קידוש
1. קידוש דאורייתא
א. פסחים קו.
זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ') - זוכרהו על
היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין - תלמוד לומר זכור את יום השבת.
ב. רמב"ם הל'
שבת כט:א
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים
שנאמר (שמות כ') זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך
לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
2. קידוש על היין דאורייתא או דרבנן
א. נזיר ג:-ד.
מיין ושכר יזיר…לאסור יין מצוה כיין הרשות. מאי
היא? קדושתא ואבדלתא, הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני! אלא כי הא דאמר רבא: שבועה
שאשתה, וחזר ואמר הריני נזיר, אתיא נזירות חיילא על שבועה.
ב. המפרש שם
והרי מושבע ועומד עליו מהר סיני הוא – דכתיב:
זכור את יום השבת לקדשו - זוכרהו על היין. אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין?
תלמוד לומר כו' (פסחים דף קו).
ג. תוספות שם
בדיבור המתחיל "מאי"
נראה לרבינו תם, דגרסינן בתמיה: וכי מושבע ועומד
מהר סיני? כלומר, למה לי קרא מיותר לאסור יין מצוה - וכי מושבע וכו'? דנהי דקידוש
היום דאורייתא, על היין לאו דאורייתא, דזוכרהו על היין אסמכתא…
ד. רמב"ם הל'
שבת כט:ו
מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין.
ה. ספר החינוך
מצוה ל"א
ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין, לפי שטבע
האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח, וכבר אמרתי לך כי לפי התעוררות האדם ומעשהו
יתפעל אל הדברים לעולם.
3. אם יוצאים ידי חובה בקידוש שבתפילה
א. מגן אברהם אורח
חיים רעא סעיף קטן א
ונ"ל דמדאוריי' בקידוש שאמר בתפל' סגי דקרא
כתיב זכור את יום השבת והרי זכר אותו
ב. משנה ברורה שם
סעיף קטן ב
…על כן, אם ספק לו אם קידש או לא, אין צריך
לחזור ולקדש, דספיקא דרבנן לקולא [פרי מגדים], גם דקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא
לפי זה אפילו לגדול בקידוש, אם הגדול התפלל כבר.
ואולם יש לפקפק בזה הרבה, דהא קיימא לן לעיל
בסימן ס' סעיף ד דמצות צריכות כונה לצאת בעשיית המצוה, ומסתמא אין מדרך העולם
לכוין לצאת את המצות עשה דזכור בתפלה, כיון שיש לו יין או פת ויכול לקדש עליהן אחר
כך בברכה כדין. וטוב יותר שיצא אז המצות עשה דאורייתא משיצא עתה ויהיה בלא כוס
ושלא במקום סעודה. ועוד כמה טעמים אחרים שיש לפקפק בזה, וכמו שבארתי בביאור הלכה.
על כן יש למנוע מלצאת ידי קידוש על ידי קטן…
4. קידוש על ידי אשה להוציא איש
א. ברכות כ:
אמר רב אדא בר אהבה: נשים חייבות בקדוש היום דבר
תורה. - אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! -
אמר אביי: מדרבנן. - אמר ליה רבא: והא דבר תורה קאמר! ועוד, כל מצות עשה נחייבינהו
מדרבנן! - אלא אמר רבא: אמר קרא (שמות כ') זכור (דברים ה') ושמור - כל שישנו
בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי, הואיל ואיתנהו בשמירה - איתנהו בזכירה.
ב. רא"ש
ברכות ג:יב
…איש אע"ג שלא אכל כלום דין הוא שיפטור את
אחרים דכל ישראל ערבים זה בזה אלא מדרבנן אמרו שלא יברכו ברכת הנהנין בלא הנאה
לפיכך כשאכל כזית אע"פ שאינו נתחייב אלא מדרבנן מוציא את אחרים שאכלו כדי
שביעה. שערב הוא בעבורם ועליו הוא להצילן מן העון ולפטור אותן מן המצות אבל אשה
אינה בכלל הערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן:
ג. שלחן
ערוך אורח חיים רעא:ב
נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה
שהזמן גרמא (פי' מצות עשה התלויה בזמן),
משום דאיתקש זכור (שמות יט, ח) לשמור (דברים ה, יב), והני נשי הואיל ואיתנהו
בשמירה איתנהו בזכירה, ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם.
