כניסת השבת ויציאתה
1. מחלוקת ר' תם והגר"א בהגדרת בין השמשות
א. שבת לד:
תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק
כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים.... שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה
אמר רב יהודה אמר שמואל: ... תלתא ריבעי מילא.
ב. פסחים צד.
משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין
ג. תוספות שם
קשה לר"ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לד:)
אמר איזהו בין השמשות... תלתא ריבעי מיל והכא קאמר... ארבעה מילין. ויש לומר, דהכא
קאמר מתחלת שקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד'
מילין והתם קאמר מסוף שקיעה.
ד. שלחן ערוך אורח
חיים רסא:ב
יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן
תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות; והזמן הזה
שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה. רצה לעשות ממנו מקצת, עושה;
ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה וודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא
ג' רביעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה.
ה. ביאור הלכה שם
זהו שיטת ר"ת וסיעתו... אבל הגר"א
ז"ל חולק על שיטה זו והאריך בכמה ראיות דשקיעת החמה שבשבת לענין בין השמשות
הוא גם כן התחלת השקיעה כמו שקיעת החמה שבפסחים שם ומיד אחר שקיעת גוף השמש מתחיל
בין השמשות... ומשך זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל.
וקושיא הנ"ל תירץ לחלק בין צאת הכוכבים
דשבת לצאת הכוכבים דפסחים דצאת הכוכבים דשבת הוא זמן של לילה שהוא ג' כוכבים
בינונים וצאת הכוכבים דפסחים הוא צאת כל הכוכבים הנראים בלילה שהוא זמן מאוחר הרבה
והוי ד' מילין אחר התחלת השקיעה.
ואע"ג שנראה לעינים שמשך בה"ש שהוא עד
צאת הכוכבים הוא הרבה יותר מג' רבעי מיל, הוא כמו שכתב הגר"א בבאורו, ששעור
הגמרא נאמר רק על אופק בבל או ארץ ישראל. ובמדינותינו שנוטה יותר לצפון מתארך יותר,
ולכן לענין סוף בין השמשות אין לנו משך זמן מסוים מן הגמרא על אופק שלנו, ורק תלוי
לפי הראות מתי הוא ג' כוכבים בינונים אבל לא גדולים, ולפי שאין אנו בקיאין איזהו
בינונים צריך להמתין עד קטנים.
באמת שיטתו זאת לאו חדשה היא דכבר הסכים כן בתשובת מהר"ם אלשקר (סימן
צ"ו)... והביא שם שכן כתבו בפירוש הגאונים הראשונים בתשובותיהם והמה רבינו
שרירא גאון ורב האי גאון ורבינו נסים גאון. גם הרב ר' אברהם החסיד בנו של
הרמב"ם ז"ל גם כתב שם שכן משמע מהרי"ף והרמב"ם ורש"י
ע"ש. והביאו הש"ך להלכה ביו"ד סימן רס"ו סקי"א.
ו. ערוך השלחן שם
סעיף
והנה רבים וגדולים דחו שיטת ר' תם מכל וכל [הגר"א
והגר"ז בסידורו ועוד גדולים] והחליטו דמיד אחר השקיעה הוי בין השמשות ואחר ג'
רבעי מיל הוי לילה...והכי משמע בירושלמי... וכן נהגו כל ישראל, ובמוצאי שבת נוהגין
כדברי ר' תם.
ודע דכל השיעורים ששערו חז"ל הם על אופן ארץ
ישראל ובבל ועל תקופת ניסן ותשרי שהם הימים והלילות השוים, וממילא דבמדינתינו
הצפוניות בימות החורף הוי לילה תיכף אחר השקיעה, ולכן בחורף יש להזהיר את העם שיקדימו הרבה בעוד השמש על הארץ...
2. אם יש חיוב תוספת שבת
א. ויקרא כג:לב
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת
נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ
שַׁבַּתְּכֶם:
ב. יומא פא:
ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש, יכול יתחיל
ויתענה בתשעה - תלמוד לומר בערב. אי בערב - יכול משתחשך - תלמוד לומר בתשעה. הא
כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום. מכאן שמוסיפין מחול על הקודש. ואין לי אלא בכניסתו,
ביציאתו מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג) מערב עד ערב. ואין לי אלא יום הכפורים, (ימים
טובים) [שבתות] מניין? תלמוד לומר תשבתו. אין לי אלא (ימים טובים, שבתות) [שבתות,
ימים טובים] מנין? תלמוד לומר (ויקרא כג) שבתכם. הא כיצד? כל מקום שנאמר שבות -
(מכאן ש)מוסיפין מחול על הקודש.
ג. בית יוסף אורח
חיים רסא
והרמב"ם בפרק ה' לא הזכיר דין תוספת זה,
וכתב הרב המגיד בפרק א' מהלכות שביתת עשור (ה"ו) דטעמא משום דלית ליה תוספת
דבר תורה אלא לעינוי יום הכפורים לבד דסבירא ליה דהלכה כמאן דדריש לקראי לדרשא
אחריתא עכ"ל. ומשמע לי דדבר תורה שכתב לאו דוקא דמדרבנן נמי לית ליה תוספת
דאם לא כן לא היה לו להשמיטו.
ד. שלחן ערוך שם
סעיף ב
יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש...
