתחלה ואם נטל יצא, היה כמוש ולא גמר ליבש כשר, ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר המינין.

השגת הראב"ד: ובשעת הדחק או בשעת הסכנה לולב היבש כשר. א"א אני איני אומר כן שהרי אמרו /סוכה/ (כט) יבש פסול וכל מקום שאמרו פסול אפילו דיעבד הוא ופסולא דאורייתא הוא וכל פסולא דאורייתא אין חלוק בשעת הדחק וכשאמרו לו /סוכה/ (לא) אין שעת הדחק ראיה כך אמרו לינקוט בידייהו כל דהוא כי היכי דלא לשתכח מינייהו מצות אתרוג ור"י לא העיד אלא שהיו מורישים לולביהם לבניהם ולא אמר שהיו מברכים עליו."

כן: תוספות ל"א.

"לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון ולא פריש - יש לדקדק מכאן דאם לא מצא כשר מברך בפסול מדנקט פריש או רמון ויש לדחות אבל יש לדקדק דשרי כמו לולב פסול לרבנן בשעת הדחק."

אבל למה?

כי הדר לא מעכב בדיעבד

כך ניתן להבין בתוס' הנ"ל

כי הדר לא מפורש בתורה – ריטב"א:

"אמרו לו משם ראיה אין שעת הדחק ראיה. מכאן סמכו הגאונים ז"ל לומר דיבש ונקטם ראשו וכל הפסולים יוצאים בהם בשעת הדחק ואפילו ביום ראשון, ונראה לי דוקא (ד)כל שפסול שלהם לפי שאינו הדר דבשעת הדחק לא קפדינן ביה אבל כל שפסולו מגופו מפני מיעוט שיעורו שאין שמו עליו או שיש בו משום מצוה הבאה בעבירה לא, וביבש נמי דוקא בלולב והדס וערבה דלא כתיב בהו הדר בפירוש אלא דגמרי ליה מאתרוג, אבל באתרוג דכתיב ביה הדר בפירוש הא קפיד ביה קרא וכל שאינו הדר אין יוצאין בו ואפילו בשעת הדחק."

כי הדר הוא יחסי

האם ר' יהודה חולק על כל השנוי במשנה?

ריטב"א:

"תיובתא דרבא תיובתא. פירוש דר"י לא בעי הדר אפילו באתרוג וכל שכן בשאר מינין, וקשה לי אם כן כוליה פרקין דלא כר"י דהא נקטם ראשו ועלתה חזזית וניקב ונקלף כולהו מדין הדר הם פסולין ואילו לר"י לא פליג אלא בירוק ככרתי דמחמיר טפי מרבי מאיר ולא חזינן ליה דפליג ברישא, וי"ל דלרבי יהודה כל שחסרו וכל שאינו כברייתם מודה הוא דפסול דלא חשוב שמו עליו, וכי היכי דפסול בירוק ככרתי ובאתרוג כאגוז משום דלא גמר פירא, אבל כל שהוא שלם כברייתו אלא שהוא יבש שמו עליו ולא מיפסיל משום שאינו הדר, כנ"ל."

נקודה מטודית – ההא"מ שחמשה מינין בלולב פסול משום הדר איננו מתקבל על הדעת.

תוס': "אין אוגדין את הלולב אלא במינו - תימה היכי בעי למימר משום דבעי הדר והא פסל במתניתין (ד' לו:) בגימוניות של זהב שהיו עושין משום נוי ושמא הוי מצי למימר וליטעמיך."

ריטב"א: "ובדין הוא דבלאו מהא דרבא מצי למייתי עלה מסיפא דמתניתין דפסיל רבי יהודה בגימוניות של זהב ופליג עליה דרבי מאיר, אלמא טעמא דרבי יהודה לאו משום דבעינן הדר הוא שאין לך הדר גדול מן גמונית של זהב, אלא הא דרבא עדיפא ליה דמפרש מתניתין גופא דרבי יהודה דפריכנא מיניה והכי אורחא דתלמודא."