נר שבת

 

1.      נר שבת דאורייתא או דרבנן

 

א. שבת כה:

הדלקת נר בשבת חובה.

 

ב. מדרש תנחומא נח א

כך שנו רבותינו, על שלש עבירות נשים מתות בשעת לדתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ושלש מצות הללו מן התורה הן. נדה מנין, שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה (ויקרא טו כה), וחלה מנין, שנאמר ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (במדבר טו כ), נר השבת מנין, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח יג)...

 

ג. רמב"ם הל' שבת ה:א

...וחייב לברך קודם הדלקה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים.

 

 

2.      נר משום כבוד, משום עונג, משום שלום בית

 

א. מדרש תנחומא שם

נר השבת מנין, שנאמר וקראת לשבת עונג (ישעיה נח יג)...

 

ב. שבת כד:

רבי ישמעאל אומר: אין מדליקין בעטרן, מפני כבוד השבת.

 

ג. רש"י שבת כה:

[הדלקת נר בשבת] חובה. כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור.

 

ד. תוספות שם

הדלקת נר בשבת חובה – פירוש, במקום סעודה. דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג.

 

ה. יומא עד:

המאכלך מן במדבר למען ענתך (דברים ח)... אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. אמר רב יוסף: מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין. אמר אביי: הלכך, מאן דאית ליה סעודתא - לא ליכלה אלא ביממא.

 

ו. שבת כה:

ותזנח משלום נפשי – אמר רבי אבהו: זו הדלקת נר שבת.

 

ז. רש"י שם

ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה.

 

ח. שבת כג.

אמר רבא: פשיטא לי, נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו.

 

ט. רמב"ם הל' חנוכה ד:יד

היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר (משלי ג') דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.

 

 

3.      שיטת הרמב"ם

 

א. רמב"ם הל' שבת ל:ה

וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת, ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן.

 

ב. רמב"ם הל' שבת ה:א

...אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת.

 

ד. ר' צדוק הכהן – פרי צדיק על בראשית

ובדברי הרמב"ם יש בזה גם כן סתירה...

ומכללות דברי רמב"ם שם בפרק ל' בעניין כיבוד שבת למדתי והבנתי, דכל מה שאדם טורח מקי שבתא לצורך שבת, הכל בכלל כבוד שבת הוא, ואפילו יהיה הטורח לצורך דבר של עונג. וכן בדין, כי העונג אינו אלא בשעה שמתענג ביומו...

ולפי זה שפיר אין סתירה בדברי הרמב"ם. דאף דגוף ההדלקה כדי שיהנה לאורו בשבת ויתענג בו, מכל מקום כילייה גם כן בהדי תיקון הבית שמשום כבוד, דהתיקון מקמי שבת אף מה שלצורך עונג הוא בכלל כבוד.

 

 

4.      נפקא מינות בין הטעמים להדלקת נרות

 

א. תוספות שבת כה: דיבור המתחיל חובה

ויש שרוצים לומר דאין לברך אהדלקת נר מדקרי ליה חובה כדאמרינן (חולין קה.) מים אחרונים חובה ואין טעונין ברכה ואומר ר"ת דשיבוש הוא דלא דמי למים אחרונים דלא הוי אלא להצלה בעלמא אבל הדלקת נר היא חובה של מצות עונג שבת וכמה חובו' הן דטעונין ברכה

 

ב. תוספות שם

ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צרי' לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה ... נראה לר"ת שאם היה הנר מודלק ועומד שצריך לכבות ולחזור ולהדליק

 

ג. רמ"א אורח חיים רסג:י

ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן, כא אבל לא בשאר הנרות שבבית (אור זרוע).

 

ד. משנה ברורה שם סעיף קטן ב

והדלקת הנר צריך להיות בכל החדרים שהולך שם בשבת עכ"פ נר אחד אף שאינו אוכל שם כדי שלא יכשל בעץ או באבן מיהו הברכה תברך על הנר שבמקום אכילה.