ה. ביאור הלכה שם
נקטו בלשון י"א משום דהרמב"ם חולק על זה... ועיין בבאור
הגר"א שפוסק כהרמב"ם...ובא"ר כתב דלענין דינא נקטינן כהי"א
הזה משום דכל הראשונים סוברין כן... וכן בשו"ע לקמן בסימן רצ"ג ס"ב
סתם כהי"א הזה.
3. טעם תוספת שבת
א. רש"י
בראשית ב:ב
ויכל
אלהים ביום השביעי - רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף
מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה
בו ביום. דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה
המלאכה:
ב. ר"ן שבת
טז: בדפי הרי"ף
ולי נראה כיוון שצוותה תורה תוספת צריך להוסיף
מחול על הקודש אי זה זמן חוץ מן הזמן שהוא נזהר בו מן הספק שאם לא כן לא היה צריך
להזהיר על התוספת.
4. שיעור התוספת
א. רא"ש יומא
ח:ח
ותוספת זה צריך שיהא קודם בין השמשות. דאילו בין השמשות ... אינה
נקראת תוספת דבלאו ריבוי דקרא צריך לפרוש מספק... ותוספת זה לא נתברר שיעורו אלא
על כרחך לאו תוספת כל דהו קאמר... אלא שלא נתברר שיעורו וצריך לפרוש קודם בין
השמשות מעט.
ב. משנה ברורה רסא:כג
מה שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או
על כל פנים שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטות כל הראשונים.
ג. אגרות משה אורח
חיים א:צו
בדבר נסיעה לאנשים בקאר (במכונית) אחר הדלקת
הנרות לבית המדרש סמוך ערך שני מינוטין (דקות) לכל היותר אם יש איזה חשש איסור.
מעלת כבוד ידידי ירא שמים ר' משה מעצגער נרו יאיר.
נהנתי מאד אשר מעלת כבודו נזדרז לקיים מצות
תוכחה לפי דעתו ותשואות חן חן למעלת כבודו וחס ושלום לי להקפיד בזה, ואם ירצה ה'
בלא נדר לא אסע עוד משעת הדלקת הנרות בקאר אף שאין בזה שמץ איסור אף לא משום מראית
העין. ...כי זמן הדלקת הנרות קבעו בעשרים מינוטין קודם השקיעה ... וא"כ הוא
דבר מפורסם לכל... שהאנשים עדיין מותרין במלאכה קרוב לי"ח מינוט אף לכתחלה אם
לא יקבלו שבת, והשקיעה היתה בפרשת ויצא 4:32 והיו עוד אחד עשר מינוטין מהרגע
שישבתי בקאר שהיה 4:19 עוד אחד עשר מינוטין למלאכה לכתחלה שאפשר בזה הזמן ליסע
בקאר אף דרך רחוקה חמשה פעמים מהשיעור שעד הישיבה, ועוד ישארו איזה מינוטין לתוספת
שבת....
ידידו
המברכו בזכות מצות התוכחה שקיים לכבוד השם יתברך ולכבוד השבת קדש לשפע ברכה שבא על
ידי קיום שמירת השבת ולסוכת השלום,
משה פיינשטיין.
5. הזמן המוקדם ביותר לקבלת שבת
א. תוספות ברכות
כז.
דרב צלי של שבת בערב שבת – תימה, דהא אמרינן
בפרק במה מדליקין (ד' כג:) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל
עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום דסבירא
ליה כרבי יהודה... לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה ... וכן לענין תוספת
שבת...
ב. שלחן ערוך אורח
חיים רסג:ד
לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו
לכבוד שבת; וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד,
רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא
שעה ורביע קודם הלילה.
6. אופן קבלת שבת
א. שלחן ערוך אורח
חיים רסא:ד
אחר עניית ברכו, אע"פ שעדיין יום הוא, אין מערבין ואין
טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה; ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית
ברכו לדידהו.
ב. משנה ברורה שם
וכתב בספר דרך חכמה דה"ה במקומות שנוהגין
לומר לכה דודי ומסיימין בואי כלה הוי קבלת שבת ממש
ג. רמ"א אורח
חיים רסג:ה
יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר
שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ), וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד
לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואחר כך מסלקין היד וזה מקרי
עובר לעשייה, וכן המנהג (מהרי"ל).
ד. משנה ברורה שם
אחר ההדלקה – סברי להו דאם תברך הוי כאלו קבלה
לשבת בפירוש ושוב אסורה להדליק... אבל הרבה אחרונים סברי להו כמו שכתב מתחלה:
... ותתפלל מנחה תחלה
דהואיל דכבר קבלה שבת שוב א"א להתפלל תפלה של חול.
7. תוספת במוצאי שבת
א. שלחן ערוך אורח
חיים רצג:א
מאחרין תפלת ערבית, כדי להוסיף מחול על הקודש.
8. אמירה לישראל
א. שלחן ערוך רס"ג:
טז
יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר
לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה. הגה: ומותר
ליהנות מאותה המלאכה בשבת, וכל שכן במוצאי שבת. מי שמאחר להתפלל במוצאי שבת או
שממשיך סעודתו בלילה, מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו
להדליק לו נרות ולבשל לו, ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נראה לי.