ברית מילה ורפואה
א. צהבת (Jaundice)
1. שבת קלד.
אמר
רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני
ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא אדום, אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו.
המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה. והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי.
שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני, שמלה בנה ראשון ומת, שני
ומת, שלישי הביאתו לפני. ראיתיו שהוא ירוק, הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי
לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו. והמתינה לו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו נתן
הבבלי על שמי.
2. רמב"ם מילה א:יז
קטן
שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר אין מלין אותו עד שיפול בו דם ויחזרו מראיו כמראה
הקטנים הבריאים, וכן אם היה אדום ביותר כמי שצבעו אותו אין מלין אותו עד שיבלע בו
דמו ויחזרו מראיו כשאר הקטנים מפני שזה חולי הוא, וצריך להזהר בדברים אלו הרבה.
3. שלחן ערוך יורה דעה רסג:א
קטן
שהוא ירוק, סימן שלא נפל בו דמו ואין מלין אותו עד שיפול בו דמו ויחזור מראהו
כמראה שאר הקטנים. וכן אם נמצא אדום, סימן שלא נבלע דמו באבריו, אלא בין עור לבשר,
ואין מלין אותו עד שיבלע בו דמו. וצריך ליזהר מאד באלו הדברים, שאין מלין ולד שיש
בו חשש חולי, דסכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר
נפש אחת מישראל לעולם.
4. ערוך השלחן שם סעיף ג'
פשוט
דסתם אדום או סתם ירוק זהו מטבעי היצורים אנשים אדומים או ירוקים כמו שרואים בחוש
ולכן כתב (הרמב"ם) "ביותר" כלומר יותר מכפי המורגל...
ופשוט
הוא דגם אם השינוי מאדום וירוק הוא במקצת הגוף או אפילו באבר אחד אין מלין אותו עד
שיחזור המראה...
5. שו"ת מנחת יצחק ח:פח
הנה
מה צדקו דברי הרבנים הגאונים הצדיקים שליט"א אשר גילו דעתם במודעה ואזהרה
למוהלים שאף היכא שמספר הבילרובין אין מגיע למספר גבוה, ואף שהרופאים אומרים
שיכולים למול אותם, אין משגיחים עליהם כנגד המבואר בדברי חכמינו ז"ל שיש סכנה
למול אותם כמבואר בספרי מנחת יצחק (ח"ג סי' קמ"ה), ואין למול אותם אפילו
בזמנם, רק אם סר מהם המראה געהל (צהוב) וישאר מראיהם כמראה שאר הקטנים וככל
המבואר בפוסקים מזה.
וכל
זה אם לא הוי הגעהלקייט (ציהוב) ממחלה הכולל כל הגוף, דאז צריכים להמתין ז'
ימים מעת לעת מהבראתו, ועד שלא סר כל המראה לא הוי בכלל הבראתו, ואם יש ספק
במציאות הולכין לחומרא שלא למול אף היכא דלא הוי בכלל חולי כל הגוף, ולא הוי בכלל
הבראתו היכא דהוי חולי כל הגוף. והיכא דהמספר הגיע עד שהרופאים אומרים שאין למול
בודאי הוי בכלל חולי כל הגוף.
והנה
היו לפני כמה מכתבי הרופאים בזה, וראיתי כי רובם סבירי להו שהמספר י"ב ולמעלה
אין למול, וגם עד המספר הנ"ל אין למול, רק אם נבדק על ידי מומחה גדול ובדיקות
מומחיות, אם כן אין לומר שהכל גלוי לפניו...
6. שו"ת משנה
הלכות יב:קסו
בדבר
שאלתו שראה בספר פני לוי (אב בית דין דקהילת ראזאן) שפסק להקל בתינוק שנפלה לו
צהבת אחר הלידה וטעמו:
א) דעל מקור ירוק געהל יש לדון דמעשה דר' נתן הבבלי
לא היה רק ירוק גרין.
ב) מדייק לשון הש"ס שבת דכלפי ירוק אמרו (שבת
קל"ד) ואכתי לא נפל ביה דמי וגבי אדום כתבו דאכתי לא איבלע דמי בדלי"ת.
ג) כשהצהבת רק על חלק מן הגוף יש עוד סניף לומר דאין
הסיבה משום דלא נפל בו דמא.
