א. ויקרא טז:כט-לא
וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל
מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: כִּי בַיּוֹם
הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ:
שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת
עוֹלָם:
ב. ויקרא כג:כז-לב
אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם
אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה':... שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא
לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב
מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:
ג. במדבר כט:ז
וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ
יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ:
ד. יומא עג:
משנה. יום הכפורים אסור באכילה, ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה.
הני חמשה ענויין כנגד מי? אמר רב חסדא: כנגד
חמשה ענויין שבתורה (במדבר כט) ובעשור (ויקרא כג) ואך בעשור (ויקרא כג) שבת שבתון (ויקרא טז) ושבת שבתון (ויקרא טז) והיתה לכם.
רחיצה וסיכה מנא לן דאיקרי עינוי? דכתיב (דניאל י) לחם חמדות לא
אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי... ומנא לן דחשיב כעינוי - דכתיב (דניאל י) ויאמר אלי אל
תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו
דבריך ואני באתי בדבריך.
אשכחן סיכה, רחיצה מנא לן? - אמר רב זוטרא
ברבי טוביה: אמר קרא (תהלים קט) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. - ואימא
כשתיה?... אלא אמר רב אשי: רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה, דכתיב וסוך לא סכתי...
ואי בעית אימא: רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן -
מהכא, דכתיב (מלכים א' ב') ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי
נשאת את ארון ה' לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי, וכתיב ביה בדוד (שמואל ב' יז) כי אמרו העם רעב
ועיף וצמא במדבר. רעב - מלחם וצמא - ממים. עיף ממאי - לאו מרחיצה? - ודילמא מנעילת
הסנדל? - אלא אמר רבי יצחק: מהכא, (משלי כה) מים קרים על נפש עיפה.
ונעילת הסנדל מנא לן? דכתיב (שמואל ב' טו) ודוד עלה במעלה
הזיתים עלה ובוכה וראש לו חפוי והוא הולך יחף... אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא (ישעיהו כ) לך ופתחת השק מעל
מתניך ונעלך תחלץ מעל רגלך וכתיב (ישעיהו כ) ויעש כן הלך ערום ויחף... אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא (ירמיהו ב) מנעי רגלך מיחף
וגרונך מצמאה - מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף. מנעי לשונך מדברים
בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה.
תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן? דכתיב (בראשית לא) אם תענה את בנתי
ואם תקח נשים, אם תענה - מתשמיש, ואם תקח - מצרות.
א. יומא עד.
ואף אף על פי שאמרו אסור בכולן, לא אמרו ענוש כרת אלא על
האוכל ושותה ועושה מלאכה בלבד.
א. יומא עג:
המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי
אליעזר, וחכמים אוסרין.
ב. שם עז:
אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה
- רוחץ כדרכו ואינו חושש. אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה או שהיו לו
חטטין בראשו - סך כדרכו ואינו חושש. תנא דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומר:
מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת. אמרו עליו על שמאי הזקן
שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים... תנו רבנן: ההולך להקביל
פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו - עובר עד צוארו במים, ואינו חושש.
ג. רא"ש יומא ח:א
פירש ר"י, דהני דרשות אסמכתא בעלמא נינהו, וכל הני
עינוין מדרבנן חוץ מאכילה ושתיה. דהכי משמע לישנא דגמרא דקאמר 'הני עינוין כנגד מי',
ולא קאמר 'מנא לן' או 'מהיכא נפקא'. אבל 'כנגד מי' משמע ששואל אם יש להן שום רמז
מן התורה. ועוד, דדרש מחמשה עינוין דקרא גם אכילה ושתיה, וההוא דרשה רמז בעלמא הוא,
דהא אכילה ושתיה דריש ליה מקרא ומגזירה שוה. ומדהך אסמכתא, אינך נמי אסמכתא נינהו...
ועוד, מדהקילו חכמים בהו והתירו למלך ולכלה לרחוץ את פניהם, ומי שיש לו חטטין בראשו
לסוך, ומי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה לרוחצם. ועוד, מדתנן 'החיה תנעול את הסנדל
דברי ר' אליעזר וחכמים אוסרים', על כרחך מיירי בדליכא סכנה מדאסרי רבנן, ואי נעילת
הסנדל דאורייתא היכי שרי ר' אליעזר? וכן הביא ראיה ריב"א מן הירושלמי (הלכה
א') דתניא: 'סיכה כשתיה לאיסור ולתשלומין, אבל לא לעונש. וליום הכפורים, לא לאסור
ולא לענוש.'
ד. ר"ן יומא א. (בדפי הרי"ף) ד"ה יוה"כ
וקשיא לי, מדתניא בגמרא (עד.) 'אף על פי שאמרו אסור לא אמרו
ענוש כרת אלא על האוכל ועל השותה ועושה מלאכה בלבד'. ואם איתא דהני ענויי אחריני
מדרבנן בעלמא נינהו, היכי שייך למימר בהו 'ולא אמרו ענוש כרת'? דהא אפילו איסורא
דאורייתא נמי ליכא!
