תקיעת שופר

1. מספר התקיעות מדאורייתא

א. במדבר כט:א

וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם:

ב. ויקרא כג:כד

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:

ג. ויקרא כה:ח-ט

וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה: וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

ד. ראש השנה ל"ג:

משנה. סדר תקיעות: שלש, של שלש שלש...

...ומנין שפשוטה לפניה - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה. ומנין שפשוטה לאחריה - תלמוד לומר תעבירו שופר. ואין לי אלא ביובל, בראש השנה מנין - תלמוד לומר בחדש השביעי... שיהו כל תרועות החדש השביעי זה - כזה.

ומנין לשלש של שלש שלש - תלמוד לומר והעברת שופר תרועה, שבתון זכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם. ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה - תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה.

הא כיצד? שלש שהן תשע.

2. ספק מהי תרועה

א. גמרא ראש השנה, שם

שיעור תרועה כשלש יבבות. והתניא: שיעור תרועה כשלשה שברים! - אמר אביי: בהא ודאי פליגי, דכתיב (במדבר כט) יום תרועה יהיה לכם, ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר: גנוחי גנח, ומר סבר: ילולי יליל.

ב. שם לד.

אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה.

מה נפשך? אי ילולי יליל - לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח - לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה! מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל.

מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה, וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה! דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה.

מתקיף לה רבינא: ודלמא גנוחי הוה, וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה! דהדר עביד תקיעה שברים תקיעה.

אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח - הא עבדיה, אי ילולי יליל - הא עבדיה! מספקא ליה דלמא גנח ויליל.

אי הכי, ליעבד נמי איפכא: תקיעה, תרועה, שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח! סתמא דמילתא, כי מתרע באיניש מילתא - ברישא גנח והדר יליל.

ג. חידושי הריטב"א שם

ונשאל רבינו האיי ז"ל, וכי קודם שבא ר' אבהו לא יצאו ישראל ידי תקיעת שופר? שהרי נראה שהיה הדבר ספק ביניהם ענין התרועה!

...ואין ספק שהכרעה היתה להם בדבר, כי האיך אפשר שבמצוה כזו שהיתה בכל שנה לא ידעו אמתתה ולא ראו אלו לאלו איש מפי איש עד משה רבינו עליו השלום איך היה נוהג!

והשיב הוא ז"ל, כי בודאי תרועת תורה בכל אחד מאלו, בין בגנוחי בין בילולי, שכונת התורה בתרועה לעשותה מקולות ושברים. ובתחלה היה עושה זה שברים וזה יבבות, כפי מה שנראה לו שהוא יותר יפה, והיו כולן יוצאין ידי חובתן.

והחכמים היו יודעין כן, אבל המון העם היו טועין שהיו סבורין שיש חילוק ביניהן ושלא יצאו אלו או אלו. וכדי להוציא מלבן של הדיוטות, וגם שלא תהא תורה כשתי תורות, בא ר' אבהו ותיקן לעשות כל אחד כדברי אלו ואלו, וגם הוסיף תרועה אחת משלו. כי נתן דעתו לתקן התרועה בכל מיני קול נשבר שאפשר הנוהגין...

אבל יש אומרים דודאי הא דר' אבהו ספיקא ממש הוי.

3. למה תוקעין תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד?

א. ראש השנה טז:

למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן.

ב. תוספות שם

פירש בערוך, כדאיתא בירושלמי: 'בלע המות לנצח', וכתיב 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול' - כד שמע קל שיפורא זימנא חדא, בהיל ולא בהיל. וכד שמע תניין, אמר: ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, ומטא זימניה למתבלע, ומתערבב ולית ליה פנאי למעבד קטגוריא.

ג. רש"י שם

כדי לערבב - שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות - מסתתמין דבריו.

ד. רשב"א שם

ופירוש כדי לערבב את השטן, יש מפרשים להכניע היצר, כדכתיב, 'אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו'. ושטן הוא יצר הרע וכדריש לקיש דאמר (בבא בתרא ט"ז.) הוא שטן, היא יצר הרע, היא מלאך המות.