 

 

5. אם יכול לקיים מצות נר שבת על ידי אור חשמלי

 

א. שו"ת יחווה דעת ה:כד

שאלה: האם יוצאים ידי חובת הדלקת הנרות של שבת במאור החשמל, או צריך להדליק נרות שבת בשמן או בשעוה דוקא?

 

תשובה: הגאון רבי יצחק שמלקיס בשו"ת בית יצחק (חלק יורה דעה סימן קכ) פסק, שיוצאים ידי חובת הדלקת נרות שבת במאור החשמל, ומברכים עליו אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, שכל מאור המחובר לפתילת שמן או שעוה נקרא נר, ואף כאן שהמאור נתלה בחוטי החשמל נקרא נר, וראוי לברכה, ומכל שכן שיוצאים ידי חובת הדלקת הנרות בגאז שיש לו עיקר. ע"כ. וכן הסכים הגאון מברודי בשו"ת מחזה אברהם (סימן מא). ע"ש. אולם הגאון רבי מרדכי וינקלר בשו"ת לבושי מרדכי תליתאה (חלק אורח חיים סימן נט) פסק, שאין יוצאים ידי חובת הדלקה בנרות חשמל, כי צריך להיות שמן ופתילה דוקא לעיכובא. ע"ש. ויש להעיר קצת מדברי הגמרא (תענית כה ע"א), במעשה דרבי חנינא בן דוסא שראה את בתו בליל שבת כשהיא עצובה, אמר לה בתי מפני מה את עצובה, אמרה לו כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו (מהחומץ) אור לשבת, אמר לה בתי מה איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה. ולכאורה קשה, שאם הברכה של נרות שבת נתקנה דוקא על פתילת שמן או בשעוה לעיכובא, עדיין היה לה להתעצב, על שבירכה ברכה לבטלה, שההדלקה עושה מצוה. שהרי נוסח הברכה להדליק נר של שבת, וכמו שאמרו בשבת (כב ע"ב) לגבי נר חנוכה, הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, ופשטא הגמרא (שם /שבת/ כג ע"א) מנוסח הברכה, שמברכים להדליק נר חנוכה, שמע מינה שהדלקה עושה מצוה. ע"ש. וכן הוכיח במישור האליה רבה (ריש סימן תרעה), ושכן כתב המרדכי (פרק במה מדליקין). ע"ש. (וכן כתב מדנפשיה הראשון לציון הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל חלק אורח חיים סימן ז'). וכן כתבו התוספות (שבת כה ע"ב) בשם רבינו תם, שאם היה הנר דלוק ועומד צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לכבוד שבת. (וכדקיימא לן בשבת כג ע"א לגבי חנוכה). ע"ש. [ועיין להפני יהושע בחידושיו לשבת (כג ע"א). וי"ל ע"ד]. ולפי זה כיון שבשעת ההדלקה היה חומץ, ועדיין לא נתברך בברכתו של רבי חנינא בן דוסא שהוא יאמר לחומץ וידלוק, הברכה שבירכה בתו הויא לבטלה. וכמו שכתב כיוצא בזה הרא"ש (פרק במה מדליקין סוף סימן ז'), שהואיל והדלקה עושה מצוה, צריך שיהיה שמן בנר כשיעור קודם ההדלקה, אבל אם בירך והדליק ואחר כך הוסיף שמן כשיעור לא יצא ידי חובתו. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תרעה סעיף ב'). ע"ש. אלא ודאי שהעיקר שיהיה דבר הדולק ומפיץ אור, וגם לגבי רבי חנינא בן דוסא שהוא רגיל בנסים, אגלאי מילתא למפרע שהוא נר הדולק, ויוצאים בו ידי חובת הדלקת הנרות של שבת, וכל שכן במאור החשמל. ויש לדחות. ועיין בשו"ת פתחי שערים בחידושיו לשבת (דף כא ע"א). ודו"ק.

