תשבו כעין תדורו

כעין דירה כהגדרת קיום המצוה

· המשנה והגמ' מזכירים כמה דברים שצריכים להיות בסוכה – כלים, מצעות, נר, טיול, לימוד. אבל הם לא ברמה של אכילה ושינה, שאסורים מחוץ לסוכה.

· לדעת רבנן דר' אליעזר "כעין תדורו" הוא בא לעודד קיום סובייקטיבי של המצוה.

· האוכל ארעי בסוכה אין בזה משום יוהרא – ר"ן י"א. "מעשה שהביאו לר' יוחנן בן זכאי...ולא הוי כמי שאינו מדקדק במצוות".

· חתן החמיר על עצמו לאכול בסוכה "וכש"כ דחדי ליבאי".

· שמאי הזקן החמיר (הריטב"א דן אם החמיר על עצמו או שהיה סבור דדינא הכי) לפחות את המעזיבה לתינוק בן יומו, למרות שפטור.

· בירושלמי ב:ה מופיע שרב חונה שהיה בדרכו לקידוש החודש סירב לשתותו מים בדרך עד שהגיע לסוכה במקום היישוב. וכמובן היה הולכי דרכים, שלוחי מצוה, ואכילת ארעי!

· א"כ בסוכה מצאנו מגמה של גמישות – מצד אחד אתה פטור באמתלאות קלילות כגון חש בעיניו, ומצד שני מוזכרים לטוב כל מיני אנשים שהחמירו על עצמם לאכול בסוכה. אפשר שכל זה הוא משורש "תשבו כעין תדורו" – אפשר להתיר כל מיני דברים משום שגם בבית לפעמים יוצאים. אבל כל מה שיעשה שם, ייחשב מצוה, כמו שככל שיהיה בביתו יותר, כל מה שיעשה שם מוגדר כדיור בבית. וכן משמע לשון המשנה – עושה סוכתו קבע וביתו ארעי.

· אפשר שיש גם דברים ב"כעין דירה" שהם חלק מהגדרת המצוה לעיכובא. למשל, אפשר שזהו טעם פטור מצטער, הולכי דרכים, שומרי גינות, וכו' – כי לא יכול לקיים את המצוה בצער דאין זה כעין דירה, וממילא אין טעם שישב בסוכה. כתב רש"י גבי שומרי גינות ופרדסים דפטורין כיון שא"א להוציא כרים וכסתות לשדה, ומשו"ה אינו כעין דירה. ומשמע דכיון שאינו כעין דירה גם אם היו עושים שם איזה סוכה אין יוצאים בה, דאי לאו הכי אמאי פטורים, יעשו סוכה ללא כרים וכסתות ויצאו ידי חובה. וכן משמע בגמ' בערכין ג: גבי כהנים.

כעין דירה כבסיס להיקף החיוב

· אפשר לפרש את הפטור דמצטער, הולכי דרכים וכו' שהתורה לא חייבה אותו להתאמץ מעבר למאמץ שמשקיע בביתו. ונפק"מ אם יושב בסוכה באחד מאלו האם מקיים מצווה או נקרא הדיוט.

· הרמ"א כתב "כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות".

· אבל בירושלמי ב:ה לא משמע כן – "רב חונה אזל לעייני טב לסימנה מי אתי צהא גו איסרטא ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל ליה למטללתיה דר' יוחנן ספרה דגופתא"

מה מעשה המצוה של ישיבה בסוכה

· הרא"ש הביא מר' האי ומשמע שכן פסק גם בעצמו, שכל פעם שנכנס לסוכה הוא מצווה בשווה, ומברך, ואין מעמד מיוחד לאף מעשה שעושה בסוכה. וכן משמע פשטות הגמ' המשווה לתפילין.

· מדברי ר"ת המובאים ברא"ש משמע שטעם האיסור לאכול ולישון מחוץ לסוכה, משום שהם עיקר מצוות ישיבת הסוכה, וכל שאר המעשים בסוכה הם תוספת צדדית. "ורבינו תם פירש לפי שעיקר הקבע שאדם עושה בסוכה היא אכילה אבל שאר טיול ושינה שעושין בסוכה טפלים לגבי האכילה והיא פטרתן". משמע שהוא כמו מי שמברך על העיקר ופוטר את הטפילה, דלעולם הברכה חל על הכל, ולא שהטפילה אינה טעונה ברכה כלל.

· הרמב"ם חושב שיש מעמד מיוחד לישיבה, וחלקו עליו הראב"ד ורוה"ר. אפשר שהוא על דרך מה שאמר ר"ת באכילה – ישיבה היא פעולה ממוקדת. אפשר שזה גם קשור למילים. ויש להשוות ללולב דכתיב "ולקחתם".

· או, אפשר שאלו פעולות שנעשים רק בבית, ולכן יש בעשייתם מחוץ לסוכה סתירה לדירה בסוכה, משא"כ שאר הפעולות. אבל אף שאר הפעולות, כשעושה אותם בסוכה, הם דיור מלא.

· אפשר לומר שגם מה שעושה חוץ לסוכה עדיין הוא חלק מהישיבה בסוכה. הר' ליכטנשטיין שאל מה אופי ההיתר לעשות פעולות מסויימות חוץ לסוכה – האם כשאתה עושה אותם פעולות אתה פטור מלשבת בסוכה, ואתה לא מקיים את מצוות סוכה (כמו שאר עוסק במצוה שפטור מן המצוה, שכמובן איננו מקיים את המצוה שהוא מבטל). או שמא בסוכה יש דין שונה. המצוה היא לגור בסוכה כמו שגרים בבית. כיון שאף מביתו יוצא לנסיעות, לאכילת ארעי וכו', הרי אף פעולות אלה שמחוץ לסוכה הם מכלל ישיבה בסוכה, ובלבד שהוא חוזר לסוכה לאכילת קבע ולינה כמו שעושה בביתו? הרב הזכיר שרש"ז אוירבך לא היה מסכים לצאת מסוכתו אף לקבל פני אדם שמגיע או מביא לו משלוח. והרא"ל העלה דאף אם היה יוצא אין בזה שום חסרון במצות ישיבת סוכה.

· אבל רוב מי שדן בברכה (רא"ש ועוד) מדבר במונחים של הפסק. כאילו שפשוט להשוותו לתפילין, וכדמשמע מפשטות הגמרא. וא"כ איננו קיום מתמשך גם כשיוצא. והדעה שסברה שמברך פ"א היינו משום דזמן החיוב מצרף, וכמו בתפילין.

5. דין הגדרת הסוכה לעיכובא

כך אפשר להבין מדין בונה סוכה לכתחילה במקום שמצטער דלא מפטר בהכי, כי אין שם סוכה עליו כלל. וכן דין שאין יוצאים ידי מצוות אכילה בסוכה שא"א לישון בו בלא צער.