לפיכך היה נראה לי דכולהו מדאורייתא נינהו. אלא דכיון דלא
בכלל ענויי דכתיבי בקרא בהדיא באורייתא נינהו, אלא מרביוא דשבתון אתו וכדאיתא
בגמרא, קילי טפי. ומסרן הכתוב לחכמים, והן הקלו בהן כפי מה שראו והתירו כל שאינו
נעשה לתענוג, וכן דעת הרמב"ם ז"ל...אלא דלא מיחוורא לי הא דתניא לקמן,
(עח:) התינוקות מותרין בכולן חוץ ממנעילת הסנדל...
ה. רמב"ם הל' שביתת עשור א:ד-ה
ד. מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה
ושתייה שנאמר (ויקרא ט"ז) תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש
זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא
תעשה שנאמר (ויקרא כ"ג) כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר
שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל
או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.
ה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול
את הסנדל או לבעול, ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה שנאמר שבת שבתון
שבת לענין אכילה ושבתון לענינים אלו, ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתייה
בלבד, אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל מכין אותו מכת מרדות.
ו. שלחן ערוך אורח חיים תריג:ב-ג
ב. נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על נטילת ידים. ויזהר שלא
יטול אלא עד סוף קשרי אצבעותיו (ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרוח רעה מעל
הידים).
ג. אם הטיל מים ושפשף בידו, או עשה צרכיו וקנח, מותר לרחוץ,
דהוה ליה ידיו מלוכלכות (ורוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו); ואם רוצה להתפלל, אפילו
לא קנח נמי מותר ליטול עד סוף קשרי
אצבעותיו. הגה: וכן כהן העולה לדוכן, נוטל ידיו אף על פי שהן טהורות, דכל רוב
רחיצה שאינו מכוין בה לתענוג, מותרת. ולכן אפילו בא מן הדרך ורגליו כהות, מותר
לרחצן.
ז. משנה ברורה תריג:ב
...משמע דאם הזיעה הרבה ורוצה לרחוץ להעביר הזיעה, מותר,
כיון שאינה רחיצה של תענוג. ומכל מקום, מי שאינו איסטניס ואינו צריך לרחיצה זו כל כך,
נכון להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה...
4. חולה שיש בו סכנה
א. שולחן ערוך אורח חיים תריח
א. חולה שצריך לאכול, אם יש שם רופא בקי אפילו הוא עובד
כוכבים שאומר: אם לא יאכילו אותו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, מאכילין אותו על
פיו, ואין צריך לומר שמא ימות. אפילו אם החולה אומר: אינו צריך, שומעים לרופא; ואם
החולה אומר: צריך אני, אפילו מאה רופאים אומרים: אינו צריך, שומעים לחולה.
ב. רופא אחד אומר: צריך, ורופא אחד אומר: אינו צריך,
מאכילים אותו. הגה: והוא הדין לשנים נגד שנים, ואפילו קצתן יותר בקיאין מקצתן
כנזכר לעיל.
ג. ואם החולה ורופא אחד עמו אומרים שאינו צריך, ורופא (אחר) אומר: צריך; או שהחולה אינו אומר כלום ורופא אחד אומר: צריך, ושנים אומרים: אינו צריך, אין מאכילין אותו.
ד.אם שנים אומרים: צריך, אפילו מאה אומרים: אינו צריך,
ואפילו החולה אומר עמהם שאינו צריך, מאכילים אותו מאחר ששנים אומרים: צריך. הגה:
והוא הדין אם החולה ורופא אחד עמו אומרים: צריך, אף על פי שמאה רופאים אומרים:
אינו צריך, מאכילין אותו (טור), ולא חיישינן דהחולה אומר: צריך משום דמאמין לרופא
זה שאומר: צריך (ב"י בשם מהרי"א).
ה. אם החולה אומר: אינו צריך, והרופא מסופק, מאכילין אותו; אבל אם הרופא אומר: אינו צריך, והחולה אומר: איני יודע, אין מאכילין אותו.
ב. ערוך השלחן שם
א. ...וידענו שהחולה יאמר תמיד להחמיר, ואין להעמיד על
דבריו.
והיה נראה לומר, דכל הדינים שיתבארו הם בחולים שאין אנו
יודעים אם הם של סכנה אם לאו. אבל בחולי של סכנה אין כאן לא שאלה ולא דעות, ופשיטא
שאין מניחין לו להתענות, דאין לך סכנה יותר מזה. ומה נקרא סכנה כשאין כאן רופא?
נראה דכשמוטל במטה ואינו יכול לירד ממנה הוי חולה שיש בו סכנה...
ד. ...ואסור להחמיר בעניין זה, וחולה שצריך לאכול ואינו
רוצה, מאכילין אותו בעל כרחו. ומייסרין אותו בדברים, שהוא מחוייב על פי התורה
לאכול, ואם לא יאכל וימות הוי כמאבד עצמו לדעת ואין לו חלק לעולם הבא...