ד. ערוך השלחן שם
סעיפים ה-ו
נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה… וכתב רבינו
הבית יוסף בסעיף ב' שמוציאות את האנשים הואיל וייבות מן התורה כמותם…ויש שרוצים
לומר שאינן מוציאות את האנשים כמו במגילה… ואינו עיקר דבשם כיון דברבים הוא זילא
מילתא…מה שאין כן בקידוש, וכן כתבו מפרשי השלחן ערוך…
…בברכת
המצות שאחד יכול להוציא את חבירו אף שכבר יצא ידי חובתו מטעם דכל ישראל ערבים זה
בזה…ולכן איש ואשה יכולין להוציא זה את זו בכל גווני. ויש מי שרוצה לומר דאשה אינה
בכלל ערבות [דגול מרבבה] ודבר תמוה הוא. והרא"ש שכתב סברא זו בריש פרק ג'
דברכות אינו אלא במצוה שאין להאשה שייכות בזה, עיין שם. אבל במה שהיא מחוייבת שוה
היא לגמרי לאיש [וכ"כ הגאון ר' עקיבא עיגר בגליון הש"ס ובתשובה].
ה. משנה ברורה שם
סעיף קטן ד
ומוציאות את האנשים - וכן הסכימו הט"ז ומגן אברהם
והגר"א ושאר אחרונים. ומכל מקום יש להחמיר לכתחלה שלא תוציא אשה אנשים שאינם
מבני ביתה דזילא מילתא.
5. קידוש מבעוד יום
א. תוספות ברכות
כז.
דרב צלי של שבת בערב שבת – תימה, דהא אמרינן
בפרק במה מדליקין (ד' כג:) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל
עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום
דסבירא ליה כרבי יהודה... לענין תפלת הערב שהיא שעה ורביע קודם הלילה ... וכן
לענין תוספת שבת...
ב. שלחן ערוך אורח
חיים רסג:ד
לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו
לכבוד שבת; וגם לא יאחר. ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד,
רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא
שעה ורביע קודם הלילה.
ב. רמב"ם הל'
שבת כט:יא
יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף
על פי שלא נכנסה השבת, וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדין היא שבת, שמצות
זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט.
6. קידוש ביום שבת ("קידושא רבא")
דאורייתא או דרבנן, ואכילה לפני קידוש ביום
א. פסחים קו.
אין לי אלא בלילה, ביום מנין - תלמוד לומר זכור
את יום השבת. ביום מאי מברך? - אמר רב יהודה: בורא פרי הגפן. רב אשי איקלע למחוזא,
אמרו ליה: ליקדיש לן מר קידושא רבה. הבו ליה. סבר: מאי ניהו קידושא רבה? אמר: מכדי
כל הברכות כולן בורא פרי הגפן אמרי ברישא, אמר בורא פרי הגפן ואגיד ביה. חזייה
לההוא סבא דגחין ושתי. קרי אנפשיה (קהלת ב) החכם עיניו בראשו.
ב. ראב"ד הל'
שבת כט:י
...כשדרשו (פסחים קו) אין לי אלא בלילה ביום
מנין, אסמכתא היא, דעיקר קידושא בלילה כתיב, מדכתיב את יום ולא כתיב ביום. אי נמי,
דאי לא קדיש בלילה קאמר.
ג. ר"ן פסחים
קו.
משום שכבוד יום עדיף מכבוד לילה ראו חכמים לעשות
ביום זכר לקידוש...ועוד, לפי שאין אומרים שירה אלא על היין, כיוון שמברכין על היין
תחילה שלא כדרך שאר סעודות – הוי כעין שבח ושירה לקדושתו של יום...
7. אכילה ושתיה לפני קידוש בלילה
א. רמב"ם הל'
שבת כט:ה
אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד
שיקדש, וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד
שיבדיל, ולשתות המים מותר,
ב. שו"ת
הרשב"א ג:רסד
מהו לשתות מים קודם שיקדש, אם מותר כמו קודם
הבדלה, או לא; לפי שהרב ר' משה ז"ל כתב: ואסור לשתות יין; דאלמא, מים, מותר.