 

ותבט עיני להגאון רבי שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן קז), שנשאל בזה, וכתב, לא אוכל לומר דבר ברור בנידון זה, כי אינני בקי בטיב הענין של אור החשמל, ובהשקפה ראשונה נראה לי שאין יוצאים בזה ידי חובת ההדלקה, כי אור זה אינו שלהבת, ואין יכולים להדליק ממנו דבר. ומה שמאיר הוא כח נעלם, והגע בעצמך, הרי יש אבנים טובות המאירות בלילה, וכמו שפירש רש"י בפרשת נח על הפסוק צהר תעשה לתיבה, והאם יעלה על הדעת לצאת ידי חובת הדלקת הנרות בסידור אבנים טובות המאירות בלילה, ואף אם תמצא לומר שהכח המאיר של החשמל הוא איזה כח אש, אינו אלא גחלת בעלמא, והמבעיר גחלת אינו יוצא בה ידי חובת הדלקת הנרות וכו'. ע"ש. ובאמת שנראה מדבריו של ברבי שאינו בקי כלל בענין החשמל, כאשר העיד על עצמו, והאמת כפי שהסכימו גדולי האחרונים בזמנינו שהחשמל הוא אש בוערת, והמדליק נר חשמל בשבת, חייב מן התורה משום לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, וכמו שכתב הגאון מסטמאר בשו"ת קרן לדוד (סימן פ'). וכן פסקו בשו"ת אבן יקרה תליתאה (סימן קסח), ובשו"ת מחזה אברהם (סימן מא), ובשו"ת מלמד להועיל (סימן מט), ובשו"ת פני מבין (סימן נו). וכן פסק הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי בשו"ת אחיעזר חלק ג' (סימן ס'), והחזון איש (סימן ג' אות ט'). וכן כתב הגאון רבי שלמה יוסף זוין בספר סופרים וספרים (בחלק התשובות עמוד שטז) בשם הגאון הרגאצ'ובי. ע"ש. ועוד אחרונים. ובשו"ת נחלת שמעון (סימן טו) העיד, שהגאון רבי חיים מבריסק היה נוהג לברך במוצאי שבת בורא מאורי האש על אור החשמל, כדי להוציא מלב הטועים שחושבים שאין החשמל בכלל איסור הבערת אש בשבת מן התורה. ע"ש. וכיוצא בזה כתב הגרא"י ניימרק בספר אשל אברהם על חולין (בפירות גינוסר סימן כא), שהגאון רבי חיים עוזר היה מהדר לברך בורא מאורי האש על אור החשמל, כדי להורות וללמד דעת את העם שהחשמל הוא אש וחייבים על הבערתו בשבת מן התורה. ע"ש. (אלא שכבר כתבנו בשו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן לט, שלמעשה אין לברך בורא מאורי האש על החשמל, משום שהזכוכית שסביב אור החשמל חוצצת ומפסקת, ואנן בעינן אש גלויה דוגמת האש שהמציא אדם הראשון במוצאי שבת (פסחים נד ע"א). ע"ש). ולכן מה שדימה המהרש"ג והשוה מאור החשמל לאור הנוצץ מאבנים טובות, לא קרב זה אל זה. וגם יתר דבריו נסתרים על פי הנ"ל. ואמנם גם בשו"ת פקודת אלעזר (סימן כב) כתב לפקפק בנידון שלנו, משום שאין כאן פעולת הדלקה ממש, שהוא רק פותח הכפתור והאור יוצא מעצמו, ולדעת רבינו תם והפוסקים ההדלקה היא עיקר המצוה, וכו'. ע"ש. אולם לפי המבואר לעיל בשם כל הגדולים הנ"ל שהמדליק חשמל בשבת חייב מן התורה משום מבעיר אש בשבת, יש ללמור שהיא הדלקה גמורה, וממילא יכולים לצאת בהדלקה זו ידי חובת הדלקת נרות של שבת.