ה. ראש השנה

מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע. טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא, כי שמע להו - אסדר ברכות שמע להו. רב פפא בר שמואל קם לצלויי, אמר ליה לשמעיה: כי נהירנא לך - תקע לי. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי: כשהוא שומען - שומען על הסדר, ועל סדר ברכות, במה דברים אמורים - בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר - שומען על הסדר, ושלא על סדר ברכות.

ו. ריטב"א ראש השנה טז.

הקשה בעל המאור ז"ל האיך אמר כדי לערבב את השטן, דמשמע דמדינא לא צריכי? ... והתקיעות דמעומד נמי לצאת מן התקיעות על סדר ברכות! ... ותירץ הוא נטרהו רחמנא, דהא כשהן עומדין היינו כשהן עומדין לצאת מבית הכנסת, שהיו נוהגין להריע תרועה גדולה והיא לערבב השטן, כמו שאמרו בהגדה בירושלמי... והנכון דמימרא כפשטה על תקיעות דמיושב קודם ברכות ועל תקיעות דמעומד על סדר ברכות, ובודאי אין שתיהן חובה שאם תקע על סדר ברכות בלבד יצא, וזו היא מצותו לכתחילה...

4. כמה תקיעות תוקעין בתקיעות דמעומד?

א. רי"ף ראש השנה י.

חוזרין ותוקעין על סדר הברכות תשר"ת פעם אחת ותש"ת פעם אחת ותר"ת פעם אחת ובדין הוא שיהו תוקעין אותן על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אין מעכבות את התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פעם אחת שלא להטריח את הצבור וכן המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות:

ב. רמב"ם הלכות שופר ג:י

...ועומדין ומתפללין תפלת מוסף. ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות, תוקע: תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע: תקיעה שלשה שברים ותקיעה, ומברך ברכה ששית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע: תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת וגומר התפלה.

ג. רא"ש, ראש השנה ד:י

...ותוקעין על סדר ברכות תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה פעם אחת ותקיעה-שברים-תקיעה פעם אחת ותקיעה-תרועה-תקיעה פעם אחת. ובדין הוא שיהו תוקעין על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין, אלא כיון שהברכות אינן מעכבות את התקיעות הרי כבר יצאו ידי חובתן באותן שתקעו יושבין ודי להם לתקוע תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה ותקיעה-שברים-תקיעה ותקיעה-תרועה-תקיעה...

ורבינו תם ז"ל היה תמה על מנהג זה, דתקיעה-שברים-תרועה-תקיעה של מלכיות ותקיעה-שברים-תקיעה של זכרונות ותקיעה-תרועה-תקיעה של שופרות סותרין זה את זה... והנהיג רבינו תם לתקוע בזכרונות ובשופרות קשר"ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי, וליכא אלא הפסק. וכדי שלא לשנות את המנהג ביותר, לא חיישינן להפסק, דהא קייימא לן: שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא.

ד. ר"ן ראש השנה יא. (בדפי הרי"ף)

...ולדברי רבינו היי גאון לא קשיא מידי דהא יום תרועה אמר רחמנא, הלכך בין גנח בין יליל בין גנח ויליל יצא, דכולהו תקיעות דאורייתא נינהו. והלכך להקל על הצבור ולתקוע בתקיעות דכולהו מקומות שפיר דמי.

ה. רבנו חננאל ראש השנה לד.

נהגו לתקוע במלכיות תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה, ובזכרונות תקיעה-תרועה-תקיעה, ובשופרות תקיעה-שברים-תקיעה, להודיע שהכל אחד הן, והכל יצאו ידי חובה כבר. ולא נשאר ספק בדבר.

ו. תוספות ראש השנה לג: בד"ה שיעור תרועה כשלש יבבות

לכאורה נראה לתקוע בתפלה... אמלכיות זכרונות ושופרות תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה תקיעה-שברים-תקיעה תקיעה-תרועה-תקיעה אכל חד וחד, כדי לצאת מספק דרבי אבהו. ובערוך פי' שהיו עושין כן, שפירש בערך ערב, דהלין דמחמרי ועבדי שלשים כדיתבין, ושלשים בלחש, ושלשים על הסדר, כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא, ואלין עשרה אינון כשגומרין כל התפלה... והם מאה.