תשובה: מסתברא, דאפילו מים אסור לשתות, משום
דאסור לטעום כלום עד שיקדש, אמרו, אלמא, כל טעימה אסורה. ועוד: דאם איתא, לשמעינן
בקידוש, וכל שכן בהבדלה; אלא ודאי, מקילי הבדלה שנו כאן, וכמו שהקלו בהפסקה, כך
הקלו בשתיית מים, ולא קפדי, אבל בקדושא, לא אשכחן.
ג. שולחן ערוך
אורח חיים רעא:ד
אסור לטעום כלום קודם שיקדש, אפי' מים.
8. אכילה קודם קידוש ביום
א. רמב"ם הל'
שבת כט:י
ומצוה לברך על היין ביום השבת קודם שיסעוד סעודה
שניה, וזה הוא הנקרא קידושא רבא, מברך בורא פרי הגפן בלבד ושותה ואחר כך יטול ידיו
ויסעוד, ואסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש, וגם קידוש זה לא יהיה אלא במקום
סעודה.
ב. ראב"ד שם
אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיקדש. אמר
אברהם: בחיי ראשי אם מסברא אמרה, לא סבר מימיו סברא פחותה מזו. ולפי שקראוהו קדושא
רבא יצא לו, ואינה כלום, שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום. ואילו בא
לקדש ביום על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל. וכשדרשו (פסחים
קו) אין לי אלא בלילה ביום מנין, אסמכתא היא, דעיקר קידושא בלילה כתיב, מדכתיב את
יום ולא כתיב ביום. אי נמי, דאי לא קדיש בלילה קאמר.
ג. שולחן ערוך
אורח חיים רפט:א
ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד, וגם זה
הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה ושלא יטעום קודם לו כלום כמו בקידוש הלילה. ומיהו
לשתות מים בבוקר קודם תפלה מותר, מפני שעדיין לא חל עליו חובת קידוש.
ד. מגן אברהם שם
סעיף קטן ד
נראה לי דאם מצפה שיביאו לו (יין בלילה) ימתין
על כל פנים עד חצות לילה. אבל בקידוש היום אין צריך, דהא יש אומרים שמותר לאכול
קודם, וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק:
9. עמידה בעת קידוש
א. כלבו סימן מא
ונהגו לומר הבדלות בנגינות במוצאי שבת משל למלך
שמלוין אותו העם בשמחה ובשירים כך ישראל מלוין שבת כלתה ומלכתא בשמחה ובשירים
וע"כ נכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו ודרך לויה מעומד, וקדוש
נמי שהוא כמו שאנו יוצאין לקראת המלך היה לנו לאומרו מעומד מזה הטעם אך לפי שאין
קדוש אלא במקום סעודה צריך לישב...
ב. אור זרוע חלק
ב' הל' ערב שבת סימן כ
ויכולו – בקול רם ובעמידה... והטעם שאומרים
בעמידה, משום שזהו עדות להקב"ה שהיום שבת ממלאכתו, וקיימא לן דעדים בעמידה.
ג. רמ"א אורח
חיים רעא:י
ויכול לעמוד בשעת הקידוש, ויותר טוב לישב (כל
בו); ונוהגים לישב אף בשעה שאומר ויכלו, רק כשמתחילין עומדין קצת לכבוד השם כי
מתחילין יום הששי ויכלו השמים ונרמז השם בראשי תיבות.
10. הכוס שמקדשים עליו
א. ברכות נא.
עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה: טעון הדחה,
ושטיפה, חי, ומלא, עיטור, ועיטוף, נוטלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומגביהו מן
הקרקע טפח, ונותן עיניו בו; ויש אומרים: אף משגרו במתנה לאנשי ביתו.
ב. שולחן ערוך ורמ"א
אורח חיים קפג:א-ג
כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ; ואם
הוא נקי ואין בו שיורי כוסות, אין צריך...וכוס
של ברכה ימלאנו שיהא מלא על כל גדותיו...צריך לחזור אחר כוס שלם.
