1. מחלוקת חזקיה וחכמים
א. שבת לו:
כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים
לא יתן, עד שיגרוף או עד שיתן את האפר.
ב. רש"י שם
עד שיגרוף - הגחלים, משום
דמוסיף הבל, וטעמא פרישנא בפרק דלעיל, שמא יחתה בגחלים.
או עד שיתן אפר - על גבי גחלים
לכסותם ולצננם.
ג. גמרא שם
איבעיא להו:
האי לא יתן - לא יחזיר הוא, אבל לשהות - משהין אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום,
ומני - חנניה היא. דתניא, חנניה אומר: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי - מותר לשהותו על
גבי כירה, אף על פי שאינו גרוף ואינו קטום; או דילמא: לשהות תנן, ואי גרוף וקטום -
אין, אי לא - לא, וכל שכן להחזיר...
2. מאכל בן דרוסאי
א. רש"י שבת כ.
בן דרוסאי -
לסטים היה, ומבשל בישולו שליש.
ב. רמב"ם הלכות שבת ט:ה
הניח בשר על
גבי גחלים אם נצלה בו כגרוגרת אפי' בשנים ושלשה מקומות חייב, לא נצלה בו כגרוגרת
אבל נתבשל כולו חצי בישול חייב, נתבשל חצי בישול מצד אחד פטור, עד שיהפך בו ויתבשל
חצי בישול משני צדדיו, שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר מותר לו לרדותה קודם שתאפה
ויבוא לידי מלאכה.
השגת
הראב"ד: אבל נתבשל כולו חצי בישול. א"א חצי בישול פי' כמאכל בן דרוסאי.
א. רי"ף שבת טז.
מסתברא
דמסקנא דבעיין דלא יתן לא ישהה הוא ואפילו לשהות אי גרוף וקטום הוא אין אי לא לא
דהא רבי הושעיא ורבה בר בר חנה הכי סבירא להו.
ב. רש"י שבת לז:
ואנן דמשהינן
קדירה על גבי כירה שאינה גרופה - אדחנניה סמכינן, הואיל ותנן סתם מתניתין כוותיה,
כדאמר הא קרמו שרי, ואף על גב דלא בישל כל צרכו, ואמר רב ששת משמיה דר' יוחנן
כוותיה, דמתניתין דפרקין משום חזרה הוא דבעי גרופה, אבל לשהות לא, וכל הני אמוראי
דאסרי סברי: מתניתין
לשהות תנן.
ג. רמב"ם הלכות שבת ג:ד
תבשיל שלא
בשל כל צרכו וחמין שלא הוחמו כל צרכן או תבשיל שבשל כל צרכו וכל זמן שמצטמק הוא
יפה לו אין משהין אותו על גבי האש בשבת אע"פ שהונח מבעוד יום גזרה שמא יחתה
בגחלים כדי להשלים בשולו או כדי לצמקו, לפיכך אם גרף האש או שכסה אש הכירה באפר או
בנעורת הפשתן הדקה או שעממו הגחלים שהרי הן כמכוסות באפר או שהסיקוה בקש או בגבבה
או בגללי בהמה דקה שהרי אין שם גחלים בוערות הרי זה מותר לשהות עליה, שהרי הסיח
דעתו מזה התבשיל ואין גוזרין שמא יחתה באש.
ד. רא"ש מסכת שבת ג:א
ובשביל שרבו
דעות בהאי פיסקא וישראל אדוקין במצות עונג שבת ולא ישמעו להחמיר הנח להם כמנהג
שנהגו על פי הפוסקים כחנניא.
