פרשת ויקרא – הראי"ה קוק

ישעיהו פרק א

(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי...(טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ:

ברכות לב:

ואמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר "למה לי רב זבחיכם וכו'" וכתיב "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. (ברכות ל"ב)

עולת ראיה, עניני תפילה עמ' כ"ד

התגברות האדם על הנטיות הרעות, כדי ללכת בדרך הטובה והישרה אשר דורש ד' מאתנו, היא בשני אפנים. התגברות פנימית על כחות הרע שבקרבו, ע"י הכשרה פנימית בדרך הטובה באור ד', והתגברות חצונית על הסיבות החצוניות, ההוות בעולם ועלולות לבטל את האדם מאשרו ושלמותו. התפלה, שהיא עבודה פנימית שבלב, מגברת את הטוב שבכחות הפנימיים עצמם. הקרבנות מגבירים את הכחות הפנימיים על הכחות המפריעים שמחוץ לגופו ונפשו של אדם, שהם כחות הבהמיות שבעולם החצוני. על כן גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, לפי רבות ערך ההתגברות הפנימית על כחות הרע שבעצמו יותר מהתגברותו על מניעות חיצוניות, כי הערך האמתי של האדם ראוי להיות נערך לפי התגברות צד הטוב שבו בעצמו. ועוד גם בזאת תבחן גדולת התפלה יותר מן הקרבנות, שגם בהיותה שלא כראוי מ"מ יש יתרון תועלת מה. לפיכך נאמר בקרבנות "למה בה לי רב זבחיכם", שאין תועלת בפעולת ההתגברות של האדם על מכשולים החיצונים, כיון שאינו חפץ בעצמו בדרך הטובה. כי המקרים החצונים במקומם הם עומדים, אלא שהאדם בבחירתו ינצחם, ועבודת ד' תהי' לו לישועה להגדיל כח נפשו לטובה, אבל בהיותו פונה בבחירתו לרע אין תועלת בפעולות המקודשות להתגברות החיצונית. אמנם בתפלה לא אמר "למה לי", כי שעת התפלה בעצמה, שבה כח הטוב הפנימי מתגבר הוא על כח הרע, אע"פ שאינו פועל על הליכות החיים, הוא ענין טוב מצד עצמו; אלא כי החיים לא תוכל כיון שאין בה התועלת האמתית לישר ג"כ להגיע ממנה התועלת של השגת המבוקש ע"י התפלה, אבל לא אמר שאין בה הנאה של כלום.

 ואע"פ ש"מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה"(משלי כח:ט), הוא לפי שהתפלה תביאהו לרכך לבבו ולקרב חפצו אל מה שנראה לו שהוא טוב וישר לפני ד', וע"י מניעתו משמע תורה יוכל לחשוב על רע טוב ועל טוב רע, ועל כן תפלתו תועבה, כי היא בעצמה תוכל לגרום לו תקלה, אבל מ"מ מדת התועלת של הזכוך הפנימי חשובה היא כשהיא לעצמה, וגם בעוד שלא יכשיר מעשיו להיות קבוע בדרך הטובה מ"מ יפה השעה האחת.