תניא לא ישתטף אדם
כל גופו בין בחמין בין בצונן דברי רבי מאיר רבי שמעון מתיר רבי יהודה אומר בחמין
אסור בצונן מותר אמר רב חסדא מחלוקת בקרקע אבל בכלי דברי הכל אסור.
פסקו הרי"ף (יח:) והרא"ש (סי' ו) כרבי יהודה
וכן כתב הרמב"ם בפרק כ"ב (ה"ב).
3. שבת מ.
איתמר חמין שהוחמו מערב שבת רב אמר למחר רוחץ בהם כל
גופו אבר אבר ושמואל אמר לא התירו אלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו תניא כוותיה דשמואל
חמין שהוחמו מערב שבת למחר רוחץ בהם פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו...
תנו רבנן: מרחץ שפקקו נקביו מערב שבת, למוצאי שבת - רוחץ
בו מיד. פקקו נקביו מערב יום טוב - למחר נכנס ומזיע, ויוצא ומשתטף בבית החיצון.
אמר רב יהודה: מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יום טוב, למחר נכנס רבי
אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, והזיעו בו ויצאו ונשתטפו בבית החיצון...
בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת, התחילו הבלנים
להחם בשבת ואומרים: מערב שבת הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה. ועדיין היו
רוחצין בחמין, ואומרים מזיעין אנחנו - אסרו להן את הזיעה, והתירו חמי טבריה. ועדיין
היו רוחצין בחמי האור, ואומרים בחמי טבריה רחצנו - אסרו להן חמי טבריה והתירו להן
את הצונן. ראו שאין הדבר עומד להן - התירו להן חמי טבריה, וזיעה במקומה עומדת.
והוה משמע לי דפניו ידיו ורגליו לאו דוקא דהוא הדין לשאר
אברים דשרי כל שאינו רוחץ כל גופו...
5. שולחן ערוך אורח חיים סימן שכו סעיף א
אסור לרחוץ כל גופו, אפי' כל אבר ואבר לבד, אפילו במים
שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע; ואפילו לשפוך המים על גופו
ולהשתטף, אסור; אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו. הגה: או שאר איברים, כל שאינו רוחץ כל גופו (ב"י בשם הרא"ש פרק
תינוקת). והני מילי בחמי האור, אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל
גופו יחד, ואין צריך לומר בצוננין. והא דשרי בחמי טבריא, דוקא בקרקע, אבל בכלי,
לא, דאתי לאיחלופי בחמי האור.
6. ביצה כא:
בית שמאי אומרים: לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן
ראויין לשתיה, ובית הלל מתירין.
ודוקא חמין לרגליו הוא דשרו ב"ה אבל כל גופו לא
כדתנן אמרו להם חכמים אם ביו"ט כחמין שהוחמו ביו"ט אסורין ברחיצה
ומותרין בשתייה.
ודוקא לרגליו אבל
לכל גופו מודה דאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין
אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש.
9. רא"ש (שבת פ"ג סי' ז)
ואלו הגזירות היו אף ביום טוב דהא ברייתא ביו"ט איירי
דקתני מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יו"ט ועלה קמסיק משרבו עוברי
עבירה ומייתי מהא דריב"ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת אלמא דעל
(כל) שבת ויו"ט גזרו כאחד.
10. רי"ף שם
ולענין רחיצה ביו"ט בחמין שהוחמו מעיו"ט חזינן
לגאון דקא כתב הכי דההיא דאמרינן לא ירחץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע"ש
דוקא בשבת אבל ביו"ט שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעיו"ט דלאו דבר
שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה היא אלא גזירה היא וכי גזרי
בשבת אבל ביו"ט לא:
11. ר"ן שם
מיהו דוקא חוץ למרחץ אבל במרחץ אסור מדתניא בפרק כירה
(מ.) מרחץ שפקקו נקביו מערב יום טוב למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון
ובודאי מדקתני פקקו נקביו בחמין שהוחמו מערב יום טוב מיירי ואפילו הכי משתטף אין
רוחץ לא ומשתטף בבית החיצון אין בבית הפנימי לא הילכך בתוך המרחץ אפילו בחמין שהוחמו
מערב יום טוב אסור אבל חוץ למרחץ שרי:
וכבר כתבתי בפרק כירה (שבת יח: ד"ה איתמר) מה שנראה
לי שלדברי רבותינו בעלי התוספות (שבת לט: ד"ה וב"ה) שאומרים דלהחם חמין
ביום טוב לרחיצת כל הגוף מדאורייתא אסור בחמין שהוחמו מערב יום טוב נמי אסור לרחוץ
בהם כל גופו גזירה ערב יום טוב אטו יום טוב כי היכי דגזרינן התם ערב שבת אטו שבת
אלא מיהו כיון דמדרבנן בעלמא היא על דברי הגאונים ז"ל ראוי לסמוך
רחיצה וסיכה הרי הן בכלל אכילה ושתייה ועושין אותן ביום
טוב שנאמר (שמות י"ב) אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף, לפיכך מחמין חמין
ביום טוב ורוחץ בהן פניו ידיו ורגליו, אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ, וחמין
שהוחמו מערב יום טוב רוחץ בהן כל גופו ביום טוב שלא גזרו על דבר זה אלא בשבת בלבד.
13. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקיא סעיף ב
מותר להחם ביום טוב מים לרחוץ ידיו אבל לא כל גופו,
אפילו אינו רוחצו בבת אחת. הגה: אבל מותר
לרחוץ תינוק במים שהוחמו על ידי ישראל בי"ט (מרדכי פ"ב), אבל אסור לחמם
לצרכו אפילו על ידי אינו יהודי, (מהר"א מפראג), אבל כשצריך להם לבשל או
להדיח, אז מותר להרבות בשבילו (כל בו). ודין חמי טבריה כמו בשבת, כדאיתא סימן
שכ"ו (ב"י). אבל במים שהוחמו מערב יום טוב, מותר לרחוץ כל
גופו אפילו כאחד; מיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור. הגה: ויש אוסרים בכל ענין,
וכן נוהגין, (טור והרא"ש).