ה. שולחן ערוך אורח חיים רנג:א
כירה
שהיא עשויה כקדירה ושופתין על פיה קדירה למעלה, ויש בה מקום שפיתת שתי קדירות, אם
הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבעוד יום להשהותו
עליה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק (פי' הולך וחסר) ורע לו, דליכא
למיחש שמא יחתה, או שהיה חי שלא נתבשל כלל דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנה עד
למחר, ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי, אבל אם נתבשל קצת ולא נתבשל כל צרכו,
ואפי' נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ויפה לו, חיישינן שמא יחתה ואסור להשהותו עליה
אא"כ גרף דהיינו שהוציא ממנה כל הגחלים, או קטם דהיינו שכסה הגחלים באפר
למעט חומם; ואם נתן בה חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה דעל ידי כך מסיח דעתו
ממנה. ואפילו אינה גרופה (פי' שמשך הגחלים מהתנור) וקטומה (פי' שכסה
הגחלים באפר), מותר לסמוך לה
קדירה בסמוך חוצה לה; ואם הוסקה בקש או בגבבא, מותר לשהות עליה אפילו אינה
לא גרופה ולא קטומה. הגה: שתי כירות המתאימות זו אצל זו ודופן של חרס ביניהם,
האחת גרופה וקטומה והשניה אינה גרופה וקטומה, מותר לשהות על הגרופה וקטומה
אע"פ שמוסיף הבל משאינה גרופה וקטומה (גמ' פרק כירה).
תנור,
אפילו אם הוסק בקש וגבבא, אסור אפילו לסמוך לו, אפי' אם הוא גרוף וקטום.הגה:
כ"ז שהיד סולדת בו (הגהות מרדכי). וכ"ש שאסור לשהות בתוכו או על
גבו. וכופח, שהוא מקום שפיתת קדירה אחת, אם הוסק בקש או גבבא דינו ככירה; בגפת או
בעצים, דינו כתנור. ( והתנורים שלנו דינם ככירה). (ר"ן ר"פ כירה וכל
בו וכן משמע מפירש"י). ואם שכח ושהה, אם הוא תבשיל שבישל כל צרכו,
מותר אפי' הוא מצטמק ויפה לו; ואם הוא תבשיל שהתחיל להתבשל ולא בישל כל צרכו, אסור
עד מוצאי שבת; ואם עבר ושהה אסור בשניהם. הגה: עד בכדי שיעשו (הגה"א
ורמב"ם). ואם החזירה א"י בשבת, דינו כשכח ושהה (הג"א); ואם
החזירו ישראל, דינו כעבר ושהה (הגהות מרדכי), ואם מצטמק ורע לו, מותר שהרי לא
נהנה מן האיסור (ב"י וע"ל ריש סי' רנ"ז). וי"א שכל
שנתבשל כמאכל בן דרוסאי (פי' שם אדם שהיה אוכל מאכלו שלא נתבשל כל צרכו), או
שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, מותר להשהותו ע"ג כירה. הגה: או אפילו
ע"ג תנור (המגיד פ"ג והגהות מרדכי ומיימוני פ"ג וריש פ' כירה
וב"י), אפי' הוסק בגפת ועצים אפי' אינה גרופה וקטומה; ולא הוזכרה גרופה
וקטומה והוסק בקש וגבבא אלא כשהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי; וכן לענין
אם נטל הקדירה מעליה ובא להחזירה עליה בשבת; ואם שכח ושהה תבשיל שהתחיל להתבשל ולא הגיע למאכל בן
דרוסאי, אסור. ואצ"ל אם עבר ושהה. הגה: ונהגו להקל כסברא האחרונה. וכל
זה בענין שהה, שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת
בגחלים; אבל הטמנה ע"ג גחלים, לד"ה אסור. הגה: וי"א דאפי' אם
הקדירה עומדת ע"ג האש ממש, כל זמן שהיא מגולה למעלה לא מקרי הטמנה, ושרי; וכן
המנהג, רק שנזהרים לנתקן קצת קודם השבת מן האש כדי שיוכל ישראל להסירו משם; ואם לא
נתקן מן האש ונמצאו ע"ג האש בשבת, יש להסירו משם ע"י א"י; ואם ליכא
א"י, מותר לישראל להסירו משם. ויזהר שיקחנו משם בנחת ולא ינענע הגחלים, ואז
אף אם ינענען קצת, דבר שאין מתכוין הוא ושרי (מרדכי ר"פ כירה והגמי"י
פ"ז).