ברכות מט: - בשבת ויו"ט חוזרין כיון דמחייב לאכול
אפשר
להבין שכיון שמחוייב לאכול, ממילא הסעודה היא אחד ממצוות החג. וחלק ממצות הסעודה
באותה יום להזכיר מעין המאורע בבהמ"ז.
לעומת
זאת אפשר לומר שכיון שמחוייב לאכול באותו יום, כאשר קבעו את הזכרת מעין המאורע
בבהמ"ז, ידעו שמוכרך להזכירו, כי טכנית מוכרך לברך, וממילא יוצא שמדעת קבעו
תפילת חובה. וכן משמע קצת לשון הגמ' שם.
ביצה ט"ו:, פסחים ס"ח: - מצוות יו"ט חיצו
לה' וחציו לכם לאכילה ושתיה
מוזכרים אכילה
ושתיה, אבל לא פרטים. בכלל, זה יותר קרוב ל"עונג" סובייקטיבי
מ"כבוד" אובייקטיבי.
סוכה כז. – אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל
אפשר לדחות שהוא
רק יחסי, בליל יו"ט ראשון מחוייב לאכול כזית בסוכה, ובשאר הימים אינו מחוייב
לגמרי כמו ביו"ט ראשון. או אפשר דאי בעי לא אכיל כלל, אפילו צם, ואז זה סותר
לא רק את ברכות אבל גם את ביצה לכאורה (אא"כ ס"ל דמותר לעשות כולה לה').
תוס' (כז. ד"ה אי בעי אכיל) רשב"א (ברכות מט:
ד"ה תפילה דחובה היא, שו"ת ג:רפ"ז):
סעודות יו"ט
א"צ פת, והגמ' בברכות מיירי ביו"ט ראשון דפסח וחג.
זוהי עוד ראיה לכך
שלתוס' אין מצוות האכילה בליל ראשון מדין סוכה אלא מדין יו"ט. כי אם היו מדין
סוכה אפשר דלהכי לא היו מחזירין אותו בבהמ"ז (או שזה משקף את התפישה הפחות
עקרונית לגבי למה צריך לחזור כשמחוייב לאכול)
תוס' (ברכות מט: ד"ה אי בעי אכיל),
רא"ש (שם לג בדפי הרא"ש בפסקה "א"ר נחמן אמר שמואל"):
סעודות יו"ט צריכים פת, ומה שאמרו בסוכה דאי בעי לא אכיל, היינו שלא מחוייב
לאכול בסוכה, אבל לאכול בכלל מחוייב. ומיירי כגון שירדו גשמים ואכל בבית, אתא
לאשמועינן דבשאר יו"ט דסוכות אי בעי לא מהדר ואכל בסוכה, משא"כ
ביו"ט ראשון.
ר"ן (יב: בד"ה מתניתין)
מסכים לרא"ש
שביו"ט צריכים פת, אבל מיישב את הסתירה בצורה יותר אלגנטית. הסביר הרא"ש
שמצוות אכילת הפת משום שמחת יו"ט דחציו לכם לאכילה ואין עיקר אכילה אלא פת.
ועפ"ז יש לומר דאינו מחוייב אלא בכביצה דהוא שיעור בהמ"ז. וא"כ ל"ק
מידי מסוכה, דעד כדטעים בר בי רב ועייל לכלה הוי אכילת ארעי ופטור מסוכה. והכי
קאמר בסוכה דביו"ט ראשון חייב לאכול שיעור אכילת קבע בסוכה למצוות סוכה, אבל
בשאר יו"ט אי בעי לא אכיל כי אם כזית פת ומרבה עמו בבשר ותרגימא לקיים מצוות
שמחה.
כמובן שאם אין
צורך בלחם, אין צורך בלחם משנה.
ר' יהודה
הנ"ל: לא הזכיר חיוב לחם משנה, ולכאורה אם אינו בא אלא לשמחה אין צורך בשלם
ולא בלחם משנה.
רי"ף
(בב"י תקכ"ט): צריך, כי טעם לחם משנה משום שירד מן כפול בע"ש, וכן
היה אף ביו"ט.
לפי
פשטות ר' יהודה הנ"ל א"צ מספר סעודות.
והעיקרי
שכתב שצריך (אולי) הוא הרמב"ם (שבת ל:ט):
חייב אדם לאכול שלש סעודות
בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה וצריך להזהר בשלש
סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל
ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות ואם היה חולה
מרוב האכילה או שהיה מתענה
תמיד פטור משלש סעודות וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין
ולבצוע על שתי ככרות וכן
בימים טובים:
וכתב
הב"י (או"ח תקכ"ט) שאינו מוכרח בדבריו.
שו"ע תקכ"ט: מצריך ב' סעודות ביו"ט עם
לחם משנה, אבל לא סעודה שלישית. ומצריך יין אבל לא בשר.
מג"א: מצריך בשר.