ג. שו"ת
אגרות משה חלק או"ח ג סימן לט
בדבר כוסות מנייר אם כשר
לקידוש י"ב ניסן תשכ"ח. מעלת כבוד ידידי הנכבד מר ר' אריה ליב באבינס
שליט"א.
הנה בדבר כוס לקידוש אם רשאין לעשות על כוס
שנעשה מנייר שהוא כלי רק לשעה ששמע אשר אסרתי, אמת הדבר... דחי שנאמר בהדברים
הצריכים בכוס של ברכה הוא שיהיה הכוס גופו כלי שלם... וכתב המג"א סק"ה
דאפילו נשבר רק בסיס שלמעלה נמי פסול אף שגוף הכוס שלם, וכוס של קידוש טעון כל מה
שטעון כוס של ברכת המזון... אלמא דבעינן שיהא הכוס נאה שרק כוס כזה כשר לברכת
המזון ולקידוש, ורואה אני שכוס של נייר שהוא רק לשעה על פעם זה לבד הוא עוד גרוע
דאין לו שום חשיבות שודאי אינו ראוי לברכת המזון ולקידוש. אך כשליכא כוס אחר אולי
יש להקל.
ידידו המברכו בחג כשר ושמח,
משה פיינשטיין
ד. שו"ת ציץ
אליעזר יב:כג
על דבר אשר שאלני אם אפשר לקדש ולהבדיל על כוסות
מנייר, באשר נצרך לכך למעשה, ובאשר כי שמע כעת שהגר"מ פיינשטיין אוסר...
ואחר בקשת המחילה אינני רואה בסיס לאיסורו, ואין
הנידונים שוים כלל ועיקר, דהתם הרי עשוי היה מתחילה עם בסיס, ולכן כשנשבר ממנו
לאחר מיכן פסולו בזה משום שבור ולא נקרא תו חי כפי יצירתו... מה שלא שייך זה
בכוסות נייר שכך הוא תחילת יצירתם, והוא חי כפי הויתו ולא נחסר ממנו כלום...
כוסות נייר שמתחילת עשייתם עשוים בצורה כזאת,
ולשם כך, שישתמשו בהם לשתיה, ולמעשה ראוים המה להיות קיימים ועומדים לכמה וכמה
שתיות, ורק מפני שהמה בזול משליכים אותם על פי רוב לאחר שתיה, בכל כגון דא נראה
דבודאי שם כלי עליהם...
ברור שמותר לקדש או להבדיל בהם, וכן ליטול בהם
נטילת ידים לסעודה. ולא משנה כלל מה שאין נזהרים בהן לקיימם בגלל זה שאפשר לקנותם
בזול, דהעיקר בזה מה שבעצם ראוים המה להשתמש בהם הרבה פעמים ושם כלי עליהם, ומה
שעל הכוס שם חי ושלם עליו.
11. כוס פגום
א. פסחים קה:
שמע מינה, טעמו – פגמו...משום דכוס של ברכה צריך
שיעור.
ב. רמב"ם וראב"ד
הל' שבת כט:טז
כלי שהיה מלא יין אפילו מחזיק כמה רביעיות אם
שתה ממנו מעט הרי זה פגמו ונפסל ואין מקדשין על השאר מפני שהוא כשיורי כוסות.
כלי
שהיה מלא יין וכו'. אמר אברהם דוקא מן הכוס עצמו.
ג. משנה ברורה קפב:כז
ולכן נוהגין להוסיף עליו מתחלה מעט מהקנקן ובזה
מתוקן...ואחר כך שופכין אותו להקנקן ואז כשר היין להוציא לברכה:
12. כמה יין צריכים לשתות?
א. פסחים קז.
אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש:
המקדש וטעם מלא לוגמא - יצא, ואם לאו - לא יצא.
ב. תוספות שם
אם טעם מלא לוגמא יצא - וכדמפרש ביומא (דף פ.),
כל שאילו מסלקו לצד אחד יראה כמלא לוגמיו. והוי פחות מרביעית כדאמרינן התם...
ונראה שהוא רוב רביעית, דאמרינן לקמן: והוא דשתה רובא דכסא. ודוקא לאדם בינוני,
אבל לעוג מלך הבשן בעי טפי, כדאמרינן התם.