ולפי
עניות דעתי... לא נראה לחלק בדברים הנ"ל וכבר אמרו ז"ל פירוקא לסכנתא,
ובאמת אני מאד תמהתי שיש דוקא מתעקשים למול תינוקות שאמרו חז"ל שסכנה למולם
והרי קיימא לן בספק ספיקא דפיקוח נפש מחללין את השבת ואפילו על אחד מיני אלף ועשרת
אלפים חס ושלום והיאך ובמה נתעקש להכניס חס ושלום תינוק ישראל בספק ספיקא של סכנה
שאסרו...
7. שו"ת ציץ אליעזר
מילת
תינוק צהוב, דכידוע קיימות שתי צורות עקריות לצהבת אצל הילודים:
(א)
צהבת המהוה סימפטום למחלה (בדר"כ קשה ומסוכנת), כגון אי התאמת סוג הדם בין
האם לתינוק, זהום כללי של הגוף, זהום של הכבד, חסימה של דרכי המרה וכיוצ"ב.
(ב) צהבת המוגדרת ברפואה כפיסיולוגית, דהיינו שנובעת מחוסר בשלות יחסית של הכבד
ואשר לא מהווה סכנה עד דרגות מסוימות.
ועל
כן נפשו בשאלתו: - האם כל צהבת ובכל דרגה דוחה מילה בזמנה? אם כן, האם צריך לחכות
ז' ימים כדין חולה.
ומביע
דעתו מבחינה רפואית - אם צהבת נובעת ממחלה, דינה ככל מחלת תינוק ויש לדחות המילה
ז' ימים מהבראתו, מאידך אם הצהבת היא פיזיולוגית - אשר בדר"כ מתחילה ביום
השלישי לחיים - אם הצהבת הנו הוא בסימן עליה בהתאם לבדיקת בילירובין (הוא החומר
הנותן את המראה הצהוב) - יש לדחות המילה עד שהצהבת תתחיל לרדת. אם לקראת היום
השמיני ישנה ירידה בצהבת אין צורך לדחות את המילה בזמנה, עכת"ד.
וזאת
תשובתי בע"ה, לדעתי כל צהבת ובכל דרגה שהיא, דוחה מילה בזמנה, ואין מקום
לסמוך בזה על הרופאים אם יגידו שמדובר בצהבת שאיננה מחלה ואיננה מסוכנת (כפי שכבו'
מנסח צורת שאלה זאת בהמשך דבריו), היות ובחז"ל ובפוסקים מדובר בזה בסתמא,
ואמרו ופסקו פסוקייהו דירוק דוחה ביצוע המילה, וזה כולל כל סוגי הירקות באין הבדל
מי ומה הגורמו והמסובבו. ועוד זאת, הנה המאירי בשבת ד' קל"ד ע"א כותב
בזה בהך לישנא: וכן אם נראה ירוק ביותר אין בו דם עדיין כל כך מבושל ויסתכן אף
ביציאה מעט ממנו לפיכך מאחרין אותו עד שיפול בו דמו. גם לרבות בספר זכרון ברית
לראשונים לר' יעקב הגוזר ז"ל כתוב נמי בלשון: והיכי נמי דירוק טפי לא למהליה
מ"ט משום דלא נגמר עדיין כל צרכו ולא נכנס בו עדיין הדם ומתוך כך הוא חלש
ואין בו כח לסבול צער המילה והוא סכנה, לפיכך לא למהליה. הרי שהמאירי ור' יעקב
הגוזר מבארים ומסיבים כוונת חז"ל שהירקות המופיע בולד הוא בכלל חוסר בשלות,
והמאירי קורא לזה בלשון שאין בו דם עדיין כל כך מבושל. ור' יעקב הגוזר, מכנה זה
בלשון דלא נגמר עדיין כל צרכו. והא זהו איפוא סוג הצהבת שאיננה מחלה והמוגדרת בפי
הרופאים של היום כפיסיולוגית, דהיינו שנובעת מחוסר בשלות, ודוחים בכל זאת בגלל זה
את המילה. ונראה דעל הסוג הראשון והחמור ביותר המהווה סימטום /סימפטום/ למחלה לא
הוצרכו לדבר - ולומר שחז"ל מכוונים להסוג הזה - בהיות דמחלה היא ופשוט על כן
מאליו שדוחים את המילה עבורה, ולא עוד אלא דגם לאחר שיביריא /שיבריא/ צריכים
להמתין גם ז' ימים, כפי שקבעו כבר בזה במקו"א במשנה ובגמ' (בד' קל"ז)
לגבי חולה בכל הגוף.