 

והן אמת כי בשו"ת משפטי עוזיאל (חלק אורח חיים סימן ז') כתב, שבהיות שהדבר מצוי שמאור החשמל עלול לכבות לפתע באמצע הסעודה, על ידי קלקול בתחנת הכח, או בכבל החשמלי, ונמצא מתבטל מעונג שבת, ולכן אין יוצאים בזה ידי חובת הדלקת נרות של שבת. ע"ש. וכן כתב בירחון הפוסק (חדש טבת תש"ג סימן שפ), בשם אביו הגאון רבי אליהו פוסק. ע"ש. וכן כתב גם בשו"ת פקודת אלעזר (סימן כב) הנ"ל. ע"ש. (וראה עוד בשו"ת המהרש"ג סימן קז הנ"ל). אולם נראה כי לפי המצב כיום אין מקום לחששא זו ברוב ככל המקומות, שאין הפסקת זרם החשמל מצויה אלא רק לעתים רחוקות מאוד, ואם באנו לחוש לזה, הרי גם בנר שמן ופתילה קורה לפעמים שנכבה באמצע הסעודה מאיזו סיבה, ובפרט אם ניתז מים על הפתילה לפני ההדלקה, ואם כן אין לדבר סוף. ולכן אין לחוש לזה כלל, דלא חיישינן למיעוטא דלא שכיח. וכן ראיתי להרה"ג רבי יצחק אהלבוים בשו"ת שאילת יצחק (סימן לא) שהביא דברי המהרש"ג שחשש לכך, והשיג עליו לנכון, ודחה חששא רחוקה זו, וכן דחה את דברי הפקודת אלעזר הנ"ל, והעלה כדברי הבית יצחק שיוצאים ידי חובת הדלקת הנרות של שבת במאור החשמל, ושכן העלה בספר החשמל לאור ההלכה. וכן פסק הגאון רבי יוסף אליהו הנקין בספר עדות לישראל. ע"ש. וגם הלום ראיתי לידידי המנוח הרה"ג רבי יוסף אלישר זצ"ל, בתשובה שהובאה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ג' (חלק אורח חיים סימן יח), שהשיג לנכון על המשפטי עוזיאל הנ"ל, כי במציאות של ימינו הפסקת זרם החשמל אינה מצויה כלל אלא במקרה של פעם ביובל, ובודאי שאין לגזור שלא לצאת ידי חובת הדלקת הנרות בחשמל משום חששא רחוקה זו. ואדרבה בנרות שמן מצוי הדבר יותר, שיעלה עשן הנרות ויחשך האור או יכבה לגמרי, מה שאין כן בחשמל שאין בו כל חשש כזה, שאורו בהיר ונהיר, ומתענגים באורו יותר מכל הנרות. ע"ש. וכמה מן האחרונים הביאו גם כן תשובת הבית יצחק להלכה, ומהם בשו"ת דרכי שלום (סימן סג אות ה'), ובשו"ת מלמד להועיל (סימן מז), ובשו"ת משיב הלכה (סימן רכ). וכן פסק הגאון רבי אליהו קלצקין בשו"ת דבר הלכה (סימן לט). ע"ש. ומכל מקום נראה שכל שאפשר למצוא נרות שמן או שעוה עדיף יותר לצאת בהם ידי חובת הדלקת הנרות של שבת, ולברך עליהם, בלי שום פקפוק, וגם מפני שיש בהם היכר מיוחד שנעשו לכבוד שבת, ורק כשאין אפשרות כלל להשיג נרות שמן או שעוה, יכול לברך ולהדליק נרות שבת במאור החשמל. וראה עוד בשו"ת כוכבי יצחק חלק א' (סימן א' וב'), שהאריך מאוד בדין הדלקת נרות שבת בחשמל, ובסוף דבריו (בעמוד כ') כתב, שהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, הקיל ליולדת בלבד שהיא בבית החולים, ואין באפשרותה להשיג נרות שמן או שעוה, שתוכל לצאת ידי חובת הדלקה בנרות חשמל. ע"ש. ועיין בשו"ת ירושת פלטה (סימן ו' - ז'), ובשו"ת ציץ אליעזר חלק א' (סימן כ' פרק יא). ואכמ"ל יותר.

 

בסיכום: במקום שאפשר להשיג נרות שמן או שעוה, בודאי שעדיף לצאת בהם ידי חובת הדלקת הנרות של שבת ויום טוב, כיון שיש בהם היכר מיוחד שנעשו לכבוד שבת ויום טוב, ונכון לכוין בברכה שקודם ההדלקה, לפטור בברכתו גם את הדלקת החשמל שידליק לאחר מכן. ומכל מקום במקום שאין אפשרות בשום פנים להשיג נרות שמן או שעוה, אפשר לברך ולהדליק מנורות חשמל, ויוצאים בהם ידי חובת ההדלקה.