ג. שולחן ערוך
אורח חיים קצ:ג
שיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם
די בכזית או ברביעית, לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק,
והכא (בכוס של ברכת המזון) אי אפשר לשתות פחות מכזית, דכל דבר שצריך כוס צריך
לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית, הלכך ישתה רביעית שלם.
13. אם שתיית המסובין מצטרפת
א. רא"ש
פסחים י:יח
...ויראה שהאחד מן המסובין צריך לשתות מלא
לוגמא. ואין שתית שנים מצטרפין למלא לוגמא דלא מיקרי שתיה של הנאה בפחות ממלא
לוגמא ואנן בעינן שיהנה האדם מכוס של ברכה.
ב. ריטב"א עירובין
עט:
...וכל היכא שטעם אחד מהם מלא לוגמיו שאמרנו
יצאו כולם ואף על פי שלא טעמו כלום ואם באו לטעום ממנו השאר למצוה בכל שהוא סגי
להו, ומורי ז"ל היה מסופק אם לא טעם אחד מהם מלא לוגמיו שטעמו בין כולם
כשיעור ההוא אם יצאו, אבל בתוספות כתבו דיצאו דכולם מצטרפין למלא לוגמיו.
ג. שולחן ערוך
אורח חיים רעא:יד
אם לא טעם המקדש, וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו... יצא; ואין שתיית שנים מצטרפת למלא לוגמיו, ומכל מקום מצוה מן המובחר
שיטעמו כולם. ויש אומרים דכיון שבין כולם טעמו כמלא לוגמיו יצאו, דשתיית כולם
מצטרפת לכשיעור. והגאונים סוברים שאם לא טעם המקדש לא יצא, וראוי לחוש לדבריהם;
ודוקא בקידוש, אבל בשאר דברים הטעונים כוס מודים הגאונים דסגי בטעימת אחר.
ד. משנה ברורה שם
סעיף קטן עג
ובדיעבד, הסכימו הרבה אחרונים דאפילו שתיית כל
המסובין מצטרפין למלא לוגמיו, אך שלא ישהה על ידי שתיית כולם יותר מכדי אכילת פרס:
14. שתיית המסובין מכוס פגום
א.
משנה ברורה קפב:כד
וכששותין כולם מכוס של ברכה, אף על גב דהוא שותה
מתחילה, לא מקרי מכוס שאינו פגום, דחשובין כמקדש גופא.
ב. שמירת שבת
כהלכתה מח:יא
כיצד יעשה? אם יש לו למקדש כוס גדולה ימזוג
לכוסותיהם לפני שישתה, והם לא יטעמו לפני שישתה הוא מכוסו
15. אין קידוש אלא במקום סעודה
א. פסחים ק:
אותם בני אדם
שקידשו בבית הכנסת. אמר רב: ידי יין - לא יצאו, ידי קידוש - יצאו. ושמואל אמר: אף ידי קידוש לא יצאו. אלא לרב, למה ליה
לקדושי בביתיה? - כדי להוציא בניו ובני ביתו. ושמואל, למה לי לקדושי בבי כנישתא? -
לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא. ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר
שמואל: אין קידוש אלא במקום סעודה.
ב. רשב"ם שם
טעמיה...דכתיב "וקראת לשבת עונג" –
דמקום שאתה קורא לשבת, כלומר קרייה דקידוש – שם תהא עונג, ומדרש הוא.
16. הגדרת מקום
א. רא"ש
פסחים פרק י:ה
אבל מפנה לפנה בבית אחד אפילו טרקלין גדולים אין
צריך לברך. והכי אמרינן בשמעתין דמפנה לפנה לא חשיב שינוי מקום.
ב. רי"ף פסחים
כ.
סבור מינה הני מילי מבית לבית אבל מפינה לפינה
לא. אמר להו רב חנן בר תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דשמואל ואפילו מארעא
לאיגרא הוה מקדש.
ג. טור אורח חיים
רעא
ורב שר שלום כתב: כל זמן שרואה מקומו, מותר,
אפילו מבית לחצר. ואם לאו, אסור.