וכמו
כן כל עוד שמראה הצהבת נראית בכל הגוף או אפילו ברובו, קשה לדעתי לסמוך על חות דעת
רפואית שהיא כבר בתהליך ירידה, דראשית נצטרך ליתן בזה דברינו לשיעורים, דלא כל
הרופאים בידם בדיוק לקבוע בדייקנות הידע - הרפואי לתאריך הירידה ויש לחשוש לטעות
או לבדדמי או מחוסר מעקב תמידי. וכדומה, ולא פעם נתקלים מורי ההוראה ועומדים לפני מחלוקת
- רופאים, זה מחייב, וזה שולל, והמבוכה גדולה.
...ורק
כשרואים בעין שהצהבת בתהליך של שקיעה, דחלפה מרוב הגוף וגם המראה נהיה בהיר, דבזה
מצינו לכמה מהפוסקים שכבר מקילים בזה (עיין בס' כורת הברית סי' רס"ג סעי' א'
ובס' אות חיים ושלום סי' רס"ג סק"ב ע"ש), הגם שישנם חולקים עליהם,
(יעוין בספרים הנ"ז ובקו' דברי שלום להמהרש"ם ז"ל שבסו' ספר כורת
הברית ע"ש), אבל על כל כגון דא נראה דיש לצרף בזה כבר חות דעת רפואית, ואם
הרופא קובע שאפשר למול יש לסמוך עליו...
ב. הרדמה (Anesthesia)
6. שו"ת שרידי אש ב:סב
בהרדמה
מקומית באותו אבר יש פנים להתיר, שלא מצינו בשום מקום שיש מצוה למול בהגרמת צער
לנימול, ואברהם אבינו ע"ה רצה לקבל שכר על צער מילתו, כמו שנאמר לפום צערא
אגרא, אבל אין זה מוכרח שיש חיוב לגרום צער לילד שאין בו דעת להרגיש צער קיום
המצוה - מ"מ נראה שאין להפיל תרדמה כללית על התינוק, ואף שאין בו דעת,
מ"מ נוהגים בתינוק כמו עם גדול, שמכניסים אותו בבריתו של אברהם אבינו
ע"י המילה, שמלין את בשרו. ואם מפילים עליו תרדמה הרי הוא כאבן דומם ואין
מקימים ברית עם אבן, וכריתת הערלה לתינוק ישן בעיני הבריות כמעשה חבלה ולא כהכנסה
לבריתו של אברהם אבינו...
נראה
דבגדול הנימול ע"י אחר צריך הנימול לכוון לשם מצות מילה, ולא מהני כוונת
המוהל - שהרי הוא אינו עושה המצוה - וכוונת הנימול סגי, שהוא המקיים את המצוה
ואעפ"י שאינו עושה אותה...
ובשאלה
על גר גדול שבא להתגייר, ודאי שאסור להרדימו בסם שינה, שהרי ע"י המילה הוא
נכנס לקדושת ישראל, ואם הוא ישן בשעת המילה מי מכניסו לקדושת ישראל? ובודאי שאין
לומר שהמוהל מכניסו לקדושת ישראל אפילו אם הוא ישן, שרק ע"י קיום ברית קודש
הוא נכנס לקדושה...
7. שו"ת יביע אומר
הרי
אין מעשה המילה צ"ל ע"י הנימול עצמו, אלא ע"י אדם אחר, ומכיון
שהמוהל מכוין במעשה המילה לשם המצוה סגי בהכי. ואפילו את"ל שהמוהל צריך להיות
שלוחו של הנימול (כשהוא גדול ובר שליחות), אין שליחותו נפסקת גם בעת שינת הנימול,
וכדאשכחן בגיטין (ע:), גבי מי שאמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס, ר' יוחנן אמר
אין כותבין הגט אלא לכשישתפה, וריש לקיש אמר כותבין גט לאלתר, ריו"ח מדמי ליה
לשוטה, ר"ל מדמי ליה לישן...
וה"נ
הכא כיון שהמוהל מכוין למול לשם מצות מילה אע"פ שהנימול ישן שפיר דמי. ואין
לחלק בין שינה טבעית לשינה שע"י סם - הרדמה, דבכולהו אזלינן בתר טעמא שאינו
מחוסר מעשה להתעורר.
אשר
על כן נלע"ד דלדינא שפיר דמי למול איש גדול (שלא נימול מאיזה סיבה בילדותו),
ע"י סם הרדמה, וכן גר הבא להתגייר מותר למולו ע"י סם הרדמה. [וכן עשינו
מעשה בבה"ד פעה"ק ירושלים ת"ו בשנת תשכ"ג].