במשנה
בדף כ"ח. נחלקו ב"ה וב"ש אם מי שראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית
יצא. ובדף ג. מסיקה הגמ' שזוהי אותה מחלוקת שנחלקו ב"ה וב"ש בסוכה קטנה
שאין בה מקום אלא לראשו ורובו אך לא לשלחנו אם יוצא בה או לא. דבב' המקומות נחלקו
אי גזרינן שמא ימשך אחר שלחנו.
אמנם
בגמ' ז: משמע שסוכה שאינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו פסולה לב"ש מטעם אחר –
משום שהם דורשים דירת קבע.
ויש
ב' נמו"ת בין שתי הסוגיות
א.
בדף ז: משמע
שזה פסול דאורייתא, ובדף ג. משמע שהוא מדרבנן
ב. מדף ג. אפשר לומר שיוצא בדיעבד, אבל בדף ז: משמע שזה מעכב בד"ע
אמנם
אם נעמיק בגמ' בדף ז:, אי אפשר לפרש כפשוטו ש"כולם אמרו דבר אחד," כי
אין קשר בין הרבה מהשיטות המובאות שם. ואם כן אפשר שאין ב"ש באמת דורשים דירת
קבע משום דירת קבע, אלא דורשים דבר שהוא כדירת קבע מסיבה צדדית כגון שמא ימשך אחר
שלחנו. זו מעין דעת הרי"ף, שכתב להלכה שלא פוסקים כמו "דירת קבע
בעינן" למרות שההלכה כב"ש לפסול סוכה קטנה ושלא לאכול בסוכה גדולה
כששולחנו בתוך הבית. ולכאורה לדעתו שתי הדינים אינם מדין שיעור סוכה ("דירת
קבע") אלא מחשש שמא יימשך אחר שולחנו.
המגן
אברהם (תר"ל:א) כתב "ונ"ל דאפי' לדידן
שיושבי' זקופים והוי סגי בו' על ו' מ"מ בעינן ז' על ז' דבציר מזה לאו דיר'
היא כלל כמ"ש הר"ן"
כלומר שהשיעור נדרש להשכר סוכה, ולא רק למעשה הישיבה. וכן דעת הר"ן
ובעה"מ שפוסלים בסוכה קטנה כב"ש, אבל מתירים בסוכה גדולה כמו בית הלל.
אבל דעת הריטב"א כרי"ף שהכל מטעם שמא ימשוך, וכן משמע דעת הרמב"ן
במלחמות ה'.
יש
עוד שאלה שעולה פה, מתוך הנחה שזהו דין דרבנן, מה קורה כאשר עוברים עליו – האם
הרבנן עקרו את הדין מדאורייתא ומי שיושב בצורה שהם אסרו או בסוכה שהם פסלו אינו
יוצא את המצוה מדאורייתא?
ר"ן
(י"ב: ברי"ף): כאשר ישב רבי יוחנן בן החורנית בסוכה ושלחנו בתוך הבית, באמת יצא בדיעבד,
ולא כמו שאמרו לו ש"לא קיימת מצוות סוכה מימיך" ממש. אך ברמב"ם
(סוכה ו:ח) משמע שהכל מטעם שמא ימשך אחר שלחנו, ובכל זאת אינו יוצא כלל כשאוכל
בצורה כזאת; לדעתו לכאורה עקרו הרבנן את המצווה מדאורייתא. וכן משמע מדברי האשל
אברהם (או"ח תרל"ד:ב) כתב שאם אכל בסוכה קטנה כזו, לא יצא כלל ומברך
שהחיינו כשיושב בסוכה גדולה.
איך
זה ייתכן? אולי זה דומה למצוה הבאה בעבירה – כיון שהרבנן אמרו לא לעשות את זה, אתה
לא יוצא בגלל שעברת על דבריהם. אבל אפשר גם שהחכמים לא גזרו "אל תשב בסוכה
כזאת" אלא גזרו "סוכה מוגדרת מעתה כך וכך" – הם גזרו הגדרה חדשה
למצוה מדאורייתא. ועיין בתוס' ברכות יא. ד"ה תני, שמתמודדים אם שאלה זו
בסוגייתנו ובסוגיית שכיבה וקימה לק"ש, ולא ברור לגמרי מה מסקנתם, אם באמת
יוצא בדיעבד או לא.
המנ"ח
כתב במצוות ישיבת סוכה שהיושב בסוכה גזולה אינו יוצא מצוות סוכה, אבל גם אינו עובר
על אכילה מחוץ לסוכה. וייתכן דה"ה כאן, שיש עיכוב בקיום המצוה בגלל מה שגזרו
הרבנן, אבל מכ"מ עדיין אינו עובר על אכילה מחוץ לסוכה. אבל יש לחלק ולומר
דכאן הגדירו החכמים שאין זו סוכה כלל ואחר גזירתם האוכל שם כאוכל בתוך הבית לגמרי.
שאלה
זו עולה גם גבי קידוש. רוב האחרונים מניחים המתפלל ערבית יוצא חיוב קידוש
מדאורייתא, ואינו חייב בקידוש על הכוס אלא מדרבנן. ויש שהקשו איך יכול להוציא את
אשתו, שעדיין חייבת מדאורייתא?
(כדי
להגיע לקושיא זו צריכים שתי הנחות, ששניהם שנויים במחלוקת, ובעיקר השני קשה מאוד:
א.
שצריכים
להיות חייבים באותה רמה כדי להוציא זה את זה
ב.
שאשה אינה
בכלל ערבות, שנוכל לומר יצא מוציא, ואף במצוות שהיא חייבת)
מכ"מ
היה נראה להעלות גם שכיון שגזרו חכמים שצריך לקדש על הכוס, שוב אינו יוצא מצוות
קידוש אם מקדש בצורה אחרת, אפילו לא מדאורייתא. ורוה"א לא כתבו כן גבי קידוש.