 

 

6. אם יכול להדליק נר שבת במקום שאור חשמל כבר דולק (או כשנרות שבת של אדם אחר דולקים)

 

א. שולחן ערוך אורח חיים רסג:ח

ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר. ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד. הגה: אבל אנו אין נוהגין כן.

 

ב. ערוך השלחן שם סעיף ו

ביאור הדברים נראה לי... כשאחד בירך מקודם ואחר כך בא אחר להדליק, סבירא ליה לדיעה שנייה דאולי יש בזה ברכה לבטלה, דבכאן לא חלה החיוב על השני. דכיון דעיקר המצוה היא בשביל האור ובכן כבר יש אור. ונהי שמוטלת עליו המצוה, מכל מקום כאן אי אפשר לו לקיים מצוה זו. ודיעה ראשונה סוברת דמיקרי שגם הוא מקיים מצוה זו, לפי שבריבוי הנרות יתרבה האור, וכל מה שנתוסף אורה יש בזה הגדלת המצוה...ומיהו, אפילו לדעה הראשונה לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה. והטעם, דבמנורה אחת מעט אור נתוסף. ולא כן כשכל אחד מדליק במנורה בפני עצמה.

 

 

7. האשה בהדלקת נרות

 

א. שבת לא:

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן: על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר.

 

ב. בראשית רבה יז:ח

ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת.

 

ג. תיקוני זהר טז

...צריכה לאוקדא ליה בליל שבת באתערו דשלהובין דאשא דרחימו לגבי בעלה. ורזה דמלה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ואתערו דחמימותא דליל שבת מאתתיה צריכה ברחימו ודחילו...

(תרגום לעברית: צריכה להדליקו בליל שבת בהתעוררות שלהבות אש האהבה כלפי בעלה, וסוד הדבר בפסוק 'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה', והתעוררות החום של ליל שבת מהאשה, צריכה לבא באהבה וביראה...)

 

ד. רמב"ם הל' שבת ה:א-ג

ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת...

ונשים מצוות על דבר זה יותר מן האנשים לפי שהן מצויות בבתים והן העסוקות במלאכת הבית.

 

ה. רמב"ם הל' חנוכה ד:יד

...נר ביתו קודם, משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו...

 

ו. משנה ברורה רסג סעיף קטן יא

ואפילו אם ירצה הבעל להדליק בעצמו האשה קודמת אם לא שיש הרבה נרות יכול הוא ג"כ להדליק.

 

 

8. אדם שנסע מביתו

 

א. שלחן ערוך אורח חיים רס"ג:ז

אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה.

 

ב. ביאור הלכה רסג:ו (נוגע לשבתונים, בתי מלון)

אם הוא איננו בביתו ויש לו חדר מיוחד לעצמו, איך יפטר בהברכה שברכה שם אשתו במקום אחר? ואף דהוא אינו אוכל שם, על כל פנים משום שלום בית חייב להדליק ולברך... (אבל כאשר) אין לו חדר מיוחד, אם כן הסברא דמשום שלום בית אין שייך שם, שהרי בלאו הכי יש שם אורה. ולא נשאר עליו כי אם במה שיש מצוה על כל איש ישראל הדלקת נר בשבת, וזה יוצא במה שאשתו מדלקת שם בביתו...

 

 

9. תלמידים בפנימיה

 

א. שלחן ערוך אורח חיים רס"ג:ו

בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו...

 

 

10. קבלת שבת בהדלקת נרות

 

א. שלחן ערוך אורח חיים רסג:ה, י

ה. כשידליק, יברך: בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה. גם ביום טוב צריך לברך: להדליק נר של יום טוב. וביום הכיפורים בלא שבת, יש מי שאומר שלא יברך, ועיין לקמן סימן תר"י. הגה: יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה, ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף ב"מ), וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה, ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין, ואח"כ מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה, וכן המנהג (מהרי"ל)...