ז. שלחן ערוך אורח חיים תקצב:א

מחזיר שליח צבור התפלה, ותוקעין על סדר הברכות למלכיות תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה פעם אחת, ולזכרונות תקיעה-שברים-תקיעה, ולשופרות תקיעה-תרועה-תקיעה; ועכשיו נוהגים לתקוע למלכיות תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה שלשה פעמים, ולזכרונות תקיעה-שברים-תקיעה שלשה פעמים, ולשופרות תקיעה-תרועה-תקיעה שלשה פעמים. הגה: ויש אומרים שתוקעים תשר"ת למלכיות פעם אחת, וכן לזכרונות, וכן לשופרות (טור בשם ר"ת ומנהגים), וכן המנהג במדינות אלו.

ח. ספר הערוך, ערך ערב

והני דמחמרי ועבדי שלשים כדיתבי, ושלשים בלחש, ושלשים על סדר ברכות, אילין אינון תשעים, וכשגומרים התפלה קל תקועיא דיחידאי מתבעי למהוי עשרה, תשר"ת תש"ת תר"ת, הרי בין כולם מאה, כנגד מאה פעיות דפעתא אימיה דסיסרא.

ט. משנה ברורה שם סעיף קטן ד

ובשל"ה כתב, הדרך המובחר לתקוע תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה תקיעה-שברים-תקיעה- תקיעה-תרועה-תקיעה למלכיות, וכן לזכרונות, וכן לשופרות, [ואחר אנעים זמירות עוד תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה ותקיעה-שברים-תקיעה ותקיעה-תרועה-תקיעה כדי להשלים עד מאה קולות.] ומכל מקום, במקום שנוהגין כמנהגנו אין לשנות [פרי מגדים]:

5. מחלוקת הראשונים אם שברים תרועה הוא בנשימה אחת או בשתי נשימות

א. טור אורח חיים תקצ

כתב רבינו תם, דג' שברים צריך לעשותן בנשימה אחת, שהוא במקום תרועה. אבל ג' שברים ותרועה דתקיעה-שברים-תרועה-תקיעה, לא עבדינן בנשימה אחת, דגנוחי ויליל בנשימה אחת לא עבדי אינשי. וכן כתבו רוב המפרשים, שחשבו ל' קולות בתקיעות.

אבל רי"ץ גיאת כתב, שצריך לעשותן בנשימה אחת, ועל כן לא חשב בהן אלא כ"ז קולות. וכן כתב אדוני אבי ז"ל, וזה לשונו: 'ושברים ותרועה יש לעשותן בנשימה אחת, משום דלמא גנוחי גנח וילולי יליל, והכל תרועה אחת. ואף על פי שאין דרך האדם לגנוח וליליל בנשימה אחת, מכל מקום תרועה היא גנוחי ויליל, ובעינן שתהא התרועה בלא הפסק.'

ב. שלחן ערוך שם סעיף א'

ג' שברים ותרועה דתקיעה-שברים-תרועה-תקיעה, יש אומרים שאינו צריך לעשותם בנשימה אחת, והוא שלא ישהה בהפסקה יותר מכדי נשימה, ויש אומרים שצריך לעשותם בנשימה אחת; וירא שמים יצא ידי כולם, ובתקיעות דמיושב יעשה בנשימה אחת; ובתקיעות דמעומד יעשה בב' נשימות. הגה: והמנהג הפשוט לעשות הכל בב' נשימות, ואין לשנות.

6. מחלוקת הראשונים באורך התרועה והתקיעה

א. ראש השנה לד.

שיעור תקיעה כשלש תרועות, שיעור תרועה כשלש יבבות.

ב. רש"י שם

שלוש יבבות - שלש קולות בעלמא, כל שהוא.

ג. תוספות שם בד"ה שיעור תרועה

...וצריך ליזהר בשברים, שלא יהא מאריך על כל אחד בפני עצמו כג' יבבות של שלשה קולות כל שהוא. דאם כן, נעשה תקיעה ולא שברים; דהא שיעור תקיעה כתרועה, ושיעור תרועה כג' יבבות.

וריב"א והר"י בן הר"ר מאיר מפרשים דיבבא היא שלש כחות של כל שהוא נמצאת תרועה תשע כחות ושיעור תקיעה כך היא ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת בשברים וצריך למשוך לתקיעה של קשר"ק לפירושם כשיעור ג' שברים ותשע כחות

ומי שלא משך התקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר.