ביצה טז. –
הכנה לשבת, מתנות
תלמוד בבלי מסכת ביצה דף טז
עמוד א
תניא אמרו עליו על שמאי הזקן
כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את
השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר
ברוך ה' יום יום תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים
ברוך ה' יום יום אמר רבי חמא ברבי חנינא הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו שנאמר ומשה
לא ידע כי קרן עור פניו מיתיבי לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם
מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו לא קשיא הא במתנה
דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי שבת נמי מתנה דעבידא לאגלויי מתן שכרה
לא עבידא לאגלויי אמר מר מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך
להודיע לאמו מאי עביד ליה שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחיישינן לכשפים
מאי אמר רב פפא שייף ליה מאותו המין
רש"י מסכת ביצה דף טז עמוד
א
ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת
לשם שמים - בוטח שתזדמן לו נאה לשבת
מחד שביך לשבתיך - מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה
יום יום - יעמס לנו את צרכינו
ועזרתנו
אינו צריך להודיעו - לומר שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא אליו דבר זה
ומשה לא ידע - אלמא נתן לו הקדוש ברוך הוא קרון עור פנים ולא הודיעו.
לדעת כי אני ה' וגו' - רישיה דקרא אך את שבתותי תשמרו ומאי לדעת רוצה אני שתודיעם מה מתנה חשובה אני מבקש ליתן להם.
צריך להודיע את אמו - לעשות לו אות וסימן שאם יאכלנו קודם שיבא לאמו תראה את האות ותשאלנו מי עשה לך כך והוא יאמר פלוני וגם נתן לי פת ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם ותרבה אהבה ורעות בישראל.
דעבידא לגלויי - כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו הרואין לא צריך הנותן להודיעו.
ומלי ליה כוחלא - נותן כחול סביבות עיניו.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט
עמוד א
עשירים שבארץ ישראל במה הן
זוכין ...ושבשאר ארצות במה הן זוכין אמר לו בשביל שמכבדין את השבת דאמר רבי חייא
בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה
עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות
קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחים אותו אומרים לה'
הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אמרתי
לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת
אמרתי ל: [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך.
ספר אור זרוע ח"ב -
הלכות ערב שבת סימן יח
...אמרו על שמאי הזקן... הלכך הרוצה לעשות כב"ש עושה
שב"ה מודים לב"ש דהכי עדיף טפי והא דמסיק אבל הלל שכל מעשיו לש"ש
[לא] הי' נוהג כן [אפ"ה] אתמר דב"ש עדיפא כדא' פ' כל כתבי הקודש ושבשאר
ארצות במה הן זוכין... הרי אתה רואה שנהג כב"ש צא וראה מה עלתה בו. ומיהו
העושה כב"ה לא הפסיד...
שמות פרק כ פסוק ז
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
לְקַדְּשׁוֹ:
רש"י שמות פרק כ
(ז) זכור - ...וכן פתרונו תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת:
רמב"ן שמות פרק כ פסוק
ז
וכתב רש"י בפירוש זכור...
שאם נזדמן לו חלק יפה יהא מזמינו לשבת, וזו ברייתא היא ששנויה במכילתא (כאן) כך,
רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון אומר זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד
בשבת שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת. אבל בלשון יחיד שנויה, ואינה כהלכה,
שהרי בגמרא אמרו תניא אמרו עליו על שמאי הזקן... ובמכילתא אחרת (מכילתא
דרשב"י)... ומעשה בשמאי הזקן שלא היה זכרון שבת זז מפיו, לקח חפץ טוב אומר זה
לשבת, כלי חדש אומר זה לשבת. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שהיה אומר כל מעשיך
יהיו לשם שמים. והלכה היא כדברי ב"ה: