הוצאות שבת
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טו
עמוד ב - דף טז עמוד א
מאי לאין נכון לו אמר רב חסדא
למי שלא הניח עירובי תבשילין איכא דאמרי מי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין אבל
מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח פושע הוא מאי כי חדות ה' היא מעזכם אמר
רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני לוו עלי
וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע ואמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון
הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה' אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי
אינשי מאי אדרא דקיימא לדרי דרי תניא נמי הכי שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה
נחמסת ופירותיה משתמרין תני רב תחליפא
אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום
הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין
לו ואם הוסיף מוסיפין לו אמר רבי אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו
איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי
יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר
זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי
רש"י מסכת ביצה דף טו
עמוד ב
- דף טז עמוד א
שלא היה לו להניח - כגון שאבדה לו אבדה מערב יום טוב ומחזר כל היום אחריה
חדות ה' - שמחה שאתם עושים בשביל הקדוש ברוך הוא הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכם ומלוותיכם שתלוו בשבילה
שיתקיימו לו נכסיו - שלא יהא אדם חומסן וגוזל שדות ממנו
יטע בהן אדר - אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת על שמו ואם הולך למדינת הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיות נקראת על שמו של שני
שנאמר אדיר במרום - כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר
כשמיה - כשמו שמפרשין בני אדם את שמו
נחמסת - חמסן יהיב דמי אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין
ופירותיה משתמרין - לא ידענא מאי היא יש מפרשים שנוטעין אותו על הגבולים ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הפירות ובשדה לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אותו זרע מבריחן והורגן...
כל מזונותיו של אדם - כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו
חוץ מהוצאת שבתות - אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה
פוחתין לו - כלומר ממציאין לו שכר מועט
מאי קראה - שקוצבין מזונות בראש השנה
שהחדש מתכסה בו - שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם...
הוי אומר זה ראש השנה - דאלו שאר יום טוב כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום
בכסה ליום חגנו - אבחדש קאי תקעו בחדוש הלבנה שופר כשהוא מתכסה ביום חגנו
חידושי הריטב"א מסכת
ביצה דף טז עמוד א
[חוץ מהוצאת שבתות כו']. וכתב הריטב"א ז"ל דלאו דוקא הוצאת שבתות וימים טובים דהוא הדין לכל הוצאה של מצוה אלא נקט הני דרגילי ושכיחי.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח
עמוד א
אלא, הא מני - רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות.
רש"י מסכת שבת דף קיח
עמוד א
...האי דצריך לבריות - יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד
שבתותיו.
תוספות מסכת ביצה דף טו
עמוד ב
לוו עלי ואני פורע - והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ה"מ כשאין לו לפרוע.
שולחן ערוך אורח חיים סימן
תקכט
...ואל יצמצם בהוצאת י"ט, וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת.
ביאור הלכה סימן תקכט
ד"ה * ואל יצמצם
ואל יצמצם בהוצאת יו"ט -
אבל בשאר הימים צריך כל אדם לצמצם בהוצאותיו ומקורו מהא דאיתא בגמרא מזונותיו של
אדם קצובים לו מראש השנה וכו' ופירש"י ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו
לו אלא מה שפסקו לו עכ"ל וזהו תוכחת מרובה על זמנינו שבעו"ה הרבה אנשים
עוברין ע"ז ולא ישימו לב איך להתנהג בהוצאות ביתם להרחיק דברים המותרים ורבים
חללים הפילה הנהגה הרעה הזו שמביאה את האדם לבסוף עי"ז לידי גזל וחמס וגם
לחרפה וכלמה... ואשרי למי שיאמץ לבבו ולא ישגיח לפיתויים וינהל הוצאות ביתו בחשבון
כפי ערך הרוחתו ולא יותר...