ד. שלחן ערוך אורח
חיים רעג:א
אין קידוש אלא
במקום סעודה, ובבית אחד מפנה לפנה חשוב מקום אחד, שאם קידש לאכול בפנה זו ונמלך
לאכול בפנה אחרת, אפי' הוא טרקלין גדול, א"צ לחזור ולקדש... ויש אומרים שכל שרואה מקומו,
אפילו מבית לחצר, אין צריך לחזור ולקדש.
ה. מגן אברהם שם סעיף
קטן ג
ומכל מקום לכתחילה טוב שלא לסור ממקום שקידש דהא
יש מחמירין גם מפנה לפנה.
ו. רא"ש שם
ורבינו נסים ז"ל כתב במגילת סתרים דהא
דאמרינן דאין קידוש אלא במקום סעודה היינו היכא שהיה בדעתו מתחלה לאכול במקום
הקידוש ושוב נמלך ואכל במקום אחר אבל אם מתחלה קידש אדעתא דהכי לאכול במקום אחר
יצא ידי קידוש.
ז. שלחן ערוך שם
ויש אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול
במקום אחר, שפיר דמי, והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד.
ח. ביאור הלכה שם
דיבור המתחיל וכן עיקר
לענין מחדר לחדר בודאי נכון לחוש לכתחלה לדעת
הר"ן שמחמיר בזה מיהו אם גם רואה מקומו נראה דיש להקל אפילו לכתחלה אם דעתו
לזה בעת הקידוש:
17. שהייה בזמן
א. רמ"א אורח
חיים רעג:ג
וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר
ב. ערוך השלחן שם
סעיף ד
כלומר, שלא ימשוך זמן רב... ולא ניתנה תורה
למלאכי השרת, ועל פי רוב מחליפים אחר הקידוש הבגדים.
18. הגדרת סעודה
א. תוספות פסלחפ
קא. בדיבור המתחיל טעימו מידי
נראה דהיינו טעימת לחם.
ב. שלחן ערוך אורח
חיים רעג:ה
כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה,
אפי' אכל דבר מועט, או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה, יצא ידי קידוש במקום סעודה
וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל אכל פירות, לא.
ג. מגן אברהם שם
סעיף קטן יא
בשלטי גבורים כתב דאף בפירות דיו דכל סעודת שבת
נחשבת קבע עיין שם ודעת הטור והשלחן ערוך עיקר. מכל מקום נראה לי דבאוכל מיני
תרגימא מה' מינים יצא דהא על כל פנים חשיבי טפי לסעודת שבת מיין...
ד. שער הציון שם
סעיף קטן כט
בקידוש של שחרית יש לסמוך על המקילין אם אין לו
יין כל כך, אבל בקידוש של לילה, אין להקל בזה...
ה. משנה ברורה שם
סעיף קטן כו
והנה בשלטי גבורים כתב דאף בפירות די דכל סעודת
שבת נחשבת קבע, אך דעת הטור ושלחן ערוך עיקר [מגן אברהם]. אך אם חלש לבו קצת ואין
לו עתה מחמשת המינים לסעוד אחר הכוס, דעת איזה אחרונים דיש לסמוך על השלטי גבורים
בשחרית. אבל בלילה בודאי אין לסמוך עליו, דשארי פוסקים לא ס"ל כוותיה:
ו. שו"ת יביע
אומר חלק ב - או"ח סימן יט
ב"ה. ירושלים תבנה ותכונן. תש"ו
לפ"ק.
נשאלתי במה שנוהגים לבקר ביום שבת בבית החתן או
אבי הבן, אחר צאתם מבית הכנסת בבוקר. אם מותר לטעום שם פירות וממתקים ושאר כיבודים
אחר הקידוש, אע"פ שאינם סועדים שם כלל. או יש לאסור מפני שאין קידוש אלא
במקום סעודה.
...המורם מכל האמור שהמקילים בזה יש להם על מה שיסמוכו. ואין למחות בהם. ואף על
פי כן טוב להודיע בדברי חן ונועם מלפני השבת, לאבי הבן או לחתן, שיכינו עוגות ופת
כסנין לקהל המוזמנים בשבת, בכדי שכל אחד מן המסובים יאכל כזית, והוי שפיר במקום
סעודה. (או שכל אחד מן המסובים ישתה רביעית יין.). ואם לא עשו כן, הצנועים מושכים
את ידיהם מלטעום שם. הנראה לעניות דעתי כתבתי.