יג. ...ולענין דינא והוי כלל גדול דבין בספיקא דדינא ובין
במחלוקת הפוסקים הולכים בפיקוח נפש להקל.
5. פחות פחות מכשיעור
א. יומא עג:
האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו -
חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. האוכל ושותה
אין מצטרפין.
ב. רמב"ם הל' שביתת עשור ב:ד
אכל מעט וחזר ואכל, אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה
אחרונה כדי אכילת שלש ביצים, הרי אלו מצטרפות לכשיעור. ואם לאו, אין מצטרפות
לכשיעור. שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי
שתיית רביעית, מצטרפין לשיעור. ואם לאו, אין מצטרפין.
ג. שלחן ערוך אורח חיים תריח:ז-ח
ז. כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט
כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו כב' שלישי ביצה בינונית, וישהו כדי אכילת
ארבעה ביצים; והשתיה, יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא
לוגמיו.
ח. וישקוהו פחות מאותו שיעור, וישהו בין שתיה לשתיה כדי
אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית. ואם
אמדוהו שאין השיעורים הללו מספיקים לו, או שהחולה אומר כן, או שנסתפקו בדבר,
מאכילים ומשקים אותו כל צרכו מיד.
6. אורך כדי אכילת פרס
א. רמב"ם הל' שביתת עשור ב:ד
...אם
יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים, הרי אלו מצטרפות
לכשיעור...
ב. רש"י ערובין ד.
פרס
- ארבע ביצים הן מזון סעודה בינונית...
ג. שלחן ערוך תריח:ח
וישהו
כדי אכילת ארבעה ביצים
ד. משנה ברורה
תריח:כ
כדי אכילת ארבעה ביצים - ואם קשה לו להמתין שיעור זה, ימתין
על כל פנים כדי שיעור אכילת ג' ביצים, דלכמה פוסקים בשיעור זה הוא גם כן הפסק, ולא
מצטרפי להדדי [מגן אברהם]:
ה. ערוך השלחן תריח:יד
ושיעור
אכילת פרס אנו משערים לששה ושבעה מינוטי"ן.
ו. משנה ברורה תריח:כא
כתבו האחרונים... ישער מערב יום הכיפורים, ויביט על המורה
שעות (זייגער) כמה מינוטין הוא שוהא בשיעור אכילת ד' ביצים, וכשיעור הזה ישהא ביום
הכיפורים בין אכילה לאכילה, וכן בין שתיה לשתיה, וכלקמיה.
[ועיין בתשובת חתם סופר חלק ו סימן ט"ז, שכתב שההפסק
בין אכילה לאכילה יהיה כשיעור ט' מינוטין, שזה שיעור כדי אכילת פרס.]
א. תוספתא יומא ד:ג
אכל
חזר ואכל חזר ואכל, אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס,
מצטרפין. ואם לאו, אין מצטרפין.
שתה וחזר ושתה, אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה
אחרונה כדי שתיית רביעית, מצטרפין. ואם לאו, אין מצטרפין.
ב. כריתות יג:
כל המשקין מצטרפין לפסול את הגוייה ברביעית בכדי אכילת פרס.
כיצד? שתה וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה ועד סוף שתיה אחרונה כדי אכילת פרס -
מצטרפין, יותר מכאן - אין מצטרפין.
ג. רמב"ם הל' תרומות י:ג
אכל וחזר ואכל, שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד
סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי
שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית.
השגת הראב"ד: אכל וחזר ואכל וכו' מצטרפין לכזית. אמר אברהם,
אמת הוא שכן מצא בתוספתא אבל במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב נראה שאף לשתייה
בעינן כדי אכילת פרס וכן בתוספתא דפסחים כך הוא בכדי אכילת פרס.
ד. שלחן ערוך אורח חיים תריח:ח
וישהו בין שתיה לשתיה כדי אכילת ארבעה ביצים, ולפחות ישהו
בין שתיה לשתיה כדי שיעור שתיית רביעית.
א. שלחן ערוך אורח חיים תריח:ו
אם הרופא אומר שאינו מכיר את החולי, הרי הוא כאדם דעלמא
ואין דבריו מועילין ולא מורידין.
ב. ערוך השלחן שם סעיף יג
נראה לי דבזמנינו, שיש רופאים הנקראים פעלשארע"ס שאין להם
סמיכה מהממשלה ליתן רפואות, ורופאים שנקראים דאקטורים שיש להם סמיכה מהממשלה, אין
דברי הרופא כנגד דברי הדאקטאר כלום. ואולי לקולא חוששין לדבריו אם הוא מומחה
בעירו, דספק נפשות להקל.
א. שלחן ערוך תריח:י
חולה שאכל ביום הכיפורים, ונתיישב דעתו בענין שיכול לברך,
צריך להזכיר של יום הכיפורים בברכת המזון, שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים.
ב. ערוך השלחן שם סעיף יז
כל האחרונים מפקפקים בדין זה, ולא ידעתי איך נהגו החולים.