 

י. לבה"ג, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה. ...וי"א שאם מתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו, מועיל. וי"א שאינו מועיל לה. ויש חולקים על בעל ה"ג ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית, שכיון שאמר החזן: ברכו, הכל פורשין ממלאכתם. ולדידן, כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו. הגה: והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה, אם לא שהתנה תחלה, ואפילו תנאי בלב סגי (מרדכי); אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו....

 

ב. ערוך השלחן שם סעיף קטן יג

ומכל מקום איש כשמברך בערב שבת, מברך קודם ההדלקה, ומכוין שלא לקבל שבת.

 

 

11. כיבוי הגפרור

 

ג. שלחן ערוך שם

ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה, ואין מכבות אותה.

 

ד. ערוך השלחן שם סעיף יד

ונראה דאותן נשים ברכו מקודם ההדלקה. דאילו היו מברכות אחר כך, הלא היו יכולות לכבות עדיין קודם הברכה, דזהו פשיטא דקודם הברכה לא הוי קבלת שבת עדיין. ולפי זה, נשים שלנו שמברכות אחר ההדלקה כמו שכתבתי בסעיף הקודם, שפיר יכולות לכבות ואחר כך יברכו. וכמדומני שכן המנהג, ואין פקפוק בזה.

 

 

12. הזזת נרות לאחר הדלקתם

 

א. רמ"א אורח חיים רסג:י

צריך להניח הנרות במקום שמדליקין, לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פ' ב"מ).

 

ב. משנה ברורה שם סעיף קטן מח

היינו, שאסור להדליק במקום שאין משתמשין בו, ולהניח הנר במקום שמשתמשין בו, משום דקיימא לן הדלקה עושה מצוה; וכיון שהדליק במקום שאין משתמשין בו שאינו מקום חיובא, לא מהני הדלקתו כלום אף שמניח אחר כך במקום חיובא, וצריך לכבות ולחזור ולהדליק. אבל אם הדליק בבית, במקום שמשתמשין בו, מותר לטלטלם אחר כך ולהניח במקום אחר, דכל הבית הוי מקומם. והלבוש מחמיר אף בזה, ובמקום הצורך יש להקל.

 

ג. ערוך השלחן שם

ונראה דבחדר אחד ממקום זה למקום זה לא מיקרי שינוי מקום... ואין לשאול דאחר ההדלקה איך תטלטל הנרות דיש לומר שאחר יטלטל או היא בעצמה על ידי תנאי.

 

 

13. הברכה ביום טוב

 

א. הקדמת בן הסמ"ע לטור יורה דעה

הביטו נא וראו את מה שהרגישה (אמו, מרת בילה וולק) בטעות הנשים בהדלקתן הנרות ביום טוב... מה שנוהגות להדליק הנרות ביום טוב עצמו, מוטב שנעשה ברכת הנרות כתיקונה, להיות הברכה עובר לעשייתן...שהדין עמה, וסודה ברוך וטעמה עידית. ואמרתי להעלות על הספר בשמה, תשואות חן חן לה. וכהנה וכהנה נתנה דעתה ולבה לידע טעמי התורה...

 

ב. משנה ברורה רסג סעיף קטן כז

[יש מי שאומר שבשבת מברך] אחר ההדלקה – סבירא ליה דאם תברך הוי כאלו קבלה לשבת בפירוש, ושוב אסורה להדליק. ואם כן, ביום טוב דלא שייך זה, לכולי עלמא תברך ואחר כך תדליק. ודעת המגן אברהם, דלא פלוג. אבל הרבה אחרונים סברי להו כמו שכתבתי מתחלה:

 

ג. ערוך השלחן שם סעיף יג

... ביום טוב דמותר בהדלקה תברך מקודם כדי שתהא עובר לעשייתן ממש (דרישה). ויש מי שהשיג על זה משום לא פלוג (מגן אברהם סעיף קטן י"ב) וחלקו עליו רבים דהא שבת ויום טוב שני דברים הם וכן עיקר לדינא.