19. קידוש על הפת
א. פסחים קו:
אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי לא נח
נפשיה דרב שכחנינהו לשמעתתיה! זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא
עליה ריפתא - מקדש אריפתא! זימנין דחביבא ליה חמרא - מקדש אחמרא.
ב. תוספות שם מקדש
אריפתא
נראה לרבינו תם דאין מקדשין על הפת כלל. והכא, הכי פירושא: ...
זימנין דחביבא ליה ריפתא ומקדש אריפתא, כלומר הוה מקדש אחמרא על דעת לאכול מיד
ריפתא, והיה נוטל מיד ידיו קודם קידוש...
ג. רמב"ם הל'
שבת כט:ט
היה מתאוה לפת יתר מן היין, או שלא היה לו יין,
הרי זה נוטל ידיו תחלה ומברך המוציא ומקדש ואחר כך בוצע ואוכל...
ד. שלחן ערוך אורח
חיים רעב:ט
במקום שאין היין מצוי...[יקדש] בלילה... על הפת.
הגה: ...ואם יין בעיר לא יקדש על פת.
20. קידוש על שכר מדינה
א. תלמוד בבלי
מסכת פסחים דף קז עמוד א
בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא?
- אמר: השתא ומה פירזומא ותאיני, ואסני, דבעאי מיניה מרב, ורב מרבי חייא, ורבי
חייא מרבי - ולא פשט ליה, שיכרא מיבעיא? סבור מינה: קדושי הוא דלא מקדשינן עילויה,
אבל אבדולי - מבדלינן.
אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב כשם שאין מקדשין
עליו - כך אין מבדילין עליו. איתמר נמי, אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: כשם
שאין מקדשין עליו - כך אין מבדילין עליו.
לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני. טעמיה,
הוה בסים טובא. אמר: כגון זה ראוי לקדש עליו, ולומר עליו כל שירות ותושבחות
שבעולם... ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא מאן דמקדש אשיכרא. רב אשכחיה רב הונא
דקדיש אשיכרא. אמר ליה: שרי אבא למיקני איסתירי משיכרא.
תנו רבנן: אין מקדשין אלא על היין, ואין מברכין
אלא על היין. - אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין עליהו שהכל נהיה בדברו? - אמר אביי,
הכי קאמר: אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך אלא על היין.
תנו רבנן: אין מקדשין על השכר. משום רבי אלעזר
בר רבי שמעון אמרו: מקדשין.
ב. רא"ש
פסחים י:יז
ונראה שדעת ר"י נוטה שמקדשין על השכר היכא
דהוי חמר מדינה וכ"כ רבינו אב"ן דמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ויראה
לי אף על פי שיכול לקדש על השכר אם הוא חמר מדינה טוב הוא יותר לקדש על הפת כיון
שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בבקר יראה שיברך על השכר קודם ברכת המוציא. דאי לא כן,
בטלה קידוש של היום...
ג. שולחן ערוך
אורח חיים רעב:ט
במקום שאין יין מצוי, יש אומרים שמקדשים על שכר
ושאר משקין, חוץ מן המים. ויש אומרים שאין מקדשין. ולהרא"ש, בלילה לא יקדש על
השכר אלא על הפת, ובבקר יותר טוב לקדש על השכר, שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא,
שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי, ודברי טעם הם. הגה: וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש....
ד. משנה ברורה שם
סעיף קטן כט
טוב לקדש [על השכר] - היינו דבזה הוא יותר טוב
מעל הפת כמו שמפרש הטעם אבל יין במקום שהוא מצוי ודאי יברך עליו אפילו ביום... ומכל
מקום במדינתנו שהיין ביוקר ורוב שתיית המדינה הוא משאר משקין לא נהגו אפילו
הגדולים להדר אחר יין ביום שהקידוש שלו הוא רק מדרבנן לכו"ע וסומכין עצמן על
דברי המקילין בזה ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר:
[דיני יין הכשר לקידוש ארוכים, ונלמדם רק בחוץ.]